גברת יקר, עופי לנו מהעיניים

איציק ספורטא

רציתי לכתוב היום משהו נוסף בנושאי חינוך, פתיחת אזורי רישום, בחירת הורים, ושוברים, אבל כתבה שראיתי אתמול במבט לחדשות בערוץ 1 (אפשר לצפות בכתבה מהדקה ה-19 של השידור) מחייבת התייחסות. גברת יקר, אישה בת 53 פונתה מביתה, נזרקה לרחוב. הכול נעשה כהלכה, ההוצאה לפועל באה וארזה את מיטלטליה, העמיסה על משאית, לאן לא בדיוק ידוע. גברת יקר פונתה כיון שלא עמדה בתשלומי המשכנתא, היא עבדה כתופרת ופוטרה מעבודתה והיה לה קשה לשלם את 3000 השקל להם התחייבה. בעבודתה החדשה בסופרמרקט היא משתכרת 2200 שקל בחודש, ולכן ביקשה לפרוס את חובה, גברת יקר פנתה למנהל הבנק כדי שיאשר לה לשלם 1000 שקל בחודש, הלה אמר לה "עופי מפה", וכך בלי נקיפות מצפון מרובות עמדה וצפתה בחוסר אונים בפינוי חפציה. זה תאור עובדתי פשוט של האירוע.

לפני יותר מעשר שנים בזמן לימודי בארה"ב ראיתי את הסרט "רוג`ר ואני" של מייקל מור, אחת התמונות הקשות בסרט היתה פינויים של אנשים שלא עמדו בהחזר המשכנתא, זכור לי שאמרתי לכולם, הנה זו ארה"ב, בישראל זה לא יכול לקרות, גם שנים לאחר מכן כשהראיתי את הסרט לסטודנטים חזרתי על אותה אמירה, כמה טעיתי. היום עומדים 10000 משפחות בפני פינוי, גם בשנים הקודמות היו כמה אלפים שפונו כל שנה, מלבד חוסר ההגיון הכלכלי בפינוי, יש כאן גם יחס שונה לשווים. מי הם השווים? בעלי החוב, נניח שיש חברה שקוראים לה תבל, חברת כבלים, לא משהו הרואי מציל חיים, חברה זו חייבת 2300000000 (2.3 מיליארד שקל) לאותם בנקים להם חייבת גברת יקר 250000 שקל, מה עושים הבנקים על פי עקרון השוויון היו צריכים אלה לקחת את החברה לידיהם, אבל במקום זאת הם מוחקים חלק מן החוב במקרה זה כחצי מיליארד שקל (500000000). תבל היא רק דוגמה אחת, רבים מאילי ההון הישראלים חייבים יותר ממה שיש להם, זכורים החובות של זאבי, פלד-גבעוני, דנקנר, גיבור ועוד. זאת לזכור בשנים האחרונות מחקו הבנקים חובות במיליארדים. בואו ניקח רק את החצי מיליארד המדובר ונחלק אותו ל- 250000 שקל (חוב ממוצע של חייב משכנתא) ונמצא ש- 2000 משפחות היו יכולות להינצל מפינוי רק עם הסכום הזה.

גברת יקר כשיהיו לך חובות במיליארדים תחזרי לבנק ואז יפרשו לרגלייך שטיח אדום, עד אז עופי לנו מהעיניים.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. איתי

    להלן ההסבר, כפי שהבנתי ממדורי כלכלה בעיתון הארץ, לאי-שוויון בגביית חובות:
    מוסד שנותן הלוואה יעדיף לקבל ערובות, ע"מ להגדיל את הסיכויים שיוכל לקבל החזר מלא.
    כאשר לקוחות לוקחים משכנתאות, הם למעשה נותנים ערובה להלוואה, ואותה ערובה היא הבית שלהם. כאשר חברות לוקחות הלוואות, הם משעבדות נכסים, כמו נדל"ן, מניות ואגרות חוב כערובה להחזר ההלוואה.
    כאשר לווה לא עומד בתנאי הפרעון, בודק המלווה כיצד יוכל להחזיר לעצמו את ההלוואה, וכאשר יש ערובה, יבחר לממש אותה – ובמקרה של משכנתאות – פינוי הדיירים מהנכס.
    במקרה של החברה, המצב מסובך יותר – אם מימוש הערובות יגרום להתמוטטות החברה, הבנק עצמו עלול להיות בסכנה. ולכן, יעדיף הבנק לדחות את מימוש ההלוואה לזמנים טובים יותר, ולספוג הפסדים, שהם נסבלים לעומת התמוטטות טוטלית.
    ברור גם שחברות גדולות יש להם יתרון עצום לעומת הלקוחות הקטנים, בהרבה מישורים: קשר ישיר עם מנהלי הבנק, היכרות אישית כאמצעי לחץ, נפח פעילות עסקית, עורכי-דין טובים, התמצאות בכלכלה וחוקים, ועוד.
    לכן הבנק יעדיף לגבות הלוואות מאלו שאין להם כוח. מה כבר יכול לקרות? כתבה לא מחמיאה במבט? מאמר בעיתון? האנשים יצקצקו בלשונם וימשיכו להפקיד כספים ולשלם משכנתאות

  2. תוכי ושמו מוקי

    על הבנק למחוק חובות בסכום זהה מחשבונות של לקוחות פרטיים. רק כך הבנקים יחשבו פעמיים לפני שהם מוחקים חובות של תאגידים. זה למעשה יהיה כמו הגרלת פיס שנתית, אבל הרבה יותר נחמד, כי במקום לקבל כסף, ימחלו על חובות.