ויקי כנפו והבנקים, על מפסידים ועל מרויחים

ויקי כנפו הודיעה על כוונתה לפתוח בשביתת רעב. מן הסתם, המגיבים יגיבו כדרכם ושוב יתבעו ממנה ללכת לעבוד כי "נמאס להם שפרזיטית כמוה חיה על חשבונם". האמת שכבר אין כבר כמעט דבר שלא נאמר על המאבק הזה. גם על התגובות הללו נמאס להגיב, כי הרי העובדות מעולם לא הפריעו לדמגוגים. כך גם שר האוצר שלנו. שימו לב לתמונה שלו, באגרופים קמוצים האחד מול השני. כמו מטיף דתי, מוכר נתניהו שלל שקרים ואמונות שווא. לצערנו בהצלחה לא מבוטלת. אז מה אם אין עבודה. אז מה אם 20 אחוז מאלה שנמצאים מתחת לקו העוני הם אנשים עובדים, ו-30 אחוזים מהשכירים מרוויחים פחות משכר מינימום (רובן נשים!!).

אז אולי בינתיים כדאי לשר ולחבר מרעיו ממשרד האוצר פשוט לקרוא. למשל, את מה שיודע נגיד הבנק המרכזי האמריקאי, שכלכלה היא פוליטיקה של סיכונים ולא מתמטיקה, ואת מה שיודע פרופ` אריאל רובינשטיין, שהשוק החופשי דומה יותר לג`ונגל ולא למנגנון של חוק וסדרו. כלכלה היא פוליטיקה ולכן היא שאלה של בחירה, ולא של חוקי טבע. ולמי שלא שם לב, שר האוצר והממשלה בחרו את כלכלת הסיכונים שלהם: הבנקים יכפילו את רווחיהם , ושר האוצר יוריד מסים על עבודה (כמובן, רק ממי שהכנסתו מגיעה לסף המס). ועוד בחר השר לגרש עובדים-מהגרים, ולשכוח מי הביא אותם (רמז: אלה לא היו האמהות החד-הוריות). אך גם אם יגורשו העבודים, מי שיתפוס את מקומם לא צפוי להתפרנס בכבוד. מחר, ואולי מחרתיים, הוא יצטרף אל ויקי כנפו בעוד ניסיון נואש להביא לשינוי כלכלי-פוליטי.

דר` גל לוי מלמד בתכנית ללימודי דמוקרטיה באוניברסיטה הפתוחה