על צדק טבעי והוגנות, של הקופים וגם שלנו

יוסי דהאן

מחקר בקופים שנערך לאחרונה מעורר בימים אלה עניין רב, ולא רק בקרב זואולוגים. במאמר בכתב העת "Nature" מדווחים חוקרים מאוניברסיטת Emory בארצות הברית, כי  גילו שקופים מתמלאים זעם ופותחים בשביתה כאשר הם נוכחים לדעת כי קוף אחר קיבל תמורה גדולה יותר על אותה עבודה.

החוקרת שרה ברוסנאן וחוקרים נוספים לימדו קופים מזן (capuchin) להמיר אסימונים מפלסטיק עבור מזון. בדרך כלל הקופים שמחו להחליף אסימון פלסטיק עבור מלפפון, אולם הקופים נמלאו בזעם כאשר ראו קוף אחר מקבל ענבים עבור אותו אסימון פלסטיק. חלק מהם סירבו לתת את אסימוני הפלסטיק שלהם עבור המלפפון, וחלק זרקו בזעם את המלפפון אותו קיבלו תמורת האסימון. התנהגות זו מפתיעה כיוון שבדרך כלל קופים אינם מסרבים למזון. המחאה של הקופים גדלה עוד יותר כאשר הם צפו בקוף הזוכה בענבים ללא תמורה.

פרשנות החוקרים היא שהקופים שמים לב למה שאחרים מקבלים ומגיבים על כך. החוקרים גם מצאו שקופים זכרים היו פחות רגישים לחוסר הצדק מאשר נקבות. צריך לשים לב שזן זה של קופים מתאפיין באורח חיים קולקטיבי במיוחד שבו הציד עבור מזון הוא תוצאה של שיתוף פעולה בין כל הקופים. לדעת החוקרים, הקופים הללו חשו שתמורה צריכה להיות קשורה למאמץ או לפחות לא להיות שרירותית.

בקיצור, חוש צדק והוגנות אינן תופעות אנושיות בלבד, התכונות הללו היו כאן לפנינו.

בשבוע בו התפרסמו הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה על פערי ההכנסות הגדלים והולכים בין העשירונים, ההתנגשות בין המדינות המתפתחות למפותחות בקנקון בועידת ארגון הסחר העולמי והדיון על "אי הפרגון לעשירים", המחקר הזה מעורר תקווה.

למחקר הזה מספר השלכות מעניינות הוא מספק ראייה לכאורה שצדק והוגנות אינם מושגים תלויי תרבות וזמן אלא חלק ממה, שידח עם עוד כמה תכונות אחרות, חלקן שליליות,  מגדיר אותנו כבני אדם. המחקר הזה גם מעניק חיזוק לכאורה לאסכולה המוסרית המכונה "החוק הטבעי", ""Natural Law, כלומר תפיסה הטוענת שמוסר הוא עניין טבעי ולא עניין קונבציונלי, הוא קודם להתארגנות פוליטית או תרבותית.

חוש הצדק וההוגנות שלנו, וכנראה גם של הקופים, מסביר גם את חוסר ההסכמה והכעס שאנו חשים כאשר קיים פער בין "שלטון החוק" לבין מה שנתפס בעינינו כהוגן וצודק. חישבו על פסקי הדין שניתנו בעניינם של שמחה דיניץ, מאיר שיטרית ואנשי ציבור אחרים כאשר היה ברור לרבים ש"שלטון החוק" הופעל באופן לא הוגן לטובת קבוצה מיוחסת בעלת פריבילגיות. על פסיקת בית המשפט העליון לגבי הפרת זכויות אדם בשטחים, היחס של רבים מאיתנו לזכות השתיקה של גלעד שרון שהיא "חוקית" אולם מקוממת מבחינה מוסרית, ולתכנית הכלכלית של נתניהו הגוזלת את כבשת הרש לטובת בעלי האמצעים.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. עמי מרון

    אני מצטרף לתקוותו של יוסי, שלפנינו ראיה מדעית לכך שצדק והוגנות הם חלק ממהותנו האנושית, אך חולק על תקפות המסקנות מהמחקר.
    אני סבור דווקא שלפנינו הוכחה שהקופים מתנהגים לפי המוטיב הישראלי הידוע: "אני לא פראייר של אף אחד". התנהגות זו היא הראיה המדעית הראשונה לכך שמוצאו של ה"הומו ישראליקוס" הוא מן הקוף.

