גדעון סאמט והשד הגזעני

יוסי יונה

למרות עמדותיו השמרניות הבאות לביטוי בעיקר בתחום הכלכלי/חברתי, עיתון "הארץ" הצליח לבסס את מעמדו כאחת הבמות החשובות ביותר בעיתונות הישראלית.  ניתן למצוא בו דיווחים ורשימות מעמיקות על מגוון רחב ועשיר של נושאים והוא מהווה כר פעולה פורה למקצת מכותבות ומכותבי הטורים המוכשרים ביותר הפועלים כיום בארץ. בהשוואה לעיתונים היומיים כגון "ידיעות" ו"מעריב" – שבהם מגוון הצבעים (בעיקר צבעו האדום של הדם) מחליף את המילה הכתובה, והסנסציה הצהובה את הכתיבה המעמיקה – עיתון "הארץ" הוא ללא תחליף. עם זאת, אין זה ברור כלל ועיקר שרוב קוראיו של העיתון הם אכן אנשים חושבים, אבל חלק ניכר מהחומר המודפס בו אכן מעורר מחשבה ומרחיב את האופקים. עד כאן המחמאות. 

           

 בנוסף לעמדותיו השמרניות בתחום החברתי/כלכלי, אחת התופעות המקוממות ביותר בעיתון זה היא הפיכתו לחממה של מושכי עט גזעניים הנותנים דרור לדעותיהם הקרתניות ונמוכות המצח באצטלא של נאורות והומניות. הבולט ביניהם כיום הוא גדעון סאמט, הממשיך מסורת ארוכה ומבישה הכוללת, בין היתר, את בעלי הטור אריה גלבלום, נתן דונביץ, תום שגב, אמנון דנקנר, אריה כספי וגדעון לוי. כן,  גם להומניסט הגדול גדעון לוי שמור מקום של כבוד ברשימה מפוקפקת זו.

חלק מקוראי "הארץ" זוכרים אולי את רשימתו – "משרוליק ועד המנגל" – שבה הוא ביכה את היעלמותו של "שרוליק עם כובע הגרב" מנוף ארצנו והביע את חרדתו הקמאית מפני מי שהולך ותופס את מקומו – "בעל הכרס שמעליה משתלשלת שרשרת ח"י ענקית, הכרס שמאיימת להתפוצץ עלינו".

הגזענות של חבורה זו היא חמקנית וסמויה (למעט פרצי הגזענות הבוטים והאימפולסיביים של דנקנר). זוהי "גזענות חדשה", "גזענות ללא גזע" (racism without race), כפי שהפילוסוף והסוציולוג הצרפתי אטיאן בליבר מגדיר אותה. כלומר, חבורת הגברים הזו (ומינם אכן דורש דיון מעמיק בפני עצמו) מייחסת לקבוצות חברתיות שונות נחיתות אנושית, אולם היא נמנעת, בדרך כלל, מלהשתמש במונחים ביולוגיים. היא פשוט מסבירה נחיתות זו באמצעות גורמים היסטוריים ותרבותיים. אבל, כפי שבליבר טוען, ההימנעות של גזענים מסוג זה משימוש במונחים ביולוגיים משקף ניסיון (סרק) להסוות את גזענותם, שרעתה אינה נופלת מרעתה של הגזענות הישנה, זו המניחה את קיומם של הבדלים ביולוגיים בין קבוצות חברתיות.

           

ועכשיו חזרה לסאמט. ברשימתו "עד פסיעה אחת לפני התהום" (יום רביעי, ה- 3 בספטמבר) מבקש האיש לקשור כתרים למהגרים מחבר העמים ולשוכני מתחם שיינקין. למה לא בעצם, כמו אזרחים רבים אחרים, רבים מהם ראויים מן הסתם לשבח ולהלל. אבל סאמט, מתוך רפלקס שאינו ניתן לשליטה – השד הגזעני – אינו יכול להחמיא לקבוצות הללו מבלי "ללכלך" על קבוצות אחרות. על-פי תפיסתו הסטריאוטיפית, העולם בנוי מניגודים: לבנים ושחורים, מודרניים ופרימיטיביים, נאורים וחשוכים, שקדנים ועצלים, עמלנים ופרזיטים. וכך, למול יוצאי חבר העמים השקדנים והעמלנים ושוכני שיינקין החדורים ברוח של יזמות ובמוסר עבודה גבוה, הוא מציב את אנשי ונשות ככר הלחם, את האמהות החד-הוריות ואת אלה שקוראים "לחם עבודה בהפגנות". והרי לכם ניסוח מעודכן וחמקמק של "הפער התרבותי/גזעי" הקיים כביכול בין אשכנזים (שאין סאמט מכנה אותם בשמם) לבין מזרחים (שגם אותם הוא לא מכנה בשמם).

לפני יותר מעשור (1990) סאמט היה חד וברור יותר: הוא הבחין בין המחנה הניחן ב"גניוס יהודי" ולבין המחנה שנעדר את "גניוס יהודי". על המחנה הראשון נמנים, לדבריו, יוצאי חבר העמים, דור צקלג וצאצאיו וסאמט – הרואה עצמו "כנצר של אותה השתלשלות היסטורית" המחברת קבוצות אלו יחדיו באמצעות אותו "גניוס יהודי" נשגב. על המחנה השני נמנים "הבבא-ברוכים", אלה שספוגים "בדם זבחים ובמי קדושים". על-פי הגיונו הצלול של סאמט, אם כן, "הבבא-ברוכים" הם עדיין יהודים אך נעדרים את אותו היסוד, את אותו הגניוס, את אותה מתת-אל, ההופכת לכאורה את סאמט והקבוצות שעליהן הוא נמנה ליחידי סגולה.

אבל גם אלה שלא נחשפו בעבר להגותו האנתרופו/ביולוגית המעמיקה של סאמט, אינם נדרשים לניתוח טקסטואלי מדוקדק כדי לראות שברשימתו העכשווית הוא ממשיך להשתכשך – בעקביות הראויה לציון – באותם מי אפסיים של המדמנה הגזענית ולדמיין חלוקות סהרוריות בין בני-אנוש. האנשים החושבים של עיתון "הארץ" יודעים בודאי במה מדובר; הם יודעים לקרוא בין השורות. 

