דו קרב לחגים

יוסי דהאן

אני לא בטוח שזה חומר הקריאה האידיאלי לחג, אבל התקשיתי למצוא עימות חריף, מעניין ומשעשע יותר במוספי החג. והרי לפניכם דו קרב בין אלן דרשוביץ` לנורמן פינקלסטיין.

בפינה הימנית – אלן דרשוביץ`, מגה סלבריטי, פרופ` למשפטים בהרוארד, עורך דינו של או ג`י סימפסון, ואוהד ישראל נלהב. אחד מאלה הזוכים לראיונות נוטפי ממלכתיות מתבטלת, נוסח אסכולת יעקב אחימאיר, בכל פעם שכף רגלו דורכת על אדמת ישראל.

בפינה השמאלית – נורמן פינקלסטיין, פרופ` באוניברסיטת דה פאול במינסוטה, מבקר חריף של ישראל, שספרו "תעשיית השואה – הרהורים על ניצול הסבל היהודי" עורר סערה גדולה לפני מספר שנים.

אלן דרשוביץ` פרסם לאחרונה ספר בשם "The Case for Israel", דרשוביץ` הכריז שאם מישהו יגלה טעות עובדתית בספרו הוא יתרום 10,000 דולר לאש"ף.

נראה שנורמן פינקלסטיין גילה לפחות טעות אחת כזו. יותר מכך, פינקלסטיין מציג ראיות שחלקים מספרו של דרשוביץ` אינם אלה גניבה ספרותית מספרה הבעייתי, בלשון המעטה, של ג`ואן פיטרס "From Time Immemorial" , ספר שטענתו המרכזית אודות אי קיומם של פלסטינים בישראל בסוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים, הופרכה, בין היתר, על ידי מזרחנים שאינם חשודים באהדתם הפרו פלסטינית, כיהושע פורת.

לדעתי פינקלסטיין זוכה בנוק אאוט והצ`ק של דרשוביץ` צריך להיות כבר בדרכו למוקטעה.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. ד"ר יחיעם שורק, מכללות בית ברל וסמינר הקיבוצים

    לא זו בלבד שנוכחותם של הפלשתינאים מוכחת לשלהי המאה הי"ט וראשית הכ', אלא שהיא קדמה (מה לעשות?) לזהות הלאומיות היהודית, קרי הציונות. מקובל לטעון במחוזותינו, מטעמים קולוניאליסטיים ברורים, כי היישות הפלשתינאית נולדה אך ורק כתוצאה מן המיפגש עם הציונות. תמונת המצב היתה הפוכה בזיקה ליישות הציונית הארצישראלית. ואגב, אם כבר באמת מחפשים שורשים, עלולים רדופי האתנוצנטריות הציונית להיתקל בהרבה הפתעות מאוד לא משמחות.

  2. יעקב בן-שמש

    לא הייתי ממהר להעניק ניצחון בנוק-אואט לפינקלסטיין. התמליל משקף דיון שכל כולו סנסציה, ומעט מעט תוכן. פינקלסטיין מאשים את דרשוביץ שהוא מעתיקן ולא ראוי ללמד בהרוורד, ודרשוביץ מצידו קוטע אותו ללא הרף, מאיים לתבוע אותו, ומציע התערבות על 10000 דולר לטובת הרשות הפלשתינית. אם זה מה ששני פרופסורים מצליחים לייצר, מה לנו כי נלין על ערוץ 2?

  3. יהודה שנהב

    פינקלשטיין אסף כעשרים מקרים שבהם משתמש דרשוביץ' בספרה של פיטרס, מציין את המקורות (בדרך כלל מן המאה ה-19) שמדווחים בספר אולם שוכח לצטט את פיטרס.
    ה-Nations מסכם במאמר שלו מאתמול שעתה ניתן להמתין ולראות מה יעשה לורנס סאמרס נשיא אוניברסיטת הרוורד (עליו כתבתי לפני מספר שבועות). האם יכיל עליו את אמות המידה המדעיות כפי שניסה להכיל אותם על קורנל ווסט, במידה ופינלשטיין צודק?