  2. יוסי זיו

    יוסי שלום,
    אני ממליץ לקוראים גם על ספר של פרנס דה ואל "טובים מטבעם", שגם בו מחקר על התנהגויות חברתיות של בעלי חיים (הספר תורגם לעברית). ועם כל זאת, אתה ואני למדנו, וגם לימדנו, על כל מני "כשלים נטורליסטיים", וכדאי תמיד להיזהר כשעוברים מביולוגיה לתרבות – אם כי ודאי שיש למוצאנו האבולוציוני השפעה על התנהגויותינו. אגב – גם דארוויניזם חברתי (כזה הנוהג כעת בארץ), יכול להביא "ראיות" מהתנהגות בעלי חיים.
    שנה טובה

  3. שושי שמר

    אזכורו של פסק-דין דיניץ שניתן לפני שש שנים
    (http://62.90.71.124/files/96/670/044/e04/96044670.e04.HTM )
    מעלה אצלי ענן של התקוממות, כאילו היה זה אתמול. השופטת דורנר לבדה הרשיעה אותו, שני שופטים אחרים זיכו.
    כל צרותינו שרדפו זו את זו בארץ הזאת מאז לא היה בכוחן להרגיע את הרוחות לצמיתות.
    אולי באמת טבעה בנו האבולוציה חוקים גנטיים עם המלצת ציות.

  4. יוסי דהאן

    פרנס דה ואל שהמלצת עליו הוא אחד מחוקרי הקבוצה של המחקר הזה. באשר ל"כשל הנטורליסטי", ברמה הלוגית הכשל הוא אכן כשל, אולם מה שיפה במחקר זה ובמחקרים אחרים זה הראייה לכאורה שתכונות כהוגנות וצדק הן חלק ממערך התכונות הטבעיות האופציונליות שיש כנראה לחלק לא קטן מאיתנו. זה נכון, שבנסיבות לא מעטות תכונות אחרות, פחות סימפטיות, כתוקפנות ותחרותיות, שגם הן חלק ממערך התכונות הטבעיות יהיו דומיננטיות יותר.

  5. יוסי זיו

    יוסי שוב שלום,
    יכול להיות שג'ון רולס מחייך עכשיו בקברו – הלא אמרתי לכם, הוא יגיד, שהבסיס לצדק הוא הגינות, והנה הגינות היא אפילו תכונה טבעית.
    ועוד, צריך להזכיר את קרופוטקין נוחו עדן, שכתב הרבה על אלטרואיזם אצל בעלי חיים. מובן שהוא ניסה לחזק את האידיאולוגיה שלו (אם אפשר לקרוא לאנרכיזם אידיאולוגיה), ולכן התצפיות שלו לא היו תמיד אמינות.
    חוץ מזה, המחקר אולי יתן חיזוק לצמחונות – לא עלינו – דבר שאני יודע שישמח אותך!

  6. יהונתן

    איך אתה לומד מכך שהבסיס לצדק הוא הוגנות? זאת הנחת המבוקש. שום דבר לא מתאר את התנהגות הקופים כצודקת דווקא.

  7. יונתן סגל

    עמי צודק בדרכו הציורית. אין כאן במחקר הוכחה לכך שיש לזן הקופים המסויים הזה חוש של צדק והגינות. במאמר עצמו מגיעים למסקנה שהקופים האלה מעריכים את התגמולים שלהם בצורה יחסית תוך כדי מתן הסבר אפשרי של אמוציות חברתיות (מה זה?). לדעתי, כדי להוכיח שיש להם חוש של צדק והגינות חברתי הם היו צריכים לבחון את הקופים שמקבלים ענבים במקום מלפפונים ולראות איך הם מתייחסים לעובדה שאחרים מקבלים גמול פחות יותר.

    לגבי השלכות ממחקרים במינים אחרים, אין כאן מקבילה למסקנות מדרויניזם לגבי החברה האנושית, שכן דרויניזם בוחן את שינוי המינים יחסית להשפעות חיצוניות שנכפו עליהם. השפעות חיצוניות הן זניחות בחברה האנושית, ובעוד שהשפעות המשמעותיות בחברה האנושית הן מלאכותיות מעשה ידי אדם. ולפיכך הדרוויניזם מנוצל כתעמולה להצדקת אותן האילוצים המלאכותיים בחברה האנושית.