אז כיצד מגיבים קוראי "הארץ"? ובכן, מן הסתם רבים מהם (ואולי הרוב) נדים בראשם ואומרים "האיש באמת צודק, כל מילה בסלע". מאידך יש קוראים אחרים שהם אכן אנשים חושבים, כלומר, חושבים כאנשים נאורים. מחשבתם דומה לתובנות העמוקות של בליבר אודות חמקמקותה ורישעותה של "הגזענות החדשה". היא גם מחברת אותם למחקריו של רוברט מיילס, הסוציולוג הנאו-מרקסיסט, שבהם הוא ממחיש כיצד שכירי עט למיניהם פועלים נמרצות בשירותן של קבוצות דומיננטיות כדי להאשים את הקורבן ולהכפישו. כותבים אלה מתארים אותו כנחות, עצל, חסר יוזמה ופרזיט. אוהו, עד כמה אמון סאמט, כמו רבים אחרים בתקשורת, על מלאכה בזויה ושפלה זו. ניסיונות הדה-לגיטימציה שהוא וחבר מרעיו עורכים מדי יום ביומו למאבקן של המשפחות החד-הוריות בראשותה של ויקי כנפו מספקים דוגמא מאירת עיניים להצלחתה של השיטה הקפיטליסטית – בגרסתה הישראלית – לגייס לצידה את הגזענות המושרשת עמוק במחוזותינו כדי להבאיש את ריחן של תנועות חברתיות שחטאן הנורא והבלתי נסלח הוא השאיפה לחברה הומנית וסולידרית יותר.

דרך אגב, גזענים בדמותו של סאמט נעדרים בדרך כלל עמוד שידרה. כלומר, הם יכולים, בקלות בלתי-נסבלת, לאכסן את עמדתם הגזענית בבוידם ואף להכות (כאילו) על חטא אם תצמח להם מכך טובת הנאה כלשהי. למה הכוונה? כאשר סאמט ביקש להתמנות בעבר לנספח התרבותי של ישראל בפילדלפיה, הוא כיתת רגליו עד לבית שאן הרחוקה ושיחר לפתחו של דוד לוי, שכיהן אז כשר החוץ, כדי שזה ימחל לו על רשימותיו הגזעניות שרבות מהן כוונו נגד לוי. דוד לוי "האיש בעל המרכולת העדתית המסלידה", כפי שכינהו סאמט, מחל. סאמט קיבל את המינוי וקוראי הארץ יצאו נשכרים. כתוצאה מגלותו מרצון של בעל הטור הם קיבלו פחות רשימות ממוחזרות ופחות דברי נאצה על ערבים, חרדים ומזרחים. אבל כמו חוויות טובות אחרות, גם זו הייתה קצרה, קצרה מדי, לפחות לטעמי. (היא נמשכה כמדומני שנתיים בלבד.) סאמט חזר לארץ ומיד חזר גם לסורו. היום במיוחד אין לו ממי ואין לו ממה לפחד. נכון שגם כעת מכהן צפון אפריקאי בתפקיד שר החוץ, אבל המטריה הגזענית שמספקים לסאמט יוסף לפיד ואברהם פורז בשבתם בממשלתו הימנית של שרון מבטיחה שלא תיפול ולו שערה אחת משערות ראשו בעטיין של רשימותיו המחפירות.

יתרה מכך, אולי זו שעת כושר, אם רק יחפוץ ליבו, לשוב ולדרוש תפקיד ממלכתי הולם. לשכותיהם של לפיד ופורז, שרי "שינוי" הנאורים, תמיד תהיינה פתוחות בפניו. נדמה שבמשרד הפנים הולך ומתגבש כבר תפקיד התפור למידותיו. השמועה אומרת שעל-פי הנחיותיו האחרונות של שר הפנים לא כל יהודי יכול ליהנות מחוק השבות, אלא רק זה המסוגל להוכיח שהוא ניחן באותו גניוס יהודי עתיק יומין. מי יחליט? סאמט הוא מועמד ראוי לתפקיד.

דר` יוסי יונה מרצה לחינוך באוניברסיטת בן גוריון

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. יהונתן

    בלי קשר למאמר של סאמט, אני מייחס לתרבות המערבית ערך גבוה יותר מאשר לתרבויות אחרות. אני מאמין שהיא "נעלה" על התרבות הערבית, הסינית ועוד. נגזר מכך, שקבוצות חברתיות (ולא פרטים החברים בקבוצות) שמחזיקות בערכי התרבות המערבית "טובות יותר" בעיניי, בגלל גורמים היסטוריים ותרבותיים, ושאני חותר שכולם יאמצו את ערכיהן.
    אפשר לחלוק על הקביעה הנורמטיבית שלי. אבל האם הקביעה הזאת, בפני עצמה, הופכת אותי לגזען?

    1. פאזום הכהן

      אתה גזען שפל, עצם היותך לבן לא הופך אותך לטוב יותר
      ברוך הבא למהפכה השחורה

  2. דודי מחלב

    לרשימת העיתונאים הנזכרים למעלה אני רוצה להוסיף את בועז עברון. אין ספק, אני חיב תודה גדולה לגזען זה. בטוריו הקבועים בימי שישי, בעיתון ידיעות אחרונות היתה לו מנטרה קבועה, אובססיה חולנית ממש. הוא ראה עצמו מגויס למלחמת חורמה נגד התרבות הערבית והיהודית מזרחית. מתוך יוהרה היצוקה על אדני בורות וגזענות היכה ללא רחם באחת מאהבותי הגדולות , במוזיקה הערבית.כבר אז, בימי שירותי הצבאי ואחר כך, תרם שלא בטובתו לחידוד מודעותי הפוליטית-תרבותית.
    כבר אמרו, צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים.ואכן זכה עברון וקם לו דור מפואר של ממשיכים נאמנים בדמות עירית לינור ואחרים.

