עו"ד אוריאל לין חובש שני כובעים. הוא נשיא לשכות המסחר וככזה פעיל דומננטי נגד בית הדין לעבודה בשם חברות כוח אדם וסוחרים אחרים. הכובע השני של לין הוא היותו בעל עניין בחברת כוח אדם גדולה מאד בשם "לין ביכלר". אין זה סוד, ואולי גם אין פסול בכך, הרי גם בכנסת יושבים חברי כנסת שמייצגים סקטורים צרים או רחבים יותר. הבעייה של לין היא שהוא מייצג ענף השולט על 5% מכוח העבודה במשק. שעה שבמדינות המערב הענף זה הוא ענף שולי המייצג רק 0.5% מכוח העבודה במשק. חברות כוח האדם בעולם הנאור מיועדות לספק כוח אדם זמני לעבודות בעלות משך זמן מוגבל ולעיתים רק בענפים מסוימים. לא כך בארצנו המפותחת, בכאן גדל הענף למימדים מפלצתיים והוא מכתיב במידה רבה את תנאי העבודה של שאר העובדים. בעידודם של משרדי הממשלה, שנעזרו בחברות אלה להעסקת עובדים במשך עשרות שנים במעמד של עובדי קבלן בתנאים נחותים, נוצר כאן פרולטריון עצום של עובדות ועובדים ש"סוחרים" בהם, מעבירים אותם ממקום עבודה אחד למשנהו בתנאים עבודה ירודים מתנאיהם של עובדים מן השורה. כל זאת בניגוד לאמנות בינלאומיות ולקביעה שהעובד אינו חפץ שנתון למסחר, ובניגוד לחוק יסוד כבוד האדם וחרותו. בשל ברית בלתי קדושה בין הממשלה לחברות כוח האדם נוצרה אנומליה במשק הישראלי. (נוסף לאנומליות אחרות כגון שבירת שיאים מערביים בהעסקת עובדים זרים שלגביהם יש מדיניות של דלת מסתובבת: מגרשים עובדים ותיקים יקרים ומביאים עובדים זרים חדשים המשלמים אלפי דולרים לחברות כוח אדם שמביאות אותן. כך גוזרות חברות כוח האדם קופון בתעשייה בינלאומית של מסחר באדם (עובד זר משלם בין 5,000 ל 10,000 דולר בארץ מוצאו למתווכים מקומיים וישראלים). ההסתדרות, עמותת "קו לעובד" וארגונים וולנטריים אחרים ניסו ומנסות לטפל בשתי אוכלוסיות מקופחות הללו ומייצגות את העובדים התובעים את מעסיקיהם על הפרת חוקי העבודה בבתי הדין לעבודה. אם המעסיקים באמצעות נציגן, אוריאל לין אינם מרוצים מפסקי הדין הניתנים בבתי הדין לעבודה שהוקמו על מנת להוות את המסגרת לבירור תביעות בנושאי עבודה, יש להם כתובת: בית הדין הגבוה לצדק – ערכאת הערעור על החלטות בית הדין הארצי לעבודה. המלחמה האישית של לין כנגד נשיא בית הדין הארצי לעבודה מחוץ למסגרת המשפטית הינה בגדר ביזיון בית המשפט ועל כך יש עונשים הקבועים בחוק עורכת הדין יהודית קנולר היא עורכת כתב העת לענייני עבודה נטו +
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
אני כמעט משוכנע ששמו הקודם של מי שהיה חבר כנסת מטעם המפלגה הליברלית היה אוריאל אסולין. אין צורך לומר שכל אדם זכאי להחליף את שם משפחתו לכל שם שיבחר. אבל כשמישהו מחליף שם משפחה מאסולין ללין, דומני שזה אומר עליו כמעט הכל. עד כמה שידיעתי משגת אין למילה לין כל פירוש בעברית. אשר להצעתו של אסולין-לין לבטל את בתי-הדין לעבודה, הצעה זו משתלבת היטב במגמות הניאו-ליברליות של שני העשורים האחרונים. מעניין לציין שהמגמה להפריט את כל מה שזז החלה קצת אחרי שש"ס עלתה על הבימה הציבורית והתחילה לצבור כח. בבחינת הבה ונפריט את הכל לאנשי שלומנו ,לפני שאלה מש"ס יוכלו לשים יד על על מה ש"אבותינו המייסדים" הקימו כאן.