  8. יוסי דהאן

    מושג הצדק שהתייחסתי אליו הוא מושג הצדק החלוקתי. הגדרה קלסית של אריסטו למושג זה, שנראית לי כפתיחה טובה לדיון, קובעת שצדק משמעותו להתייחס באותו אופן לאנשים (במקרה שלנו קופים) הדומים זה לזה בהיבטים הרלבנטיים ובאופן שונה לאנשים השונים זה מזה בהיבטים הרלבנטיים. (צריך לשים לב שהגדרה זו צורנית לחלוטין וניתן למלא אותה בתכנים שונים על ידי הגדרה שונה של ההיבטים הרלבנטיים, למשל כל אחד על פי צרכיו, או כל אחד על פי מעמדו וכיוצא בזה)
    ההשערה של החוקרים היא שהתנהגות הקופים, בעיקר של אלה שזרקו את המלפפון בזעם, התנהגות המנוגדת להתנהגות הטבעית שלהם, נובעת מכך שהם מחו נגד הההפרה של הכלל המחייב התנהגות באותו אופן לקופים שהתנהגותם זהה להם בהיבטים הרלבנטיים. כלומר הם מחו על הפרת עקרון צדק חלוקתי.
    באשר להגדרת צדק כהוגנות, זה כבר סיפור מורכב יותר, גדול הפילוסופים הפוליטיים במאה העשרים ג'ון רולס, הקדיש לכך את מפעל לחייו להגדיר צדק כהוגנות. בקיצור, לטענתו עקרונות צדק חלוקתי לחברה דמוקרטית, הם עקרונות שיתקבלו במצב של הוגנות המבטא את ההתייחסות לכל אחד מאיתנו כאל שווה וחופשי. לצורך הבנייה של מושג ההוגנות הוא יצר סיטואטציה מלאכותית המכונה "מסך הבערות" שמאחוריו מתדיינים אנשים שאינם יודעים מי הם ולאיזו קבוצה חברתית הם שייכים בתנאים של שוויון וחירות בשאלה מהם עקרונות הצדק הראויים לחברתם.

  9. יהונתן

    אתה מבין הרבה יותר ממני, ובכל זאת אני לא מתאפק:
    תפיסת הצדק של רולס היא בשום אופן לא נגזרת של טבעם של בני-אדם. היא נוצרת מהפשטה של רעיון האמנה החברתית, והיא מושא ההסכמה המקורית (וההיפותטית) של בני-אדם חופשיים ושווים. רולס תולה את הצדק ב*רצון* ולא בטבע. הוא מנסה להציע דרך ליישם את מלכות החירות וממלכת התכליות הקאנטיאנים, דרך שמנוגדת לתפיסות שיוצאות מתוך המצוי בטבעם של בני-אדם. כל המחקרים בסגנון הזה פשוט לא רלוונטים לרולס.

  10. יוסי דהאן

    אתה צודק מאד בפרשנותך את רולס, רולס אינו נוקט בגישה נטורלסיטית והוא אכן קאנטיאיני או בלשונו (קונסטרוקטיביסט), גם הוא כקאנט גוזר את המוסר מן התבונה, אולם הוא ודאי אינו מתעלם מהפסיכולוגיה האנושית, אחרת תורת הצדק שלו תהפוך לבלתי ישימה וללא רלבנטית. הממצא הזה הוא חלק מהפסיכולוגיה האנושית וככזה הוא רלבנטי לכל תורה פוליטית.
    אבל להזכירך כל זה התחיל בשאלה שלך אודות מה הקשר בין צדק והוגנות, ורולס עם הפרשנות הלא נטורליסטית שלו הוא דוגמה לקשר הזה, לא יותר.

