עוד מחשבה

איציק ספורטא

הגעתי לברקלי אחרי נסיעה ארוכה מאוד מדרום קנדה, הרושם הראשון ברגע שירדתי מהרכב היה כמה המקום שונה מהמקומות בהם ביקרתי. פתאום רואים אפריקאים-אמריקאים, לטינוס, ואסייאתים בכל גוון בניגוד ללבנים בלבד בצפון. אני לא יודע מה זה אומר אבל זוהי הפעם הראשונה שאני ער לכך במידה כזאת.

נסיעות ארוכות נותנות זמן ,שאין לי בדרך כלל, למחשבה ודבר אחד ניקר במוחי כל הזמן, למה לשטויות יש כסף ולדברים החשובים תמיד יש בעיה למצוא תקצוב. תוכניות טלוויזיה ללא סוף דנו בגורלה המר של J-Lo  ואהוב ליבה, ובאותה עת לא מצאתי אף תוכנית שתבחן את הבעיות האין סופיות בנוגע לחינוך ובריאות. הטלוויזיה בעיקר עסוקה בלשעשע את ההמון ולדון בנושאים רכילותיים או של קידום מכירות כזה או אחר, ואני לא מדבר על שעשועונ ים אלא על תוכניות שאמורות להיות תוכניות אקטואליה. יש תוכניות רציניות בגלים הציבוריים אבל שם הבעייה אחרת, הרצינות כל כך תהומית שלאחר זמן גם אם יש עניין בנאמר הוא טובע במלל אין סופי של מומחים. התשובה הפשוטה לשאלה שלמעלה היא שהשטויות הן שממנות את הדברים הרציניים, כך יטענו אבירי השוק החופשי. אבל עדיין איני מבין למה בכל עיתון שקראתי בדרך נאמר שאין כסף לחינוך, לטיפול בזקנים, לתרופות וכו`, ועדיין היה כסף לשלם לספורטאי או שחקן או סלבריטאי כזה או אחר סכומי עתק כדי לפרסם מוצר. נחזור למקומותנו, למה בנק פועלים יכול לשלם לאחד שאפילו אינו שחקן מליוני שקלים כדי לדקלם שורות חסרות פשר וכדי לממן מעון לנשים מוכות צריך תרומות והתנדבויות ואני לא יודע מה. האם לא ברור מה יותר חשוב? במידה רבה יש פה משהו מעוות, צריך לחשוב כיצד לשמר חופש וחירות מקסימלית בחברה שיודעת מה יותר חשוב. כולם יאמרו שתרופה לסרטן מל סוג חשובה יותר מכמעט כל מוצר אחר, אבל חברות משקיעות במה שיביא להן רווחים רבים יותר כך שיתכן שייצרו תרופה לנזלת, שאין לה מרפא, כי אותה קונים יותר, ולא ישקיעו בתרופה שהסיכוי להצליח לפתח קטן.  

מחשבות לגבי הנושאים הללו מטרידות אותי כבר הרבה זמן ואני חושב שצריך להתחיל מהן כדי להבין טוב יותר מה צריך לעשות כדי לשנות את המצב הנוכחי.  

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. נחום שטיינברג

    ושוב עולה במלוא חריפותה הדילמה שעוררה המהפיכה הצרפתית, לפחות בסיסמתה, חירות לעומת שוויון. נראית לי ברורה ההבנה שאף אחד משני הקצוות האלה לא יכול לעמוד לבדו כעקרון המנחה של הדמוקרטיה. לא שוויון מוחלט ולא חופש מוחלט לא יכולים לייצג צדק אמיתי כשבאים להחיל אותם על העניינים של בני האדם. אולם מהו האיזון המושלם ביניהם? האם איזון כזה יכול בכלל להיות מושג? האם איזון כזה איננו תלוי בגורמים יחסיים של זמן ומקום?
    גם לגבי כל אחד מהעקרונות האלו ניתן להעלות שאלות: מהי החירות אותה רצוי להשיג ולהעניק לכל אדם? האם החירות לטפס ולדרוך על אנשים אחרים בדרך למעלה היא חירות רצויה כזו? וכך לגבי שוויון: האם שוויון בין תרבויות שונות הוא מקודש גם אם תרבות אחת מהן מונעת שוויון בפרטיה, או ששוויון כזה איננו קביל בדמוקרטיה? האם דיכוי מאפיין דכאני של תרבות מסויימת בידי תרבות אחרת הוא מעשה שנוגד שוויון, נוגד חירות?