קרקעות בנקים הפרטה

נושא קרקעות המדינה שהוחכרו למטרות חקלאיות או תעשייתיות וחלוקת הרווחים מהן לאחר שינויי יעוד בין בעלי הקרקע (כלל האזרחים)  למשתמשים (חקלאים, חברות ממשלתיות וחברות פרטיות), הוא נושא שנידון רבות הן בעיתונות והן בבתי המשפט. בעוד שבועות בודדים יידרש בג"צ שוב לנושא.

אני רוצה לתת דוגמה לבעייתיות נושא הפיצוי ולא יוזכרו בה קיבוצים או מושבים, או חקלאים בכלל. תעשיות מלח השותפה בבעלות על בנק פועלים, רוצה לשנות את יעוד הקרקע שברשותה ולקבל 40% מהערך לאחר שינוי היעוד (לכתבה ב"הארץ"). שינוי היעוד יעשה לגבי 3000 דונם, או אולי רק 2000. הפיצוי המגיע להם נמוך בהרבה, אבל זהו רק קצהו של הסיפור.

הסיפור המעניין קשור קשר ישיר למדיניות ההפרטה לא רק של הקרקעות. אדמות המדינה נמצאות בחזקת מפעלי מלח הוערכו במאות מיליוני דולרים לצורך הלוואה שניתנה על יד בנק לאומי כדי לאפשר לתעשיות מלח להשתתף בקניית בנק פועלים שהופרט, זאת לזכור בנק לאומי שייך למדינה כיוון שבמשבר מניות הבנקים ב- 1983 הוא פשט את הרגל, כך גם בנק פועלים. אם שווי הקרקע יקבע כשווי של קרקע חקלאית יתברר שלהלוואה שניתנה על ידי בנק לאומי אין בטוחות מספיקות, ואם הן לא יוחזרו מי יפסיד? המדינה.

בואו נעשה רשימת מלאי, המדינה נתנה קרקע לשימוש תעשייתי למפעלי מלח, המדינה הלאימה את הבנקים כיון שאלו פשטו, לכל צורך ועניין, את הרגל.  מה עושה המדינה כעת היא מפריטה, מוכרת את הבנקים, למי? ועל חשבון מי? על חשבון קרקע של המדינה. זאת אומרת שבנק פועלים נקנה באמצעות הנכסים שלנו האזרחים אבל הרווחים הולכים לאנשי העסקים המוכשרים, הם באמת מוכשרים כיון שמצאו את הדרך להתעשר בלי להסתכן. כל מה שיעשה כעת יפגע בנכסים של האזרחים, וזהו השוק התחרותי הפרטי שיחלץ אותנו מצרותינו.