  11. גל לוי

    תרשה לי, יוסי, להסתייג מההתלהבות. זה כבר נאמר, אבל חשוב לחזור ולהזכיר, שימוש בביולוגיה כדי להסביר התנהגויות חברתיות היא יותר מסתם חרב פיפיות. היא שומטת את הבסיס לדיון חברתי-פוליטי, מכיון שתמיד, אבל תמיד, תמצא הדרך להוכיח שהטבע "קובע" כך ולא אחרת. אז כאנקדוטה, אכן הסיפור הוא נחמד, ואפשר תמיד להתחיל איתו דיון בשאלות של צדק חברתי וצדק חלוקתי. צריך להזהר, עם זאת, שלא להסיק ממנו מסקנות על בני האדם.

  12. יהונתן

    למען האמת, הטענה שלי היא שכדי להצמיד לתאר את התנהגות הקופים כנובעת מתפיסת צדק, אנחנו צריכים להניח מראש "צדק כהוגנות". לכן, ללמוד מכך משהו לגבי הצדק עצמו יהיה (חוץ מכשל נטורליסטי) גם הנחת המבוקש.

  13. יוסי לוס

    כמו גל לוי, גם דעתי היא שמחקר מסוג זה אינו יכול לבסס טענות פוליטיות או מוסריות בחברה האנושית. מלבד אולי איסור על ניסויים מיותרים בבעלי חיים כמו הניסוי הזה, שבו כולאים בעלי חיים בכלובים ומתעמרים בהם פסיכולוגית וגורמים להם להפוך לתוקפנים בגלל אי צדק חלוקתי שנגרם להם מנקודת מבטם, תוך שהם מקבלים את התמונה הרחבה יותר בלית ברירה שבה הם חיות ניסוי כלואות בכלובים לשימושם של חוקרים.
    השימוש הפוליטי הראוי היחידי שאפשר לעשות בתוצאות ניסוי מיותר זה הוא הפרכה של טענות שב"טבע" חיות טורפות זו את זו ושב"טבע" חיות הן אנוכיות באופן קיצוני. אבל, לשם כך אין צורך בניסויי מעבדה. אינספור דוגמאות יש בטבע למה שביולוגים קוראים סימביוזה. כלומר, שיתוף פעולה בין בעלי חיים ממינים שונים שבמסגרתו כל אחד ממלא פונקציה חשובה עבור האחר והם אינם מתנכלים זה לזה. אין מדובר בבני אותו מין שמסייעים זה לזה וחיים בשותפות אלא בבני ובנות מינים שונים. אין להסיק מכך מסקנות מוסריות אבולוציוניות ואף לא לטעון ש"בני האדם הם המין היחידי שהורג את בני מינו", אלא רק להפריך את הטענה ש"בטבע" כולם "רעים".
    הלוואי ויותר חוקרים היו מפנים את היצירתיות שלהם כדי להתבונן בטבע ולהבין אותו בלי לעשות בו מניפולציות, או לחילופין להמציא שיטות חקירה פחות פוגעניות ולהבחין בין מחקרים ראויים למחקרים מיותרים.

  14. אורה לב-רון

    מעתה רוטציה בעוני

    הצמיחה במשק אינה קשורה לצמיחת כל חלקיו. העוני הוא חלק בלתי נפרד מצרכי המשק! צריך עניים, וצריך חלוקה צודקת של הנטל

    נדמה לנו שהממשלה צריכה להגן על האזרחים, אבל מסתבר שקודם כל עליה להגן על "המשק". כשצריך, מקריבים להשגת המטרה גם קורבנות אדם. חשוב, כמובן, לבחור בקורבן הנכון. אין ספק שהכי קל לתפוס ולהקריב את החלשים, כי הם מפעילים מעט מאוד התנגדות. הנכים שאינם יכולים לנוס עם כסא הגלגלים, או האשה החולה שנותרה במסדרון בית החולים מתקופת ברק, או החברות של ויקי כנפו, שצריכות ללכת כל הדרך לדרום. זורקים אותם ל"משק", ובזכות זה הוא יכול לצמוח.

