יום אחד, שביתה, יזע, וזכויות

איציק ספורטא

לא יכולתי לכתוב כמה ימים כי הדמעות חנקו את גרוני לנוכח הרגשת הנטישה לאחר שנודע לי שהגברת אריסון החליטה לחיות בארה"ב, אני מניח שכתזקין תחזור לארץ כדי לחסוך את מס הירושה, כך שיש למה לצפות.

היום במקרה הדלקתי את הטלויזיה ובמקום לראות פוטבול נתקלתי בסרט על שביתה של נהגי משאיות, אנשים שנמאס להם להיות כלי משחק בידי החברה שמעסיקה אותם (Overnite). אחד השובתים עבד בחברה מעל עשרים שנה ובא לעבוד בה בעקבות אביו ודודו. רוב השובתים שבתו כשלוש שנים עד אשר נוכחו לדעת שלא ישיגו יותר מידי והפסיקו את השביתה. לראות את האנשים הללו עומדים וצועדים במשך שנים בקור ובחום בקושי מתפרנסים ומחזיקים מעמד זה מחזה מעורר כבוד. בכלל מאבקים של אנשים כנגד בעלי הכח והעוצמה באמת חונקים את גרוני.

עוד דוגמה למאבק מצוייה בספר "Sweatshop Warriors"  ,שנכתב על ידי Miriam Ching Yoon Louie ועוסק במאבקן של נשים העובדות בסדנאות יזע,  בעיקר טקסטיל, נשים מאסיה ודרום אמריקה שחיות חיים של עולם שלישי בלב העולם הראשון, אבל לא מרכינות ראש וממשיכות ללחום בכמה חזיתות, כנגד בעלי העוצמה, איגודים מקצועיים ומקומן בחברה. הן אומנם נמצאות  בתחתית אבל עוז רוחן מעודד ומפיח תקווה לשינוי. זה מזכיר לי שיחה ששמעתי ברדיו של אדם ששייך לארגון שנקרא Global Exchange ארגון שעוסק בזכויות אדם וזכויות עובדים בכלכלה הגלובלית. ארגון אשר מקבל את הצורך בייצור מוצרים אבל באותה עת מתייחס לאיכות חייהם של היצרנים בעיקר בעולם השלישי, אבל לא רק. הם קובעים כמה כסף יאפשר חיים בכבוד למגדלי קפה, למשל, ורק מי שישלם להם סכום זה יזכה להכרה כהוגן. בנוסף יש לארגון חנויות שמפיצות עבודות שנעשו על ידי אנשים שזוכים למחיר ושכר הוגן. התפיסה המרכזית של הארגון היא שפעילות מכל סוג, אבל בעיקר מהסוג האקטיבי היא הדרך היחידה להשיג משהו בעולם שנשלט על ידי ארגוני ענק. שליטה  שמתאפשרת בעיקר בגלל אפתייה והרגשת חוסר אונים של רוב האוכלוסיה. זה מחזיר אותי לספר בראש הפיסקה שמוצא יכולת מופלאה של פעולה של נשים העובדות במפעלים שבפועל מתישים את גופן אבל לא את רוחן. 

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. שושי שמר

    אפשר לבקר את שרי אריסון על חלק מהתנהגותה בעבר, אך לפניה עוד עשרות שנות חיים בהן הכל פתוח והרשות נתונה, יחד עם יכולת ועוצמה. ר' סארטר:
    As far as men go, it is not what they are that interests me, but what they can become. (Bartleby.com)
    חינוכה של שרי אריסון וניסיון החיים שזכתה לו על היאכטה נטלו חלק בגיבוש השקפתה ההתחלתית. עתה במרחק של אלפי ק"מ מעין הסערה היא יכולה לחשוב יותר בשקט על מה שהתחולל ולהחליט איזו מהות היא רוצה להעניק לחייה ואיפה. חלומה הוא לעשות מעשים בעלי משמעות. היא רצתה לעשות טוב, ולא הבינה איך. היא לא הסתפקה בתרומות של 250 מיליון דולר. פרוייקט "מהות החיים" מראה, כי היא רוצה לחולל שינוי מסדר שני. מפח-הנפש מהדרך שבחרה גרם לה לקחת מה שבינתיים הוא דה פאקטו פסק-זמן. אתה יכול לבקש להפגש איתה ולהציע לה דרכים אחרות. צריך אומץ להיות נאיבי. לה יש, ולך?

