בדרך לרעב

איציק ספורטא

אמש פורסם בערוץ 2 בראש מהדורת החדשות סקר חדש העוסק באי בטחון תזונתי. כותרות העיתונים היום זועקות "מליון רעבים" כגודל הזעקה כן גודל השכחה, מחר, אולי אפילו היום יראיינו את שר האוצר שישתמש בנתונים כדי לשכנע אותנו שרק המדיניות שלו תציל אותנו מרעב. אל תקנו את הסחורה המשומשת הזו, כבר שני עשורים ויותר מנהלים מדיניות כלכלית די דומה שהביאה אותנו עד הלום. אני מצפה מאזרחים שאינם כלולים ב- 22% שנידונו במדינת ישראל המפותחת לחיים של עוני עד כדי מחסור במזון, לקום ולומר: "עד כאן, איננו מוכנים לחיות בחברה אשר התוצר המפואר שלה הוא שחמישית ממנה חיה בלי מזון מספיק, וש-8% ממנה סובלת מעת לעת מרעב". אם לא נעשה זאת בקרוב מאוד תצא בת קול ממשרד האוצר שתשכנע אותנו שלא כצעקתה ושבעצם אותם אנשים, נשים וטף המצויים במצב כזה של מחסור פשוט אשמים במצבם.

נושא אי הביטחון התזונתי נמצא על סדר היום כבר שנים רבות אני מפנה אתכם לכמה דוחות שכאלה, (ארה"ב, העולם). גם בארץ נערך מחקר מצומצם יותר בדרום ופורסם בעיתונות ביולי 2002, שם נבחן הנושא בקרב משפחות המטופלות על ידי לשכות הרווחה בדרום, ונמצא שבאוכלוסיה הבדואית 70% דווחו על רעב. אפשר להסתכל על המדד הזה כמדד רציף שבצידו האחד ביטחון תזונתי ובאחר רעב. בין שני הקצוות האלו נמצאים אלו אשר אינם בטוחים שישיגו מזון, ואם כן הוא לא יהיה באיכות הנדרשת, ואלו אשר צריכים לוותר על ארוחות וסובלים מרעב מעת לעת. הפריחה של בתי התמחוי היא דוגמה לדרך אחת בה אנשים שאספקת מזונם אינה מובטחת מסתדרים איכשהו.

לא רחוק היום שנתגעגע לנתונים אלה, הדרך בה אנו הולכים, תביא לגידול בממדי העוני, ותתבטא בגידול במספרם של אלה הנאבקים כדי להשיג אוכל. הגענו רחוק והדרך קצרה לרעב שיתבטא בתת תזונה. אלא אם נחליט כחברה שהמשימה הראשונה שלנו היא להפטר מהנגע הזה בלי אם, אולי ואבל, או כל התחכמות אחרת.   

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. יוסי לוס

    אולי יגידו במשרד האוצר שמשמעות המושג "אי ביטחון תזונתי" הוא רק תחושה של אי ביטחון ולא בהכרח תת תזונה. אולי הם יגידו שבסופו של דבר, רוב האנשים שחיים בחרדה מהיעדר מזון ראוי ומספיק, אוכלים לשובע, ולכן הם ידחו את הפתרונות עד שייאספו נתונים על רמת תת תזונה ולא רק על חוסר ביטחון. אגב, בעשורים הראשונים של המדינה כאשר אנשי ממסד למיניהם דיברו על אפליה נגד מזרחים, הם טענו שלמזרחים יש תחושות של אפליה, למרות שאין אפליה בפועל. אז, הם אמרו שישראל היא ארץ של שוויון בניגוד לארצות המוצא של המזרחים, בהן היהודים חיו תחת דיכוי נורא.

    כמו כן, אולי הם יגידו שחוסר ביטחון זה המצב הרגיל שלנו מזה למעלה משלוש שנים ואולי מאז קום המדינה, ובכלל יהודים חיים תמיד תחת סכנת השמדה, אז למה צריך להתרגש מחוסר ביטחון תזונתי? לא בטוח שנמשיך לחיות עד מחר, אז מה זה משנה אם יש לנו אוכל למחר?

    אבל מנגד, אולי כעת, כשמדברים על תזונה במושגים של ביטחון וחוסר ביטחון אולי יתחילו להעביר כספים ממשרד הביטחון ומהמשרד לביטחון פנים למשרד שיתמודד עם חוסר הביטחון התזונתי.

  2. יהונתן

    הייתי שמח לשמוע ממך הצעה, כיצד אני כאזרח יכול להשפיע ("לקום ולומר") על המצב החברתי.