    חזון השגשוג והשובע הנרמז בבחירת המלה "המשק", עומד גם ביסוד השימוש במלה "צמיחה” : הארוע הגלום במונח צמיחה אינו מתייחס ל"ציבור הרחב", אלא ל"משק" עצמו. צריך להבין כי "מחוסרי העבודה" הם גורם מפריע במדידת הצמיחה במשק, לכן עדיף לא להכניס אותם למספר המשוקלל. כך אפשר לפגוש בפרסומים הרשמיים שתי ידיעות נפרדות: ה"משק" צמח בחודשים מאז ינואר ב- 5%; האבטלה צמחה מאז ינואר ב- 1%. שתי ידיעות חיוביות, שתיהן מצביעות על מגמת עליה. ועליה זה בכלל מצויין. בעיקר עליה בצמיחה. עליה כזו מאפשרת לישראל להציג גרף המזנק כלפי מעלה, וזה – כידוע – מקדם אופטימיות בדוק, ממש כמו הגרף של מסטיק אורביט שנראה בסרטי הפרסומת והביא גדודים חדשים של לועסי מסטיק לנוף הישראלי.

    המשק הצומח על חשבון "השכבות החלשות", נעזר ביועצי תדמית נחרצים. הם הודיעו כי הצמיחה טובה לכולם, גם לעניים. כשם שבמשך מאות שנים שכנעה הכנסיה הקתולית מיליוני מאמינים שכדאי להם לתרום לכנסיה, כי מי שעני בעולם הזה יפוצה בעולם הבא, כך הביאו כוהני המשק לציבור תאוריה המצדיקה את ההתעלמות מהחלשים: הכסף מחלחל כלפי מטה. כלומר ה"משק" יתעשר, או יצמח, והמיליונרים יתפוצצו מרוב חשבונות בנק, או אז, בשלב העברת הכסף לחשבונות בחו"ל, יפלו פרורים לעניי עירך, והם יהיו בהיכון, ויתכופפו להרים. הם מבטיחים שאם יתנו למספר נציגים נבחרים לצמוח בלי לחסום שור בדישו, ולהתעשר בפראות נטולת מעצורים, בדרך יחלחלו מעט פירורים ל"ציבור הרחב". מי שיצליח להרים אותם, גם אם כוחו כבר תש מרעב, יזכה ב… פירורים הללו. לזה קוראים "חלחול מטה", רעיון המתבסס על שתי הנחות אקסיומטיות:
    1. כסף מחלחל ( על אף היותו אובייקט מופשט, ואינו נוזל);
    2. החלחול מתבצע לכיוון ציבור הנזקקים דוקא (ולכן קוראים לו "למטה").
    הערה: בהקשר זה כדאי לזכור כי אפילו המים, שהם כידוע חומר מחלחל, לא חלחלו מהכנרת מרצונם החופשי וירדו לנגב, אלא היה צורך להקים לשם כך את המוביל הארצי כולו. ולמה לא חלחלו בעצמם? כי הנגב נמצא "למטה" רק על המפה. ואילו בשטח הוא פשוט נמצא מדרום.

    החלחול של הכסף אינו פועל על גרוויטציה ודיפוזיה. אם עני יגיע מתחת לעשיר פיסית ממש – הכסף מכיסו של העשיר לא יזרום אליו. הרי אחרת אפשר היה לשכן את עניי העולם במרתפי הוילות של העשירים, ותוך זמן קצר הם היו רטובים מכסף.
    אבל גם הכלכלנים יסכימו שמדובר במטאפורה. וזהו, במובהק, עניין למשוררים. אם הכלכלנים רוצים לטעון שהכסף מגיע (לא מחלחל) לעניים רק אם הוא נוחת קודם בכיסי העשירים, או אז מתבקשת הוכחה מדעית: צריך להראות שכסף אשר הוזרם לכיסי עשירים, מגיע בסופו של דבר לעניים, וזאת להבדיל מכסף שהוזרם ישירות לעניים ולנזקקים. וגם אם מישהו יציג הוכחה כזו, אין סיכוי שנאמין.

    המסקנה היא כי הגם שעוני הוא נטל קשה, כנראה שהוא חיוני למשק, כדי להבטיח את זרימת הצמיחה, ממש כשם שיש צורך ברגליים כדי לאפשר את זרימת מחזור הדם בכל הגוף. לכן, אם רוצים לשמור על טובת המשק וגם לדאוג לחלוקה צודקת של הנטל, צריך לעשות רוטציה בעוני: כל אזרח ישרת שלוש שנים. וכך גם נהנה מצדק, גם משגשוג, וגם מהבנה של המובטלים והמנושלים שהמצב קשה, אבל הכרחי, ומקבלים על כך תגמול נאות (בתום הקדנציה שלך כעני).

    אורה לב-רון, סופרת, פרס