  4. דרור

    קשה לי להתווכח עם מלומדים ממני, אבל בכל זאת למדתי פרק או שניים בתולדות המזרח-התיכון, וככל שהצלחתי להבין, השאלה היא לא אם היו או לא היו פלסטינים בארץ-ישראל (פלסטין) של המאה ה-19, אלא האם הייתה להם זהות לאומית פלסטינית. דוברי ערבית שישבו ישיבת קבע בארץ במאה ה-19 היו בלי צל של ספק, והם גם היו הרוב המכריע של תושבי הארץ בימים ההם, אבל עד תחילת המאה ה-20 הם לא כינו את עצמם פלסטינים. למעשה, כל רעיון הלאומיות מקורו באירופה (נדמה לי שאחד הראשונים שהעלו אותו היה מקיאוולי). בעולם הערבי נתפסה דת האסלאם כמרכיב חשוב הרבה יותר בזהות האישית והקולקטיבית מאשר השפה או התרבות המקומית.
    את כל זה אני מביא רק למען הדיוק ההיסטורי. אין לי ויכוח עם הפלסטינים על זהותם הלאומית – רק הם יכולים לקבוע מיהם ומהם, ולעניין זה ההיסטוריה המדויקת לא כל כך חשובה. הנקודה היא שגם לי כפרט וכחלק מקולקטיב יש זכות לקבוע מי אני ומה אני. שאלת מקום הולדתם של סבי וסבתי או הנסיבות ההיסטוריות שהביאו אותו לכאן לא רלוונטיות לעניין זה.

  5. יעקב אחימאיר

    חבר היפנה את תשומת לבי לדברים שיוסי דהאן כתב על עבודתי: 'ראיונות נוטפי ממלכתיות מתבטלת…'.אינני בוש בעבודתי המקצועית, חרף העלבון שמטיח בי יוסי דהאן, חבר מליאת רשות השידור. הנה כך, חבר בגוף הציבורי-המפקח,לפתע, מטיח עלבון באחד מעובדיו של גוף זה. אכן, זאת כנראה ברוח של תודעה חברתית עמוקה ביותר. אם מבקר-טלביזיה היה מותח ביקורת עלי, כפי שנעשה כמובן, מובן שלא הייתי מגיב. ואשר לויכוח בין פרופ' פינקלסטיין לבין פרופ' דרשוביץ: אני רק שורבבתי לענין זה באדיבות עטו של ד'ר דהאן, תוך שציין כי ראיינתי את פרופ' דרשוביץ. אכן – כך. העובדה שהוא סניגורה של ישראל – אינה חסרון בעיני, כי אני לא נמנה על העדר של ה'פוליטיקלי קורקט'. אבל יוסי דהאן לא מציין כי בתוכנית 'רואים עולם', בעריכתי, נכלל ראיון עם פרופ' פינקלסטיין מלונדון לאחר שאני, נוטף הממלכתיות המתבטלת – כהגדרתו אותי – עשה מאמצים רבים מאד למען ראיון זה, בשיא הפולמוס על ספרו על השואה. אבל – העובדה הזו רק מקלקלת את התיזה, ככל שהיא נוגעת אלי. מדוע יוסי דהאן תוקף אותי, אגב עיסוק בנושא אחר? לי התשובה ברורה.היא ברורה, אני מניח, גם למעיינים באתר זה.אבל הלוואי שמראיינים אחרים בתקשורת היו מתייחסים למרואיינים שלהם לא ביוהרה אלא בכבוד, בנימוס, בהגינות – תוך אי-וויתור על אמות מידה מקצועיות – כפי שאני, המתבטל, נוהג. מי יודע, אולי הישראליות המחוספסת בחיי היום-יום גם היתה נראית אחרת. יעקב אחימאיר

  6. דודי

    לדעתי התנצלות של מר דהאן מתבקשת.