רשמים

איציק ספורטא

לאחר ימים רבים של שוטטות ובעיקר נסיעה בהרים מושלגים, בנוף ירוק, ירוק מידי, ומיים רבים הזורמים מכל מקום לכל מקום נתקלתי בעיתון ממיסולה מונטנה ודבר ראשון שצד את עיני היה תמונה של ערפאת שמרוב לא רלוונטיות כולם מדברים עליו. כמעט התגעגתי לצבע הצהוב ולחום אבל לאחר עיון בעיתון הפסקתי להתגעגע.

תוך האזנה לרדיו וצפיה מועטה בטלוויזיה נתקלתי בכמה דברים שיכול להיות בהם עניין מסויים. למשל, הטיעון של מושל אלבמה להצדקת העלאת מס כדי שמערכת החינוך במדינתו, הענייה מאוד יש לציין, לא תתמוטט לגמרי. הטיעון היה שישו מלמד שיש לקחת מן העשירים ולתת לעניים. ובעולם המודרני אפשר לעשות זאת על ידי גביית מס נוסף מן העשירים. מושל אלבמה הוא גם דתי מאוד וגם רפובליקני מאוד. מן הצד הדתי מיסוי עשירים נראה בסדר אבל לא כך מן הצד הרפובליקני השולל זאת מכל וכול.  אז מי ינצח הדתי החברתי או הרפוליקני נציג השוק החופשי עלי אדמות. באגף הקתולי של הנצרות יש שני זרמים שהאחד הוא כמעט קומונ יסטי, לא כך הדבר בקרב הפרוטסטנטים לגווניהם, ושוב מה איתנו?

גם בסיאטל יש צורך להעלות מס כדי לממן גני ילדים לחסרי אמצעים, שם לא נדרש טיעון דתי, כיון שהצורך מובן , אבל נקבע שהמס יהיה של עשרה סנט על כל ספל קפה שנעשה במכונת אספרסו. נראה פשוט אבל חלק משותי הקפה התנגדו בטענה שזה לא הוגן למסות מישהו שאוהב קפה כזה ולא אחר. בראש המתנגדים עמדה סטרבקס, שמוצאה מסיאטל, איזה מזל שהם פשטו את הרגל בארץ, ובעיקר נתנו לי סיבה נוספת לא לשתות את הקפה שלהם.

המשך יבוא.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. טל כהן

    למרות המטרה המוצדקת, הרעיון של מס על ספלי קפה דווקא נשמע לי מוזר (למרות שאישית, איני שותה קפה כלל). מיסים "נקודתיים" מסוג זה עשויים להצטבר באופן בו לאחר כמה שנים לא ניתן יהיה למצוא את הידיים והרגליים במערכת המס: מס של 3 דולר על כל מקרר, כדי לתמוך בחולי סוכרת; מס של 20 סנט על כל פיצה, כדי לקדם את חקר זיהום האוויר; וכו'. כל המטרות ראויות, אך יש למצוא להן מימון במסגרת התקציב, ובמידת הצורך להגדיל את המיסים הרגילים, ולהמנע מהטלת מיסים שרירותיים. גישה זו גם תחסוך סיבוך מיותר של מערכת הגבייה.

    רק במקרים מיוחדים יש הגיון למיסים נקודתיים מסוג זה. למשל, היות שצריבת מוזיקה על מחשב פוגעת ביוצרים, הוטל במספר מדינות (כגון קנדה) מס על מדיה ריקה לצריבה, שמופנה לתמיכה באמנים.

  2. שושי שמר

    אולי היום – בעידן התקשורת החזותית – כדאי להטיל על ענקי ההכנסות דווקא מיסים יעודיים. שהגב' א' תדע שהיא משלמת יותר מס (נניח לרגע), אך שתהיה לו תמונה. היא תדע שהוא מופנה לבריאות, למשל, ולא למטרות אמורפיות שקשה יותר להזדהות איתן או לכאלו המעוררות בה התנגדות.