לשבור, ההבראה על פי נתניהו

אדמון יונה

לפני כשבוע, באישון לילה, בעוד מעייניהם של שרי הממשלה מרוכזים בשנת הלילה המתמהמהת,  הצליח נתניהו להשיג את אישורם לחוק תקציב המדינה ולחוק ההסדרים במשק . המחטף עורר המולה תקשורתית שהתמקדה בקיצוץ בן מיליארד שקלים בקצבאות הביטוח הלאומי. כבר למחרת היום התייצב שר האוצר בכל ערוצי התקשורת והבטיח להביא לביטול רוע הגזרה. לרגע נדמה היה שנתניהו אינו שר האוצר כלל, אלא שר חברתי המנהל מלחמת חורמה נגדו. אבל ככה זה אצל הלהטוטן התקשורתי: פעם הוא שר האוצר נתניהו ופעם הוא המושיע ביבי. פעם הוא גוזר גזירות כדי להציל את "המשק מסכנת צלילה לתהום" ופעם מנהיג פופוליסט שנחלץ להגן על דלת העם. הסכיזופרניה, דרך אגב, היא לא רק שלו  – אלא גם של הציבור.

אבל אפשר שהכוונה לפגוע בקצבאות והחזרה מכוונה זו אינה אלא ספין תקשורתי. בעוד תשומת הלב מופנית למרכיב הזה בחוק ההסדרים, הדעת מוסחת ממרכיבים אחרים – לא פחות רציניים ולא פחות כואבים. הכוונה היא למרכיב מרכזי בתוכנית המכונה "תוכנית הבראה לכלכלת ישראל – שלב ב`". למעשה תוכנית זו אינה אלא "התוכנית להבראת כלכלת ישראל – שלב א`", שהוצגה על ידי שר האוצר בחודש מאי האחרון. אותה הגברת בשינוי אדרת.

כזכור, כבר בתוכנית הראשונה ניסה נתניהו לפגוע ברגל גסה בכללים הבסיסים שהיו נהוגים מאז הקמת המדינה כה במערכת יחסי העבודה בישראל. הוא שאף לבטל הסכמי עבודה קיבוציים באמצעות חקיקה, לפטר כ – 7,000 מעובדי המגזר הציבורי ולפגוע בשכר ובפנסיה של העובדים הנותרים.  בעקבות מחאת עובדי השרות הציבורי שלוותה בעיצומים והשבתות, נאלץ האוצר לסגת  מכוונתו.

במקום זאת הוא הגיע להסכם עם הסתדרות עובדי המדינה שבו לראשונה הסכימו עובדי המגזר הציבורי להפחתה בשכרם, לפיטורי כ – 700 מחבריהם,  ולפרישה מרצון של אלפי עובדים. תרומתו של הסכם זה עליו חתמו האוצר מצד אחד והסתדרות עובדי המדינה מצד שני הייתה הקטנה של 2 מיליארד ₪ בגירעון תקציב המדינה לשנה, למשך תקופה של שנתיים. התחיבות נוספת עליה חתמו הצדדים הייתה שההסכם הינו לשנתיים.

אבל שר האוצר מעולם לא התכוון לממש את ההסכם שעליו נאלץ לחתום עם נציגי העובדים. נאמן לחוסר אמינותו הציבורית, הוא הביא לאישור הממשלה שוב, כפי שצוין, את "התוכנית להבראת כלכלת ישראל – שלב א`", רק שעכשיו שונה שמה  ל"תוכנית להבראת כלכלת ישראל – שלב ב`".  כקודמתה, גם תוכנית זו שואפת לבצע מהפכה ביחסי העבודה בישראל.  אם נתניהו יצליח להעביר תכנית זו בחוק ההסדרים, החברה הישראלית אכן תיכנס לעידן חדש, עידן של קפיטליזם ללא מעצורים.

חוק ההסדרים מציע, בין היתר, לבטל את בית הדין לעבודה ולשלבו בבית משפט השלום; לבטל את ההשתתפות של נציגי ציבור בדיונים משפטיים בנושא עבודה; "להגמיש" את שוק העבודה  על-ידי הארכת תקופת העבודה לפני מתן קביעות; לצמצם את התקופה שבין הכרזת שביתת מגן על-ידי המעסיק  מ- 14 יום ל- 5; להאריך את התקופה שבין הכרזת סכסוך עבודה ע"י ארגון עובדים לבין מועד התחלת השביתה מ – 14 יום ל – 60 ‏יום; להאריך את תקופת העסקת עובדי חברות כוח אדם מתשעה חודשים לשלש שנים, לשנות את חוק פיצויי פיטורים, על מנת למנוע מעובד חברת כח אדם לקבל פיצויי פיטורים ממעסיקו האחרון; לפטר אלפי עובדים במגזר הציבורי תחת הכותרת שינויים מבניים במשק שמשמעותם הפרטה וביטול של  יחידות הפועלות במסגרת משרדי הממשלה; להקטין עלויות בגין פרישת עובדים; להעלות את גיל הפרישה לפנסיה של נשים וגברים והעמדתו על גיל 67; לצמצם משרדים ממשלתיים ולהעביר חלק ניכר מתפעולם השוטף לחברות כוח אדם.  אכן מהפכה של ממש.

