היד הרכה והיד החזקה (2)
זה כבר בנאלי להגיב, אך הבנאליות שורה גם על המציאות האלימה של חיינו, ולצערנו גם על המציאות של בתי המשפט בישראל.
נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.
כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!
תודה רבה.
המעניין והעגום הוא שהשירות רווי האלימות של הקצין בשטחים לא נתפס על ידי השופט והשופטת (לא צריך להיות גבר כדי להיות שוביניסט) כחוויה שהעצימה את האלימות, אלא דווקא כתרומה אשר מפצה את החברה על הנזק שהוא גרם לבתו. לכן, הם מתגייסים מיד להגנת הפושע ופונים לרשויות צה"ל שלא יפגעו בקידום הקצין. סביר להניח שהם גם אסרו את פרסום שמו (מידע זה לא פורסם אבל גם שמו לא פורסם וקשה להאמין שהצהובון ידיעות אחרונות היה מוותר על מידע זה אילו היה נתון לו), כדי להגן על שמו הטוב.
האם אין מחקרים אקדמיים שישכנעו את השופטים המכובדים שהאלימות בישראל בתוך המשפחה ומחוצה לה הולכת וגוברת ככל שהאלימות הקשורה ישירות לסכסוך היהודי-פלסטיני מתגברת? האם צריך מחקרים לשם כך? האם לא די לצאת מהבית לרחוב?