  3. רונה

    ניר ברעם הטוען לכתר היורש הוא בעל טור ב"מעריב", דילטנט חסר כישרון, שיתרונו במעריב נובע מהאובססיה האנטי מזרחית שלו. וכך הוא כותב היום בתרבות מעריב:
    "הפי סי הישראלי היה עסוק בכל שנות התשעים בציד מכשפות קרקסי נלעג של כל בדל סימן של גזענות אשכנזית כנגד המזרחים. עקידתו של אורי אור בגין התבטאויות גזעניות, שעוררו בישראל קרנבל של יבבות צדקני וחסר פרופורציונליות שלא נשמע כדוגמתו, היוותה את שיאו של נחשול הפי סי שייצר כאן המוני פרשיות קטנות יותר: תיקי דיין, חיים חפר, דודו טופז ועוד".
    דנקנר מטפח יורש.

  4. יעקב בן-שמש

    או לפחות תחילתה של תשובה:

    ראשית, לא ברור לי למה אתה מתכוון באמירה "התרבות המערבית עדיפה על התרבות המזרחית". אפילו אם היינו מסכימים על מאפייניה של "התרבות המערבית" לעומת אלה של "התרבות המזרחית", ואפילו היינו מסכימים על קני מידה להערכת תרבויות ולהשוואתן, גם אז הייתי תמה על ההכללה. האם כוונתך, למשל, שהשירה המערבית עדיפה על השירה הערבית? או שהציור המערבי עדיף על הציור האפריקאי? או שהקפיטליזם האמריקאי עדיף על הסוציאליזם הסיני?

    ואולי כוונתך לכך שמרכיבים מסוימים של התרבות המערבית עדיפים על מקבילותיהם בתרבות המזרחית? למשל, שרמת ומידת ההשכלה במדינות המערב גבוהים יותר. או שהתרבות הפוליטית במדינות המערב מחשיבה יותר את עקרונות השוויון והחירות ולכן עדיפה על התרבות הפוליטית במדינות ערביות. סביר להניח שזה נכון. אלא שאלה הן אבחנות הנוגעות למדינות מסוימות בהינתן נסיבות היסטוריות, כלכליות, וחברתיות מסוימות. שום דבר לא נובע מאבחנות אלא לגבי כישוריהם אן מאפייניהם של המזרחים כמזרחים. וזוהי הרי הבעיה המרכזית עם גדעון סאמט ודומיו – שמתוך הבחנות כלליות מסוימות הנכונות למדינות מסוימות הם גוזרים מסקנות גזעניות לגבי מאפייניהם של המזרחים באשר הם, כולל ובעיקר המזרחים בישראל.

    אז כן, גם אני הייתי מעדיף לחיות בתרבות מערבית, אבל לא בטוח שהייתי בוחר באשכנזים להיות שכניי 🙂

  5. יהונתן

    תודה על התשובה. אני רוצה להבהיר שאין לי עניין להצדיק את מר סאמט ודומיו, אלא לנסות להבין האם ההשקפה של הכותב(ים) מחייבת רלטוויזם תרבותי.

    לצערי, אני עדיין לא בטוח שאני מבין. אתה כותב שאבחנות תרבותיות הן נכונות, ושאפשר (בכל הנוגע למרכיבים מסוימים) לדבר על עדיפות של התרבות המערבית, אלא ש"אלה הן אבחנות הנוגעות למדינות מסוימות בהינתן נסיבות היסטוריות, כלכליות, וחברתיות מסוימות". עד כמה שאני מבין מהמאמר, השקפתו של בליבר היא שקיימת נחיתות תרבותית, והוא מסביר "נחיתות זו באמצעות גורמים היסטוריים ותרבותיים" (ולא גנטיים).
    היכן ההבדל

  6. יוסי זיו

    הרשימה של יוסי יונה היא עצמה רשימה גזענית.
    אני יודע שמכאן ואילך סימנתי את עצמי כגזען, שונא מזרחים, ועוד מרעין בישין; אבל לא נורא, הלא אני אשכנזי, וזה כנראה בגנים שלי.
    הגזענות היא תופעה מתועבת, וחשיפת גזענות היא מעשה פוליטי וחינוכי חשוב. אבל משום מה כל הגזענים – גלויים או מודחקים – ברשימתו של יוסי יונה, הם אשכנזים.
    אבל מה לעשות ולגזענות אין גבולות עדתיים ו/או גזעיים ו/או לאומיים?
    על חלק מהביטויים הגזעניים והמסוכנים ביותר, נגד ערבים, למשל – אבל נגד "גויים" סתם ואשכנזים, חתומים לא מעט מזרחיים.
    דוגמא בולטת במיוחד – הרב עובדיה יוסף וההסתה האנטי ערבית שלו, וחלק מחסידיו ומנציגיו.
    או, נניח, (וכאן אני ממש מסתכן) חברכם סמי שלום שטרית, שדבריו לפעמים מזכירים לי את "הפרוטוקולים של זקני ציון (אשכנז). לא יכול להיות! הלא הוא נשוי לאשכנזיה!
    או קחו דוגמא קונקרטית – כאן בתגובה של יעקב בן משה הוא אומר: שהוא "כן מעדיף לחיות בתרבות מערבית, אבל לא בטוח שהייתי בוחר באשכנזים בתור שכני".
    הלא אמירה כזאת, רק הפוכה בכיוונה, הייתה זוכה, ובצדק, לקיתונות של רותחין. (נו טוב, אבל זאת "העדפה מתקנת").
    והדוגמאות רבות ומגוונות, אבל יונה אפילו לא רומז עליהן – גזען מודחק שכמותו.
    ובכלל, מסתבר לפי דבריו של יונה שכל ביקורת על קבוצה כלשהי, יכולה להיחשב גזענות. ואם זה כך, אז אין יותר מקום לסוציולוגיה, פילוסופיה פוליטית, אנתרופולוגיה וכיו"ב. בקיצור, צנזורה.
    אני אישית, נגד צנזורה – כמה מיושן.
    אז אני ממליץ להמשיך להוקיע גזענות, ללא הפלייה.

