רשמים

לאחר ימים רבים של שוטטות ובעיקר נסיעה בהרים מושלגים, בנוף ירוק, ירוק מידי, ומיים רבים הזורמים מכל מקום לכל מקום נתקלתי בעיתון ממיסולה מונטנה ודבר ראשון שצד את עיני היה תמונה של ערפאת שמרוב לא רלוונטיות כולם מדברים עליו. כמעט התגעגתי לצבע הצהוב ולחום אבל לאחר עיון בעיתון הפסקתי להתגעגע.

תוך האזנה לרדיו וצפיה מועטה בטלוויזיה נתקלתי בכמה דברים שיכול להיות בהם עניין מסויים. למשל, הטיעון של מושל אלבמה להצדקת העלאת מס כדי שמערכת החינוך במדינתו, הענייה מאוד יש לציין, לא תתמוטט לגמרי. הטיעון היה שישו מלמד שיש לקחת מן העשירים ולתת לעניים. ובעולם המודרני אפשר לעשות זאת על ידי גביית מס נוסף מן העשירים. מושל אלבמה הוא גם דתי מאוד וגם רפובליקני מאוד. מן הצד הדתי מיסוי עשירים נראה בסדר אבל לא כך מן הצד הרפובליקני השולל זאת מכל וכול.  אז מי ינצח הדתי החברתי או הרפוליקני נציג השוק החופשי עלי אדמות. באגף הקתולי של הנצרות יש שני זרמים שהאחד הוא כמעט קומונ יסטי, לא כך הדבר בקרב הפרוטסטנטים לגווניהם, ושוב מה איתנו?

גם בסיאטל יש צורך להעלות מס כדי לממן גני ילדים לחסרי אמצעים, שם לא נדרש טיעון דתי, כיון שהצורך מובן , אבל נקבע שהמס יהיה של עשרה סנט על כל ספל קפה שנעשה במכונת אספרסו. נראה פשוט אבל חלק משותי הקפה התנגדו בטענה שזה לא הוגן למסות מישהו שאוהב קפה כזה ולא אחר. בראש המתנגדים עמדה סטרבקס, שמוצאה מסיאטל, איזה מזל שהם פשטו את הרגל בארץ, ובעיקר נתנו לי סיבה נוספת לא לשתות את הקפה שלהם.

המשך יבוא.