תופעה מטרדיה נוספת בעניין זה, היא פיטוריהם של עובדים שמועסקים בהסכם קיבוצי, והעסקתם מחדש בחוזים אישיים, כמובן בתנאים גרועים בהרבה. רק לאחרונה שבתו קבוצה גדולה של עובדות סיעודיות, לאחר שהחברה שהעסיקה אותן בהסכם קיבוצי ביקשה לפטר אותן ולהעסיק אותן שוב בתנאים חדשים. בין העובדות גם נשים לא צעירות שעבדו בחברה במשך קרוב ל- 20 שנה תחת ההסכם הקיבוצי. גם במפעל אורלייט בנס ציונה היה מקרה דומה, כאשר לפני שבועות אחדים הודיעה ההנהלה שבשל קשיים כלכליים היא מודיעה על סגירת המפעל, והוציאה ל- 92 העובדים מכתבי פיטורין. המפעל נפתח מחדש רק לאחר שהעובדים הסכימו לקיצוצים בכוח האדם ולהכנסת שינויים בהסכם העבודה הקיבוצי שיאפשר להנהלה "גמישות ניהולית".
בפועל המשמעות היא שבעתיד תתאפשר להנהלה גמישות גדולה יותר, ליישם הרעה נוספת בתנאי ההעסקה של העובדים. הרעה שבשפה הפרופסיונאלית יקראו לה כמובן בלשון נקייה "התייעלות" .
כאחד שבן עיירת הפיתוח, קרית גת שבעת שחרורו, ברצונו להשאר בעיר ניסה להשיג עבודה הגונה ולא דרך חברות העבדות משום שהאמין שגם כעובד הוא עדיין נשאר אזרח בעל זכויות, אך למרות תקופת נסיון מתישה ומלאת מאמצים לא הצליח.
כאחד שראה בעיניו את ההפקרת העובדים בפיניציה (מפעל הזכוכית בירוחם שעובדיו הועמדו על כף המאזניים בשל כפיות התודה של הבעלים האמריקאי שניסה לסחוט מהמדינה מענק נוסף של מליון שקל ובסוף גם לאחר קבלת המענק ביצע הליך של "התייעלות" וזרק לרחוב מס' עובדים קשיי יום שעבדו בתנאים מחפירים כמעט בלתי אינושיים עבור שכר זעום) והמדינה שתקה.
כאחד שעבד עם עובדי בגיר כמדביר תקופה ארוכה וראה את היחס המחפיר שהם קיבלו ממעסיקיהם ואת הזלזול בזכויותיהם כבני אדם, ובסוף את זריקתם לרחוב פיטורייהם של 700 עובדים בני 40 ומעלה ללא שום הכשרה והשכלה לרחוב תוך נפנוף הבטחות שווא מצד הממשלה לפתיחת מפעלים חלופיים (דבר שלא מתקיים) , כאחד שרואה אותם היום יושבים בקיוסקים עם בקבוק הבירה הזולה מעמבירים את הזמן במשחק רמיקוב משותף.
כאחד שהבטיחו לו ש"הנה בא הנס מפעל אינטל נפתח ויישנה את פני העיר" והמציאות תפחה לו בפרצוף ואינטל תוך התעלמות הן מהמענק האסטרונומי והן תנאים המיטיבים שנתנו לה תמורת פתיחתו של המפעל בעיירת הפיתוח לקחה עובדים מתל אביב אשדוד וירושליים תוך התעלמות מהאוכלוסיה המקומית.
אני קורא היום לכם הקוראים בואו נעשה שינוי, המצב הנוכחי לוקה בחוסר צדק שסרחונו מריח מרחוק.
בואו נשנה כל אחד ואחד מאיתנו יסתכל על סביבתו וינסה לתרום לשנות להביא בסופו של יום טיפת צדק לסביבה בה הוא חי.
אינני בא כמתבכן אינני זועק לשינוי ממשלתי כי נואשתי משינוי שאמור לבוא מלמעלה, השינוי אמור לבוא מאיתנו, שינוי ערכי, שינוי תפיסתי, שינוי תודעתי.
יש להרים קול להתארגן אל מול חברות העבדים שגרמו לנו העובדים להרגיש כבורג במכונה שניתן להחליפו בכל עת, שייבאו ארצה "עבדות חדשה" לעשות עבודות קשות בתנאים מחפירים וזאת כשאשר הבינו שיש גבול ליכולת שלהם למצוץ את דם העובד העברי ותוך האשמת העובד הישראלי כמפונק ועצלן.
אני היום סטודנט למשפטים באוניברסיטה העברית ואני שם לב כיצד ביהמ"ש העליון מתחמק ממתן תוקף לזכויות העובד הטבעיות תוך השמעת טיעונים בשם הליברליזם המקודש ואני קורא מכאן לשופטי בהמ"ש העליון שאינם במצב שבו פרנסתם בסכנה בואו לעיירות הפיתוח בואו לקווי הייצור ותראו לאן ליברליזם/ קפיטאליזם טהור יכול להוביל אותנו ואנו רק בתחילת הדרך….