  7. יעקב בן-שמש

    יוסי זיו: ההערה בדבר שכנים אשכנזים לא נאמרה ברצינות שאתה מתייחס אליה.

    יהונתן: נכון, גם הסברים חברתיים-היסטוריים יכולים להיות גזענים. דומני שהכל תלוי בסוג ההסבר. אם ההסבר החברתי הוא אסצניאלי (מייחס לאנשים תכונות מהותיות), אז הוא באמת לא שונה מהסבר ביולוגי, ושניהם גזענים באותה מידה. אין הבדל בין מי שסבור שהמזרחים הם נחותים אינטלקטואלית מלידה לבין מי שסבור שהם נחותים אינטלקטואלית משום "שבתרבות שלהם לא מחשיבים ידע והשכלה". אבל מכך לא נובע רלטיוויזם תרבותי. עדיין אנחנו יכולים לומר שרמת ההשכלה ברומניה, למשל, נמוכה מרמת ההשכלה בסינגפור, ואנו יכולים לנסות ולהסביר את הפער בלי להזדקק לטענות מהותניות כלשהן – ביולוגיות או תרבותיות.

  8. יוסי יונה

    יוסי זיו שלום,

    אני חייב להודות שלא ציפיתי לתגובה כל כך מתלהמת ואימפולסיבית מקוראי האתר לרשימתי. חבל. במקום להתייחס באופן ענייני לטענות אותן אני מציג ברשימתי אתה נוקט בטקטיקה שאינה מכבדת אותך ולא את הדיון בתופעה שגם אתה וגם אני מגנים בכול בתוקף. יוסי, ההגנה הטובה ביותר היא לא בהכרח ההתקפה. בוא ונותיר טקטיקה זו לפוליטיקאים ציניים, היא אינה מתאימה לאנשים המבקשים לנהל דיון ביקורתי ורציני בנושאים חשובים. אני מעז לומר לך, ואני מתנצל על הנימה הפטרונית אך היא מתבקשת, שטקטיקה זו אינה ראויה גם לך. איני מכיר אותך, אך על בסיס הדברים שאתה כותב אני בהחלט יכול להבין שאתה מתיימר להיות אדם נאור ורואה בגזענות, מכל סוג שהוא, רעה חולה ומגנה אותה בכל תוקף. אני זוקף דברים אלה לזכותך. באמת וביושר – ללא סרקאזם וללא אירוניה. ולכן אין לך ממה לחשוש, אינך מסומן אצלי כגזען או שונא מזרחים, למרות שאתה נחפז, בניגוד לי, להטיח בי את ההאשמה שאני הוא הגזען. ובכן, אני מעדיף להיות הרבה יותר זהיר ממך ונמנע מלהטיח האשמות בלתי מבוססות וקולקטיביות. אני מתייחס למושג "גזענות" ברצינות רבה מתוך חשש לזילותו. מן הראוי שגם אתה תנהג כך. ואכן, לו היית נותן את דעתך באופן מעמיק יותר לרשימתי היית לבטח מבחין שלצד הביקורת שאני מטיח בעיתון הארץ, אני חולק לו ולכותבים ולכותבות בו, שרובם אשכנזים, מחמאות לרוב. יוסי, הן הפזיזות והן ההכללה היא מן השטן.

    אתה מצביע על העובדה (שאין עוררין עליה) שעל "חלק מהביטויים הגזעניים המסוכנים ביותר נגד ערבים, גויים וסתם אשכנזים חתומים לא מעט מזרחים". אני מסכים אתך, אך מקווה שאינך מבקש לומר שהגזענות בקרב מזרחים נגד ערבים היא עמוקה ושורשית יותר מזו של אשכנזים. עלייך לתת את דעתך על מפעל ההתיישבות בשטחים הכבושים ועל המוצא של מרבית מוביליו כדי להיזכר שלאף קבוצה חברתית אין מונופול על הגזענות נגד ערבים. עם זאת, אני בודאי מסכים אתך שהביטויים המושמעים חדשות לבקרים על-יד מנהיגי ש"ס הם מחליאים, מעוררים שאט נפש וראויים לכל גינוי. אך מדוע לדעתך הם היו אמורים לבוא לביטוי ברשימתי? הרשימה לא עסקה במכלול גילויי הגזענות החברה הישראלית. היא ביקשה להתמקד אך ורק במספר מצומצם של כותבי טורים בעיתון הארץ ובעיקר בגדעון סאמט המתיימר להיות נאור אך נותן ביטוי להשקפות עולם גזעניות. רציתי להדגיש את הפער בין היומרה שלו לנאורות לבין הפרקטיקה הגזענית שבה הוא משתמש לאורך השנים. מדוע, אם כן, רשימה זו צריכה לעסוק בגזענות של מזרחים, חרדים, ערבים ואחרים? אני לא מבין, באמת? האם אתה מוכן לנמק?

    טענתך הייתה בעלת תוקף אילו יכולת להוכיח את אחד משני הדברים הבאים. ראשית, אילו יכולת לומר שעל בסיס היכרותך אותי אתה יכול להעיד כי אני נוהג לתת ביטוי לעמדות גזעניות כלפי אשכנזים, ערבים, חרדים או עובדים זרים. במקרה זה יכולת לבוא ולומר, "יוסי יונה, טול קורה מבין עיניך". שנית, אילו יכולת להצביע על כך שמעולם לא שמעת ממני גינוי לגילויי גזענות בקרב מזרחים או בקרב קבוצות חברתיות אחרות – לא אשכנזיות. אבל לו היית טורח לבחון, לפני שאתה מטיח בי את הטענה התמוהה שאני "גזען מודחק", את המסגרות הפוליטיות שבהן אני פעיל, היית נמנע, (מובטחני) מלעשות כך. אציג דוגמא אחת כדי להבהיר נקודה זו. הקשת הדמוקרטית המזרחית, שבה אני חבר, כמו רבים מכותבי הרשימות באתר זה, מיצבה את עצמה כמסגרת המבוססת על ערכים אוניברסליים והומניים. לפיכך, היא מעולם לא היססה לבקר את ש"ס ומנהיגיה על גילויי הגזענות שלהם. חד וחלק.
    השאלה שמטרידה אותי לאור קריאת דבריך, לפיכך, היא מדוע אינך יכול להתייחס עניינית לרשימה שכתבתי ולהציג את עמדתך ביחס אליה באופן הגון ומנומק? האם לדעתך כתיבתו של סאמט היא גזענית? כן או לא? לו היית מסכים עם קביעתי שכתיבתו גזענית או לפחות נגועה בגזענות ואז מבקש את התייחסותי לגילויי גזענות בקרב ש"ס או בקרב מזרחים אחרים הייתי נענה ברצון לאתגר שאתה מציב בפניי, כפי שעשיתי בעבר, וכפי שאני נכון לעשות גם כעת – ללא כל עכבה או היסוס – בדברי התשובה שלי אליך.

