לשבור, ההבראה על פי נתניהו

לפני כשבוע, באישון לילה, בעוד מעייניהם של שרי הממשלה מרוכזים בשנת הלילה המתמהמהת,  הצליח נתניהו להשיג את אישורם לחוק תקציב המדינה ולחוק ההסדרים במשק . המחטף עורר המולה תקשורתית שהתמקדה בקיצוץ בן מיליארד שקלים בקצבאות הביטוח הלאומי. כבר למחרת היום התייצב שר האוצר בכל ערוצי התקשורת והבטיח להביא לביטול רוע הגזרה. לרגע נדמה היה שנתניהו אינו שר האוצר כלל, אלא שר חברתי המנהל מלחמת חורמה נגדו. אבל ככה זה אצל הלהטוטן התקשורתי: פעם הוא שר האוצר נתניהו ופעם הוא המושיע ביבי. פעם הוא גוזר גזירות כדי להציל את "המשק מסכנת צלילה לתהום" ופעם מנהיג פופוליסט שנחלץ להגן על דלת העם. הסכיזופרניה, דרך אגב, היא לא רק שלו  – אלא גם של הציבור.

אבל אפשר שהכוונה לפגוע בקצבאות והחזרה מכוונה זו אינה אלא ספין תקשורתי. בעוד תשומת הלב מופנית למרכיב הזה בחוק ההסדרים, הדעת מוסחת ממרכיבים אחרים – לא פחות רציניים ולא פחות כואבים. הכוונה היא למרכיב מרכזי בתוכנית המכונה "תוכנית הבראה לכלכלת ישראל – שלב ב`". למעשה תוכנית זו אינה אלא "התוכנית להבראת כלכלת ישראל – שלב א`", שהוצגה על ידי שר האוצר בחודש מאי האחרון. אותה הגברת בשינוי אדרת.

כזכור, כבר בתוכנית הראשונה ניסה נתניהו לפגוע ברגל גסה בכללים הבסיסים שהיו נהוגים מאז הקמת המדינה כה במערכת יחסי העבודה בישראל. הוא שאף לבטל הסכמי עבודה קיבוציים באמצעות חקיקה, לפטר כ – 7,000 מעובדי המגזר הציבורי ולפגוע בשכר ובפנסיה של העובדים הנותרים.  בעקבות מחאת עובדי השרות הציבורי שלוותה בעיצומים והשבתות, נאלץ האוצר לסגת  מכוונתו.

במקום זאת הוא הגיע להסכם עם הסתדרות עובדי המדינה שבו לראשונה הסכימו עובדי המגזר הציבורי להפחתה בשכרם, לפיטורי כ – 700 מחבריהם,  ולפרישה מרצון של אלפי עובדים. תרומתו של הסכם זה עליו חתמו האוצר מצד אחד והסתדרות עובדי המדינה מצד שני הייתה הקטנה של 2 מיליארד ₪ בגירעון תקציב המדינה לשנה, למשך תקופה של שנתיים. התחיבות נוספת עליה חתמו הצדדים הייתה שההסכם הינו לשנתיים.

אבל שר האוצר מעולם לא התכוון לממש את ההסכם שעליו נאלץ לחתום עם נציגי העובדים. נאמן לחוסר אמינותו הציבורית, הוא הביא לאישור הממשלה שוב, כפי שצוין, את "התוכנית להבראת כלכלת ישראל – שלב א`", רק שעכשיו שונה שמה  ל"תוכנית להבראת כלכלת ישראל – שלב ב`".  כקודמתה, גם תוכנית זו שואפת לבצע מהפכה ביחסי העבודה בישראל.  אם נתניהו יצליח להעביר תכנית זו בחוק ההסדרים, החברה הישראלית אכן תיכנס לעידן חדש, עידן של קפיטליזם ללא מעצורים.

חוק ההסדרים מציע, בין היתר, לבטל את בית הדין לעבודה ולשלבו בבית משפט השלום; לבטל את ההשתתפות של נציגי ציבור בדיונים משפטיים בנושא עבודה; "להגמיש" את שוק העבודה  על-ידי הארכת תקופת העבודה לפני מתן קביעות; לצמצם את התקופה שבין הכרזת שביתת מגן על-ידי המעסיק  מ- 14 יום ל- 5; להאריך את התקופה שבין הכרזת סכסוך עבודה ע"י ארגון עובדים לבין מועד התחלת השביתה מ – 14 יום ל – 60 ‏יום; להאריך את תקופת העסקת עובדי חברות כוח אדם מתשעה חודשים לשלש שנים, לשנות את חוק פיצויי פיטורים, על מנת למנוע מעובד חברת כח אדם לקבל פיצויי פיטורים ממעסיקו האחרון; לפטר אלפי עובדים במגזר הציבורי תחת הכותרת שינויים מבניים במשק שמשמעותם הפרטה וביטול של  יחידות הפועלות במסגרת משרדי הממשלה; להקטין עלויות בגין פרישת עובדים; להעלות את גיל הפרישה לפנסיה של נשים וגברים והעמדתו על גיל 67; לצמצם משרדים ממשלתיים ולהעביר חלק ניכר מתפעולם השוטף לחברות כוח אדם.  אכן מהפכה של ממש.

האם קיים סיכוי שהכנסת תסכל את תוכניותיו של שר האוצר? מסופקני. האם תוכל ההסתדרות לגייס מאחוריה את הציבור למאבק שתכליתו להפר את רוע הגזרה? איני יודע. אבל מה שברור שהפעם צריך להיות המאבק עיקש וחד משמעי. הפעם המאבק אינו על שיפור תנאי עבודה או שכר, המאבק הפעם הינו על קיומה של עבודה המאורגנת בישראל. כישלון במאבק משמעו חזרה לימים החשוכים של תחילת המהפכה התעשייתית: ניצול משווע של עובדים ופערים בלתי-נתפסים בין עשירים לעניים.

אדמון יונה הוא מרכז הסתדרות עובדי המדינה במרחב חיפה