האם קיים סיכוי שהכנסת תסכל את תוכניותיו של שר האוצר? מסופקני. האם תוכל ההסתדרות לגייס מאחוריה את הציבור למאבק שתכליתו להפר את רוע הגזרה? איני יודע. אבל מה שברור שהפעם צריך להיות המאבק עיקש וחד משמעי. הפעם המאבק אינו על שיפור תנאי עבודה או שכר, המאבק הפעם הינו על קיומה של עבודה המאורגנת בישראל. כישלון במאבק משמעו חזרה לימים החשוכים של תחילת המהפכה התעשייתית: ניצול משווע של עובדים ופערים בלתי-נתפסים בין עשירים לעניים.

אדמון יונה הוא מרכז הסתדרות עובדי המדינה במרחב חיפה 

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. ברטולט ברכט

    אכן, אני חי בזמנים אפלים!
    מלה תמימה היא אוילות. מצח חלקה
    משמעו אטימות-הרגש. הצוחק
    עוד לא תפס
    את החדשות הנוראות.

    איזה מין זמנים אלה, כאשר
    שיחה על אילנות היא חטא כמעט, כי
    על כל-כך הרבה פשעים היא שותקת!
    האיש החוצה שם בשלוה את הרחוב,
    האין הוא בלתי-מושג עתה לידידיו
    שבמצוקה?

    נכון, אני מרויח עוד כדי פרנסתי.
    אבל האמינו לי: זה רק מקרה. שום
    דבר שאני עושה אינו מצדיק שאוכל לשובע.
    מקרה הוא שנחסכתי. (כשמזלי יכזיב,
    אני אבוד.)

    אומרים לי: אכול ושתה! שמח במה שיש לך!
    אבל איך אוכל לשתות ולאכול, כאשר
    כל שאוכל אני חוטף מן הרעב, וכוס
    המים שלי חסרה לנצמת-מצמא?
    ובכל-זאת אני אוכל ושותה.

    ברצון הייתי מסכים להיות חכם.
    בספרים העתיקים כתוב מהי חכמה:
    להתנזר מקטטות העולם, ובלי פחד
    לבלות את הזמן הקצר,
    להסתדר גם בלי אלימות,
    על רע לגמול בטוב,
    את מאוייך לא למלא כי-אם לשכוח,
    כי בכך החכמה.
    לכל זאת אינני מסוגל:
    באמת, אני חי בזמנים אפלים.

    אל הערים הגעתי בזמן של תהו-ובוהו,
    כשהרעב שלט.
    בין אנשים באתי בזמן של מרי,
    ומרדתי יחד אתם.
    כך חלף זמני עלי אדמות.

    את ארוחותי אכלתי בין הקרבות.
    שכבתי לישון בין הרוצחים.
    אהבתי טפחתי בלי משים
    ובטבע הסתכלתי בקוצר-רוח.
    כך חלף זמני
    שניתן לי עלי אדמות.

    בזמני הרחובות הובילו אל הביצות.
    הלשון בגדה בי אל השוחט.
    מה כבר יכולתי לעשות. אבל השליטים
    ישבו ביתר-בטחון בלעדי, כך קיויתי.
    כך חלף זמני
    שניתן לי עלי אדמות.

    כוחותי היו דלים. המטרה
    היתה רחוקה מאוד.
    היא נראתה בבהירות, אך ספק אם לי
    ניתן להשיגה.
    כך חלף זמני
    שניתן לי עלי אדמות.

    אתם, שתצופו מן המבול
    אשר בו טבענו,
    כשתדברו על חולשותינו,
    זכרו
    גם את הזמן האפל
    שנמלטתם ממנו.
    שהרי הלכנו, מחליפים ארצות יותר מהר מנעלים,
    דרך מלחמת המעמדות, נואשים
    כשרק אי-צדק היה, ללא מרי.

    וידענו היטב:
    גם שנאה לשפלות
    מעותת את תוי הפנים.
    גם הזעם נגד אי-צדק
    מצריד את הקול. אך! אנחנו,
    שרצינו להכין את הקרקע לידידות,
    לא ידענו להיות ידידותיים בעצמנו.

    אבל אתם, כאשר יגיע עד-כדי-כך
    שאדם לאדם יהיה עוזר,
    הזכרו בנו
    בסלחנות.

    ברטולט ברכט, שירי סוונדנבורג 1935-1938, גלות המשוררים, עמ' 167-169, הקיבוץ המאוחד, תרגם: ה. בנימין.

  2. יהודית קנולר

    שמעתי את יובל רכבלסקי היום ברדיו ולא האמנתי למשמע אוזני בדבר כפל הלשון הוא דיבר על התייעלות וצמצומים של עובדים במילים אחרות על קיצוץ מאסיבי ופיטורים של עובדים מהמגזר הצביורי וכמה שזה יישמח את הציבור. כלום איש אינו מבין כי פיטורים מביאים לכך שפחות מס משתלם, שיותר אנשים נסמכים על שולחן הביטוח הלאומי ופחות אנשים ממנים את הקופה של המוסד. איך הציבור יהנה מכך בדיוק שהשירות שהוא מקבל הולך ונעשה רע עם כל צמצום וצמצום, שפקיד שמטפל בו חרד, וממורמר כי הוא עובד יותר, בעד פחות כסף ובאפס תחושת בטחון. איך הסוחר ייהנה מכך שכוח הקנייה הולך ופוחת ואיך הסוחר הוא יישלם מיסים וביטוח לאומי (וחוזר חלילה)? לא צריך להיות כלכלן צמרת כדי להבין שככל שפחות אנשים יעבדו, פחות יישלמו מיסים, ויותר גזרות יחכו לנותרים מעבר לפינה?