    הערה אחרונה, אני מיצר אם רשימתי מעודדת בקרב מקצת הקוראים גילויי גזענות כלפי אשכנזים. לא זו כוונתי ולא זו מטרתי. לפיכך אני מסתייג מתגובות אלו ודוחה אותן מכל וכל. כפי שראיתי, הקורא שאליו התייחסת חזר בו מדבריו, וטוב שכך. לפיכך, האתגר המוסרי והאינטלקטואלי שאתה נדרש לו – כך לדעתי – הוא הפרכת קיומה של גזענות בקרב חלק מכותבי הטורים ב"ארץ" (ולא רק שם). בין אם אינך יכול או מעוניין לעשות זאת ובין אם הינך מקבל את טענותיי – ואני מקווה שכן – הרי אז ההגינות והיושר האינטלקטואלי מחייבים אותך לתגובה מיידית. עליך לגנות את גזענותו של סאמט ומקצת חבריו למלאכה הבזויה באותו הפתוס, באותה הנחרצות, באותה ההתלהמות ובאותה העוינות הגובלת בלשון נאצה שאתה מפנה – בחוסר הגינות או בשוגג – לעברי.

    שא ברכה

    יוסי יונה

  9. יוסי זיו

    ליוסי יונה שלום,
    טוב, לא חשבתי שאני מתלהם, ומה שכתבתי היתה תגובה ולא מאמר, ורציתי קצת להתגרות.
    זה לא היה דבר דבור על אופניו, אלא אסוציאציות שעלו בי תוך קריאה במאמרך. כך גם יהיה להלן, אני מקווה שזה לא יפריע לך.
    תוך קריאה במאמרך, צדה את עיני עובדה קטנה – שנראתה לי מוזרה. הרשימה היא על גדעון סמאט (שיותר משהוא גזען – ובכך אני מסכים איתך- כתיבתו צפויה ודי משעממת. אני מזמן הפסקתי לקרוא את מאמריו), אבל הדוגמאות שהבאת לפובליציסטים שהתבטאו בגזענות הייתה כולה של אשכנזים.
    פליטה פרודיאנית? היסח דעת? סתם לא שמת לב? אני לא יודע. אני כנראה רגיש מדי.
    לא, אני לא טוען שהגזענות של מזרחים כלפי ערבים היא יותר משל אשכנזים, גם לא להיפך. וגם אני מכיר את הדמוגרפיה ההתנחלותית.
    צריך להילחם נגד גזענות, בלי "אבל", ובלי תירוצים – ושמעתי כמה תירוצים כאלה פה ושם שבאים להצדיק גזענות מצד כזה או אחר, והם לא מוצאים חן בעיני.
    ולעניין זה, לא מיותר בכלל להצביע כי יש אפילו, פה ושם, איש או שניים בסביבה, שמשום מה מתייחסים לגילויים אנטישמיים מבחילים, אבל באמת, שחזרו לאופנה לאחרונה, בקלות; ומטהרים אותם בק"ן טעמים.
    אתה יודע מה, אקח סתם דוגמא – אסוציאציה שעלתה בראשי עכשיו: אכן, יש באמת "ליברלים" לא ליברלים, אולי אפילו פונדמנטליסטים, אבל המאמר של יהודה שנהב, למשל, ב"העוקץ" לפני כמה ימים, על נשיא אוניברסיטת הרווארד (כבן דמותם, או אולי כאבטיפוס, ל"ליברלים" של "שינוי"), צרם לי קצת – האם, אולי, ושמא הוא בחר בו כדוגמא, גם משום שהוא, סאמרס, יהודי אגב, הצביע על גילויים אנטישמיים, המוסווים כאנטי ישראלים או אנטי ציונים (מגירי ריר במיוחד) בקרב חלקים מהשמאל הרדיקלי? (ומי שמתעלם מהתופעה הזאת, וטוען שמדובר בפרנויה יהודית, או בסתימת פיות, או בגישה ריאקציונרית, אינו רואה את המציאות – וכן, מותר, ואפילו רצוי, לבקר את מדיניות ישראל), סתם הערה למחשבה.
    ואגב, שמת לב, יוסי, שחלק מהכותבים ב"העוקץ" קובעים במסמרות מיהו "נאור" ומיהו "ריאקציונר"? כל מי שלא מיישר קוו – מסומן כריאקציונר. אני חושב שגם לתשובתך התגנבה נימה כזאת.
    ונחזור לעניינינו. אני מניח שאנחנו לא במשחק של "גנה את הגזען שלך, ואגנה את שלי", (ואגב "שלי", ה"אשכנזיות" שלי איננה אידיאולוגית אלא רגשית אוטוביוגרפית – בית אמא ואבא הטביעו/החתימו אותי. אני לא מחוייב לה, לאשכנזיותי, רק משום שבמקרה נולדתי בבית פולני – אגב, בית חם מאוד, בניגוד לסטריאוטיפים, הגזעניים, על האשכנזים "הקרים" בהשוואה למזרחים החמים). אבל באמת, האם פעם בדקתם את ההתבטאויות הגזעניות בעליל של חבר אחד או שניים מ"הקשת", וחשבתים על איזשהם צעדים כלפיו/הם.
    לא לא, אני וודאי לא מתכוון אליך, באמת לא – (דווקא פגשתי אותך בכמה הזדמנויות, ולמרות שאני לא כל כך אוהב את גישתך הפוסט-מודנית והרב-תרבותית, הערכתי את יושרך. המשפט על "גזען מודחק", היה טיזר שהיה אמור להיות הומוריסטי – ואם פגעתי בך, עמך הסליחה. אגב, כן, בכל אחד מאיתנו, טוב, כמעט בכל אחד, חבוי השד הזה וצריך להילחם בו).
    ואני וודאי וודאי לא מתכוון ליוסי דהאן, שהוא בעיני מופת של יושר, אינטליגנציה, ידע עצום, מחויבות חברתית עמוקה, ליברליזם במובן העמוק של המילה, ואופי מהנעימים שפגשתי.
    אז ודאי שאין קורה בין עיניך/כם, אבל אולי קיסם קטן בשיניך/כם?
    ועוד, אני באמת שונא צנזורה, ואני מחייב דיון אמיתי, ביקורתי, ללא העמדת פנים או חנופה למוסכמות. נראה לי, באמת, כי כיום קשה לנהל דיון בארץ על נושאים מסוימים בלי להיות מתויג. אוי לך אם תאמר משהו בגנות פמיניסטיות רדיקליות, אוי לך אם תבקר אספקטים חברתיים אצל מזרחים, או תבקר מוזיקה מזרחית, או את החוליגניות של אוהדי בית"ר ירושלים. זה באמת מחניק את המרחב השיח החופשי.
    נראה לי כי למרות שאולי הרגזתי אותך ואחרים, המכנה המשותף בינינו רחב מאוד, יש לנו אויבים משותפים, וגם בני ברית.
    אז שבוע טוב לך, וגם כבר הזמן לאחל שנה טובה.
    שלך
    יוסי זיו
    נ.ב – מידה של הומור היא לא מידה רעה תמיד (והיא המבדילה כאימרה הנדושה בין אידיאליסט לפאנט).
    נ.ב 2 – ש"העוקץ" ימשיך לעקוץ.

