איך להעלים בעיות חברתיות?

בבחירות הקרבות בקליפורניה מוצגת בפני הבוחרים הצעת החלטה, שאם תתקבל, תאסור  על  רשויות המדינה לאסוף להשתמש במידע הנוגע לגזעו ומוצאו האתני של האזרח (Proposition 54). הטענה היא שמידע שכזה פוגע בפרטיותם של אנשים כי הרי כולנו אמריקאים. זה נשמע כל כך יפה, מי לא רוצה להגן על פרטיות. אבל כמו הרבה דברים רב הנסתר על הגלוי. מציעי ההצעה הם אותם אלה שבעבר  הקרוב פעלו רבות כנגד ההעדפה המתקנת שהייתה נהוגה באוניברסיטאות, והצליחו. בראש הקנוניה עומד איש נדל"ן רפובליקני תורם רציני למושלים רפובליקנים קודמים שנהנה בעסקיו מהעדפה מתקנת לבעלי עסקים השייכים לקבוצות מיעוט, כיון שהוא אפריקאי-אמריקאי בעצמו. הטיעון העיקרי כנגד ההצעה היא שהעלמת מידע לא תעלים את הריבוד ואי השוויון הגובר בין קבוצות אוכלוסיה שונות. להגיד כולנו אינדיבידואלים הנאבקים בשוק חופשי כדי להגיע להישגים זה לומר שיש לנו חברה שוויונית אשר מאפשרת לכל אחד ואחת לממש את עצמם, מה שעל פניו לא נכון על פי הנתונים. חברה עוורת צבעים במצב הנוכחי היא חברה שמתנהגת כבת יענה כיון שבמציאות אפריקאים- אמריקאים, לטינוס ואחרים עדיין, ואולי לתמיד, נמצאים בעמדת נחיתות. 

תשאלו מה זה נוגע לנו? השטויות המתיפייפות של האמריקאים, נוגע גם נוגע. גם בישראל יש קבוצות אתניות, וגזעיות, גם בישראל ישנם פערי שכר והשכלה גדולים בין הקבוצות, גם בישראל מסרב הלמ"ס לאסוף נתונים  על מוצא מעבר לדור ההורים. המשמעות של כך היא שבעתיד הקרוב יגידו, "כולם ישראלים" , יחידים ,ואז לא תוכל לבוא הטענה על אפליה קבוצתית כיון שלא יהיה מידע על שיוכו הקבוצתי של אדם.

השאלה מה חשוב יותר לעמוד מול המציאות או לברוח לקצווי עולם ולטעון אין אפליה אין קולקטיבים אין כלום רק שוק ויחידים.