זהות אתנית ופעילות

אחרי חשיפת השחיתויות ב"עוקץ" ומאמרה היותר ממטריד של דנה, נראה לא לעניין לכתוב על זהות אתנית של אסיאתים-אמריקאים. כשקראתי את המאמר של דנה נזכרתי שבאחד העיתונים של איידהו, בעמוד הראשון, לפני כשבוע, סופר סיפור על שבט אינדיאני שהובטחו לא הרים וגבעות כמה פעמים ואף אחת מהן לא מולאה. 

בהרצאה ששמעתי דן החוקר, Taeka Lee , בזהות של יוצאי אסיה בארה"ב. לטענתו במחקרים אמפיריים אנו שוגים בהבחנות שיוכיות גם כאשר אנו מדברים על זהות שמובן שאינה ביולוגית אלא מובנית חברתית. על כן הוא ניסה לבחון כיצד אנשים מזהים את עצמם בלי קשר למוצאם, ויותר חשוב כיצד זה משפיע על מעורבותם ופעולתם הפוליטית. אסייאתים-אמריקאים באים ממגוון תרבויות, שפות, וארצות כך שלא טריוויאלי שכולם יזהו את עצמם כשייכים לקבוצה אתנית אחת. הממצאים היו שרק 15% מזהים את עצמם כאסייאתים-אמריקאים רוב הזמן ועוד שלושים אחוז בחלק מהזמן. מה שמעניין יותר הוא שאלו המזהים את עצמם כחברים בקבוצה או מושפעים מחברות זו נוטים להיות פעילים פוליטית וחברתית, אבל רק בנושאים הקשורים ישירות לקבוצה. כאשר נשאל המרצה על ידי נאו-מרקסיסט ותיק, Burawoy , מה בנוגע למעמד, הוא נאלם דום, וכהתאושש טען שאין אנו יודעים למדוד מעמד נכון ועל כן משמעותו פחותה. תשובה זו בעצם הורידה מערכה של ההרצאה בעיני.

זה גם הזכיר לי את הויכוחים במובלע או במפורש ב"קשת" בין הרואים בזהות האתנית את המרכז לבין אלו שאינם יכולים אלא לראות את השניים קשורים קשר שאינו ניתן להתרה, כאשר אחד מסביר את השני. אבל בעיקר מצא חן בעיני הקשר בין זהות לפעילות, ואם נרחיב את מושג הזהות גם למעמד אולי תווצר פעילות חברתית אוניברסלית מצד אחד ופלורליזם תרבותי מצד שני.