  10. שלומית בנימין

    ליוסי זיו,
    אכן גזענות היא גזענות היא גזענות, ואין הנחות בעניין. יחד עם זאת כשבאים לנתח גזענות אני חושבת שמן הראוי לשים לב לעוד כמה פרמטרים שהופכים את התופעה לקצת יותר מורכבת. יוסי הזכיר את בליבר שכתב על הגזענות החדשה "גזענות ללא גזע", זו דוגמה אחת. אני מבקשת להתייחס לנקודה נוספת והיא יחסי הכוח בחברה. נכון שכל גזענות באשר היא ראויה לכל גינוי, אבל בואו לא נגלוש כאן לאיזו סימטריה מקודשת. אותה "סימטריה" שמאפיינת כל כך הרבה דיונים עקרים בציבוריות הישראלית, בעיקר בנושא הפלסטיני. אין סימטריה, ובכל חברה יש מי שנחשבים שווים ושווים יותר. גזענים לצורך העניין לא נולדים בחלל ריק, יש להם מיקום ומעמד, וממרומי או מתחתי מעמדם הם פורסים את משנתם הגזענית. אין בכך לתת הכשר למשל לגזענות המכוערת, בלשון המעטה, של ש"ס, שכנראה לא בכדי בוחרת לה כקורבנות את מי שחלשים ממנה – הערבים ומהגרי העבודה. מדוכאים הופכים לא אחת להיות המדכאים הגרועים מכולם. ועדיין יש מקום וראוי לייחד מאמר למי שרואים את עצמם ריבונים על הארץ הזאת, אותם אנשים שפתאום יום אחד "גנבו להם את המדינה", והם נאורים שכמותם וליברלים נאלצו להשתכשך לפתע עם כל הלבנטינים שהתחילו להשמיע קול. הרבה מילים נכתבו כאן בעניין זה ולכן לא ארחיב.
    באשר להערתך על כך שרוב הפובליציסטים שהזוכרו במאמר ונגועים בגזענות הם אשכנזים. אכן יש גם מזרחים גרועים יותר, ראה דוגמת מאיר שטרית – האיש והכלב שלבוש בורסאצ'ה. אבל מה לעשות ורוב כותבי הטורים ב"הארץ" הם אכן אשכנזים, ולא כולם כמובן גזענים. לכן לא הייתי רואה בהערה טעות פרוידיאנית או היסח הדעת אלא יותר מציאות עגומה שגם היא שאלה בפני עצמה. ולא, אני לא רואה בכך קונספירציה אלא מבנה חברתי שמשעתק את עצמו שוב ושוב ושוב. אגב שמת לב שרוב כותבי הטורים בכלל הם גברים, וגם עורכי העיתונים, למעט אחת (חנה זמר) היו והם עדיין גברים. גם זו שאלה וגם זה שעתוק.
    עוד הערה אחת אחרונה, לא אחת משתמשים פה במונח עובדים זרים. העובדים לא זרים הם אנושיים מאוד. יש להם פנים, וצבע, ומעמד ואופי. אני מציעה בהחלטה פוליטית ואנושית, לא להכנע למכבסת המילים ולתעמולה הלאומנית שמפעילים בישראל כלפי כל מי שאינו אזרח המדינה – אפשר לפחות בפורום הזה לקרוא להם פשוט מהגרי עבודה.

  11. מתי שמואלוף

    היי יוסי

    אכן סמי שלום כבר כתב על סאמט בעבר בקדמה, אבל הניתוח שלי רק מוסיף ומשכנע את מה שמצטייר כגזענות חבוייה, שמפחידה אותי יותר מגזענות גלוייה.
    אנא לשם מקום לשיח נכון, הוסף את הלינק של הכתבה של סאמט.

    בברכה
    מתי

  12. יוסי זיו

    לשלומית בנימין,
    אכן המונח "עובדים זרים" איננו יפה, אבל הוא השתרש ואני לא סבור שהקונוטציות המיוחסות לו הן תמיד שליליות. אולי היה ראוי לקרוא להם "עובדים ממדינות זרות", או משהו מעין זה.
    אבל כיוון שאינני דה-קונסטרוקציוניסט, אני מודע לחשיבות המינוחים, אבל לא מעמיס עליהם יותר מדי.
    יקראו להם איך שיקראו – צריך לדאוג לזכויותיהם ולתנאי עבודתם, ולכבודם.
    חלק מהכותבים ה"העוקץ" עושים זאת יום יום – ועל כן יבורכו.