  2. דודי מחלב

    עד עתה התאפקתי ולא הגבתי על שם הפרויקט של שרי אריסון שכונה כאן באתר דבילי , אינפנטילי , ילדולתי ועוד כינוויים מכינויים שונים. אבל מאחר והזכירו כאן את ז'. פ. סארטר אז נראה לי חיוני לאמר שרבותינו האקזיסטנציאליסטים ובודאי סארטר בראשם לימדונו שאין ולא יכולה להיות מהות לחיים. את המהות של החיים ניתן לסכם ולציין רק לאחר חדלונם של אלה.
    ועוד , ולכאורה בשולי פרשת אריסון, רק לכאורה, התנפלותו הברוטאלית וגסת הרוח של ליצן החצר של משפחת אריסון,רני רהב על שלי יחמיבויץ' , ראויה לדחייה בשאט נפש. שלי יחימבוץ' היא דוגמה מופתית לעיתונות דמוקרטית במיטבה. עיתונאית בעלת ראיה מעמיקה , יושרה ויושר אינטלקטואלי , שלא חוששת למעמדה ומגינה על החלשים. אומץ ליבה של שלי (אל תתבלבלו לא שרי), הוא דוגמא להתנהגות אזרחית. במובן זה כולנו שלי, בודאי לנוכח נביחותיו של הליצן רהב.

  3. איציק ספורטא

    בטעות מחקתי תגובה מי ששלח תגובה והיא לא מופיעה מתבקש לשלחה שנית.

  4. דודי מחלב

    אופן עבודתה של שלי יחמוביץ' כעיתוניאת לא מונחה על ידי היומרה השקרית (והאינפנטילית מבחינת מעמדה האינטלקטואלי), של חלק גדול מעיתונאינו ועיתונאיותינו , היומרה הגורסת מקצועיות עיתונאית נטו, במנותק משאלות אזרחיות דמוקרטיות . כאילו והיו עיתונאים/עיתונאיות אלו פועלים בתנאים אידאליים מחוץ להקשר חברתי. הזיקה ההדוקה בין תפיסתה את משלח ידה ובין תפיסתה את חובותיה כאזרחית, היא שמציבה אותה כעיתונאית מחוננת וכדגם מופתי לאזרחית טובה, פעילה , ביקורתית ומשתתפת. ובהזדמנות זו , תודה לשלי על תרומתה לשחרור האשה הישראלית , שחרור שמן הסתם כירסם והקהה במאצ'ואיות הגברית הישראלית , שאנו הגברים הישראלים היינו קורבנותיה.ולעורכי האתר יש לי עצה והצעה. אנא ארגנו עצומת תמיכה בשלי יחמוביץ' כנגד נביחותיו של איש הרהב והארוגנציה , ליצן החצר של משפחת אריסון. ושוב ושוב בעת הזאת כולנו שלי יחמוביץ'.

  5. יוסי לוס

    אני מוכן להיפגש עם שרי אריסון ולהציע לה הצעות.
    ויש לי כבר הצעה לעתיד מתוך לקח מן העבר. את מוזמנת להעביר לה את המסר.
    אם אחד העסקים שלה מראה רווח של מספר מאות מיליוני שקלים בשנה ובמקביל גם "צורך" (על פי שיקולי רווח טהורים) לפטר מאות עובדים ותיקים, שלפחות חלקם חסרי סיכוי להשיג פרנסה יציבה בשוק העבודה, היא צריכה להימנע מלפטר אותם. היא צריכה לוותר על רווחים למשך שנה אחת או למשך כמה שנים שצריך כדי שלא לפטר איש. היא ובעלי המניות האחרים צריכים לגלות סולידריות אנושית ומוסרית כלפי אלה שעשו עבורם את העבודה במהלך שנים. אנשים שבעצם עבודתם ומהותם קיימו את הבנק. אנשים שעבודתם הביאה לבעלי המניות רווחים נאים. עליהם להימנע מפיטורם של העובדים ולהסתפק במיליונים שבאים להם מעסקים אחרים, כדי שאחרים לא יחיו בחרדה מתמדת ואולי אף ימצאו את עצמם לאחר דלדול הפיצויים שקיבלו מתחת לקו העוני. אין די בארגון של סדנאות למפוטרים כדי שילמדו לקבל את הפיטורים באהבה, שלא יפחדו מהיעדר הכנסה יציבה שכן כך או אחרת כולנו נמות בסוף, בין אם אנחנו עשירים ובין אם עניים.
    הנה, אני נאיבי ומוכן להציע עוד הצעות ולראות את שרי אריסון וגם עשירים אחרים משנים את דרכיהם. גם הם בני אדם שיכולים לעשות דברים רעים למרות כוונותיהם הטובות.