פרשן העל

אני צופה בתגובות לדו"ח ועדת אור בערוץ השני, החברים של אליק רון מגיעים לתל עדשים לחזק את רוחו. אחד מהם, מלח הארץ,  אומר שהיה צריך לפתוח את הכביש אז אליק פתח אותו, ותוהה בחכמת איכרים רפולית "בסוריה לא היו פותחים את הכביש?".

עוברים לפרשנינו דנה וייס ואמנון אברמוביץ`, דנה וייס אומרת דברי טעם על המשמעות המעשית של הדו"ח ועוברים לאמנון.

אמנון אברמוביץ` פרשן העל, גם הפעם, חד חידות כדרכו. "הערבים הם לא האוייב של המדינה" אבל צריך לזכור הוא מדגיש  "שהמדינה היא לא האויב של הערבים". החידה הזו הוגשה למען צופינו הלאומיים הסבורים שהקמת הוועדה היתה פאשלה וגיא רייף ראוי לצל"ש.

לאברמוביץ` יש ביקורת חריפה על מסקנות הוועדה, כלומר חידה נוספת –  "הדו"ח לא אינטגרטיבי וזאת כיוון שחלקים שונים נכתבו על ידי אנשים שונים" ואמנון מוסיף בנזיפה "עורך טוב היה מחזיר את הדו"ח הזה לוועדה". מהחידה הזו הצופה למד, אמנם ברמז, שאמנון הוא גם עיתונאי-חוקר על,  יש לו מקורות בתוך הוועדה שאמרו לו מי חיבר מה. ובנוסף לכך הצופה גם למד שאמנון הוא פרשן מעמיק חושף סתירות.

כמובן שלא ניתן ללמוד כלום מהבליל היומרני הזה מלבד כמה מסקנות על אישיותו של פרשננו.

רק בתרבות תקשורתית שבה בהירות מחשבה ויושר עיתונאי נחשבים לחסרונות יכול עיתונאי כאברמוביץ לזכות למעמד העל של "עיתונאי של עיתונאים". 

פרשננו תמיד מנסה ליצור רושם שהוא יודע הרבה יותר ממה שהוא אומר, הוא פשוט לא יכול לגלות, מטעמי חיסיון עיתונאי כמובן. כבר שנים הוא מלהג משפטים סתומים המנסים ליצור בצופה את הרושם שמאחורי כל הלהג הזה מסתתרת משמעות עמוקה ותובנות שהצופה בשכלו המוגבל אינו מצליח להבין. 

ברגעי חסד מועטים כאשר ניתן להבין על מה האיש מדבר, זה בדרך כלל מלל ביטחוניסטי, שהשראתו כנראה בארוחות צהריים עם החבר`ה מהמטכ"ל, או דברי הבל ריאקציונריים בעניינים חברתיים וכלכליים, כאלה שעולים בדרך כלל סביב השולחן במפגשים של צמרת עולם ההון.