    למתי שמואלוף
    אני דווקא פוחד יותר מגזענות גלויה, ושום שגזענים סמויים לפחות מתביישים – והבושה היא אולי תחילת התרבות. הגזענות הגלויה חסרת הבושה מעוררת גם יותר לפעילות גזענית.
    אגב – כולם כאן ב"העוקץ" מאמצים את ההגדרות של בליבר – אני לא כל כך: לא כל הפליה, התתנשאות, ניצול והשפלה הם בהכרח "גזענות". לא טוב, לדעתי, לפרוט את הגזענות לפרוטות

  13. דודי מחלב

    ליוסי זיו
    מסופקני אם ניתן לטעון לחוסר קשר בין ביטויים של "השפלה, התנשאות, ניצול והשפלה", לבין גזענות.
    צא ובדוק לאילו קבוצות בחברה הישראלית מופנים ביטויים אלו, ומה מיקומן במבנה הריבודי האתני-מעמדי.
    כמובן, ענין זה חל על חברות שונות, לא רק עלינו.
    אגב, באותה הזדמנות, אם מחפש אתה הוקעה של ביטויים גזעניים שיוצאים מגרונות של מזרחים לא תצטרך ללכת רחוק. תיכנס בבקשה לארכיון אתר העוקץ ותקרא שב:2.9.03, גיניתי את דברי יו"ר ש"ס אלי ישי, שטען כי וועדת אור העלתה את שלמה בן עמי לקורבן בשל מוצאו המזרחי.גם שימוש במוצא עדתי לטיהור שרצים הוא סוג של גזענות.ואני, ובודאי חברי יוסי יונה דוחים זאת דחיה מוחלטת.
    ועוד אגב שבאגב,שימוש נכון בשפה הוא מידה טובה באדם שיש לו אידאל של אדם טוב והגון שמנחה את מעשיו , חשיבתו והשימוש בלשונו.וזאת מבלי להיות חסיד אורתודוקסישוטה של הפוליקלי קורקט .

  14. שלומית בנימין

    ליוסי זיו,
    מבלי להעמיס על המינוחים יותר מידי, כפי שקראת לזה, ומבלי להשמע כמו המורה לדקדוק, אני חושבת שיש מינוחים שחשוב להחליט לשים לב אליהם. המדובר באותם מינוחים שהפכו חלק מהשיח ואותם מייצר הממסד. במשפחת העובדים הזרים אפשר לכלול גם את הכיתור, החישוף והחיסול הממוקד. לא מדובר במונחים תמימים, אלא במונחים מנוכרים שמטרתם ליצור חיץ בין השומעים לבין מושאי הפעולה של הממסד, הצבא, המדינה. חישוף הוא לא אחת חיסולם של מטעי זיתים שמפרנסים פלסטינים, וחיסול ממוקד כשהוא נעשה על ידי הפלסטינים נקרא בישראל טרור.
    ברור שחשוב יותר לעשות מעשה ולדאוג לזכויותיהם של העובדים ולהיטיב את תנאי עבודתם, אבל בימים רעים אלו שרוויים בשטיפות מוח לאומניות, חשוב להיות מודעים גם לכך.

  15. יוסי לוס

    בעקבות היסחפות הדיון לכיוון של "מהגרי עבודה" או "עובדים זרים", אני תורם שתי פסקאות שכתבתי לפני למעלה משנתיים והן עדיין רלבנטיות ללא כל שינוי, לצערי.
    הכינוי השגור בישראל לאוכלוסייה הנידונה ברב-שיח זה הוא "עובדים זרים". זאת, בניגוד למונח המקובל בעולם המערבי – "מהגרי עבודה". הבדלים משמעותיים קיימים בין שני המונחים. בראשון שם העצם ("עובדים") נוגע לתפקידם במסגרת המשק הישראלי, ובשני שם העצם ("מהגרים") מסמן את האופן שבו הם נטלו את גורלם בידיהם במסגרת אפשרויותיהם המוגבלות כבני ובנות העולם השלישי, במציאות שנשלטת בעיקר על ידי בני העולם הראשון. על פי המונח הראשון, הם עובדים בלבד, ועל פי המונח השני גבולות הקיום שלהם נותרים, במידה מסוימת, פתוחים להגדרה עצמית. שם התואר במונח הראשון ("זרים") מעמיד אותם בעמדה נחותה ביחס לחברה שאליה הגרו, ואילו במונח השני שם התואר ("עבודה") מפנה לסיבה ולהקשר של הגירתם. כלומר, "עובדים זרים" מייצר דמות נחותה שמהווה אמצעי ייצור בלבד, בעוד "מהגרי עבודה" מעלה דמות בעלת גבולות לא ברורים, מורכבת ובעלת דינמיקה פנימית קרי, דמות אנושית עשירה. בנוסף לכך, המונח "עבודה זרה", ללא קשר לתופעה של הגירת עבודה במאות ה20- וה21-, מסמן בשפה העברית קידוש של אלילי שקר וסגידה להם. למשמעות זו חשיבות מיוחדת לאור העובדה שבעשור האחרון חלק משרי הפנים, העבודה והרווחה והבריאות היו יהודים חרדים. אם כן, "עובדים זרים" לעומת "מהגרי עבודה" – מטה את הדיון מראש לרעתם של בני האדם הנידונים.

    למרות שאין ספק ש"מהגרי עבודה" הוא מונח ראוי יותר, אי-אפשר לטעון שיש קשר ישיר והכרחי בין שימוש במונחים תקינים או לא תקינים לשאר ממדי המציאות. עם זאת, אין להתעלם מכך שמציאות הניצול הקשה שבה חיים רבים ממהגרי העבודה בישראל מתאפשרת במדינה שרואה את עצמה כמדינת חוק, משום שהם נתפסים כדמויות נחותות. לכן, מאבק לשם שינוי מציאות זו יהיה מוגבל כל עוד דבקים במושגים שנובעים מתוך תפיסת מציאות זו ומצדיקים אותה. התפיסה המתנשאת והניצול אינם מתאפשרים בגלל השפה בלבד, אבל השפה מייצרת הקשר תפיסתי נוח לקיומו של הניצול. שימוש נפוץ ב"מהגרי עבודה" עשוי לשנות קמעה את השיח על מהגרי עבודה. הכרה בהיותם "מהגרי עבודה", אשר מהווים חלק חשוב מהמשק הישראלי וכן מהחברה הישראלית מעצם היותם בני אדם, מעצם הימצאותם הממושכת בישראל ומעצם עבודתם היצרנית במסגרת המשק הישראלי, ולא בהיותם "עובדים זרים" תחייב העלאת נימוקים נוספים להחלטות ולמעשים, שכיום אינם נתפסים כזקוקים לנימוקים, כמו החלטות על מכסות גירוש חודשיות, מניעת ביטוח בריאות ממלכתי שווה ממהגרי עבודה, מניעת הימצאם של בני זוג בו-בזמן בישראל והתעלמות מעבירות על החוק של ישראלים כמו, חברות אבטחה שמספקות שירותי גירוש פרטיים.

  16. סמדר

    יהונתן, אני בכלל לא מודאגת או נרעשת מהבחירה שלך. אני מציעה לך לבחון את התבניות שקיימות אצלך ולנסות להבין, עם עצמך, אחרי שתקלף את הקליפות, מדוע אתה מייחס לתרבות המערבית ערך גבוה יותר? יש לי כמה תשובות אפשריות : אולי הבורות ואולי הפחד מה"אחר". סתם ספיקולציות פרועות כמובן. בכל אופן כדאי לך לברר את העניין עם עצמך. אולי תגלה שהבחירה שלך, בכלל לא שלך.

    זיו המתלהם, באיחור מהסיבה שהתלבטתי איך לענות לך. כמו שלא כל בדיחה מצחיקה, כך לא כל אמירה מתגרה. אני מאוד מסופקת אם זו הייתה הכוונה , יש לי הרגשה, רק הרגשה כמובן שיצאת מכלל שליטה ו"אדם ניכר בכיסו כוסו וכעסו". לא לעניין, לא מכובד ומלא אמוציות שליליות, חבל.
    ולעניין, אתה באמת המום מרשימת האישים האשכנזים הגזענים שמציין יוסי? או שאתה המום באותה המידה שהתכוונת להתגרות?
    יוסי מנה מספר עיתונאים ידועים שהתבטאו בנסיבות שונות באופן גזעני ומחפיר, נכון יש גם מזרחים גזעניים (ילדותי). לרשימה הזו אני רוצה להוסיף אישים רמי מעלה והשפעה שהתבטאו פעמים רבות בצורה גזענית כלפי הציבור המזרחי והערבי כאחד: הרצל חוזה המדינה, בן גוריון, גולדה מאיר בן ציון דינור ועוד (כן, כולם אשכנזים. תרצה מקורות אשמח לתת לך). ההתבטאויות של סמאט ומריעיו חסרי עוצמה והשפעה לעומת התבטאויותיהם. אתה לא צריך להתלהם או להעלב על אמירות שלא אתה אמרת, ולא משנה מצד איזה מתרס אתה.אבל, אתה צריך להוקיע אותם כפי שאתה מצהיר לפחות.

  17. יוסי זיו

    לסמדר,
    סליחה אם מה שאכתוב יפגע בך או במישהו. אבל באמת יש גבול להליכה אחורה. הרצל מת לפני מאה שנה, קצת אנכרוניסטי לבקר אותו מכאן. וחוץ מזה, באופן יחסי לזמנו הוא היה הרבה פחות גזעני והרבה יותר נאור מאחרים. ומסתבר שגם בן גוריון היה הרבה יותר פתוח ביחס לעליה ארצה מאחרים בזמנו. כך לפחות ממסמכים שמתפרסמים כיום.
    ושוב, הדבר היחיד שאליו התכוונתי בתגובתי ליוסי יונה – "המתלהמת" – הייתה שאסור לעבור בשתיקה על שום גילוי גזענות – במיוחד כזה שעלול לגרום לפעולה גזענית ולפגיעה במטרת הגזען. לכן, הגזענותשל עובדיה יוסף – וזו רק דוגמא – מסוכנת, לדעתי, הרבה יותר מגזענות סמויה, או מהתנשאות תרבותית נוסח סאמט או דנקנר בשעתו.
    לא כך הרשימות הישנות של גלבלום, שהיו קרובות לגזענות של "גזע".
    ולדודי מחלב,
    אתה צודק, לדעתי, בדרך כלל, אבל לא תמיד. גזענות מסוכנת מאוד,והפיכת כל כל תופעה חברתית שלילית ל"גזענות", הופכת את הגזענות לבנאלית.
    אכן ביקרת את ההסתה של הרב עובדיה – ויפה עשית.

  18. סמדר

    זיו, הרצל ועמיתיו כדוגמא לא במטרה לייצור רצף כרונולוגי קרוב, אלא, כדי להציף מעל פני השטח גם דברים שבקונצנסוס, "אסור להזכיר או לדבר עליהם".
    אני לא מבינה את היחסיות של הנאורות והגזענות, מה פחות ומה יותר. ומעניין לחשוב על העניין האם נאורות וגזענות יכולים ללכת יחד?
    בעניין בן גוריון אכן המסמכים מראים שהוא היה פתוח כלפי העלייה אך גם מראים (בין השורות) שפתיחות זו התבססה על רעיונות גזעניים וסגרגטיביים שאותותיהם והשלכותיהם ניכרים עד עצם היום הזה. גזענות סמויה אולי?

  19. רונן מודל בע"מ

    האם משהו יוכל לתת לי שם הספר של גדעון סמאט עם 6000 מושגים שכל אחד מאיתנו צריך לדעת