ג`נין, ג`נין

יוסי לוס

בעת כיבוש מחנה הפליטים ג`נין במהלך מסע כיבוש השטחים מחדש – "חומת מגן", נודע לי מחברים ודרך רשתות אימייל על טבח בג`נין. הייתי מזועזע. לא יכולתי לדעת האם יש אמת בדיווחים, ומכיוון שאני רגיל בשקרים הישראליים, לא האמנתי להכחשות. מספר ימים לאחר סיום הכיבוש שמעתי על עשרות גופות שמוצאות מההריסות מדי יום. רמות האלימות והשנאה הגואות שרק מבטיחות שיאים חדשים, לא איפשרו אז וגם לא היום לשלול אפשרות של זוועות חדשות-ישנות. כפי שידוע היום, בג`נין התרחש אירוע מזעזע – הרג של עשרות והפיכת שכונה שלמה לשממה תוך שעות במהלך קרב קשה בין צבא גדול, מצויד ומיומן ללוחמי גרילה לא-מיומנים, מצוידים גרוע וחסרי סיכוי.

יחד עם זאת, אני נוטה להאמין לחיילים הישראלים שנלחמו בג`נין (מוסף הארץ). אני מאמין שככלל אין מדובר ברוצחים סדיסטיים (ולא בגלל ש"יהודים לא עושים דברים כאלה"). הבעיה אינה במעשים חריגים שנעשו או לא נעשו, בפקודה או שלא בפקודה, אלא דווקא במעשים הרגילים. הקרבות שהם ניהלו בג`נין תוך סיכון חייהם סייעו בביסוס השלטון הצבאי בשטחים הכבושים שמייצר משטר אפרטהייד ומוביל טיהור אתני זוחל. הם שבויים בשיח ציוני, מיליטריסטי, גזעני וצדקני שמבסס את עצמו היטב על פיגועים רצחניים, ולכן לא רואים מעבר לאפם. אולם, נורא ככל שיהיה כיבוש ג`נין, הויכוח על היוצא מהכלל (רצח סדיסטי של ילדים או לא) דוחק את הויכוח על הכלל (מחסומים, השפלות, הרס, עוצר, עוני, מוות, גזל אדמות). הויכוח על אמיתותן של שמועות זוועה מאפשר, בסופו של דבר, למקרבנים להופיע כקורבנות, ולמרבה התסכול, מי שמייצר את השמועות הללו אינם אלא פלסטינים ומתנגדי כיבוש יהודים.

בכל פעם שנדמה שישראל נכנסת למו"מ רציני בנושא ההתנחלויות, היא מעמידה במרכז סדר היום את המאחזים "הלא-חוקיים", נאבקת בהם כאבירת החוק והצדק, ומסיטה לשוליים את מאות ההתנחלויות "החוקיות". במקרה של פעולות אלימות, מי שמסיט את הדיון מהעיקר הם דווקא מתנגדי הכיבוש. הם אלה שמאפשרים לישראל להופיע פעם נוספת כנתונה לעלילות דם אנטישמיות וכנלחמת על חייה ומוסיפים בכך מכשולים בדרכם של הפלסטינים לשחרור. לעתים קרובות, ישראל הופכת בהבל פיהם לגרמניה הנאצית וכפר פלסטיני נצור למחנה ריכוז. אין מדובר בהשוואה רצינית אלא בהתקה פשוטה ופשטנית. כאשר פלסטינים עושים זאת, במרבית המקרים מדובר בבורות שכן השואה היתה כלי יעיל בידי ישראל נגדם, והכרתה לא עמדה בראש מעייניהם. אולם, כאשר יהודים ישראלים עושים זאת, בורות אינה הסיבה, אלא אשמה.

לפחות חמש משמעויות להתקה זו, כל אחת רלבנטית באופן שונה לנקודות מבט אחרות. ראשית, הסטת הדיון מהעיקר. שנית, דמוניזציה של ישראלים בעיני פלסטינים וזרים והצדקה או לפחות סלחנות לפיגועים המוניים. שלישית, הפחתה בערכו של הסבל הפלסטיני, כאילו אין די בו אלא אם הוא בן דמותו של הסבל היהודי. רביעית, ייצור "הוכחה" נוספת עבור הישראלי-היהודי הממוצע לסטריאוטיפ של הערבי הגוזמאי והנוקם. וחמישית, העמקת ההפרדה בין יהודים לערבים. דווקא אלה שמדברים בשם השלום והאחווה מלבים את אש השנאה והנקמה. דווקא היהודים שטוענים לאמפתיה גדולה משל כל יהודי אחר לסבל הפלסטיני, אינם מסוגלים להבינו אלא במושגים שלקוחים מהסבל היהודי.

יוסי לוס הוא דוקטורנט לאנתרופולוגיה באוניברסיטת חיפה וחבר "הקשת הדמוקרטית המזרחית"

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. דרור

    את הסיפורים על הזוועות שמתחוללות בשטחים שמעתי לא מעט הן מפלסטינים והן מדיווחים בעיתונות. אני גם קורא ערבית ואין לי בעיה לקרוא עדויות (חלק מהן כתובות בהגזמה, אבל האותנטיות שבהן מספיקות כדי לעורר פלצות) בעיקר כאלה שמופיעות באתרי אינטרנט. גם חטא ההתנחלויות, שאין שום תירוץ להצדיקו, לא צבאי ולא מדיני, ברור לי מאוד. רק דבר אחד מפריע לי בכל הסיפור הזה – האם לא נותרו לפלסטינים שום דרכי פעולה ומאבק חוץ מירי במתנחלים ערב ראש-השנה ופיצוץ חדר-אוכל במלון בנתניה בליל הסדר? אני לא חושב ששימוש בכוח צבאי מוביל לאיזשהו מקום, ולכן אני מתנגד למבצעים הצבאיים, בייחוד להתנקשויות שהן כישלון מוחלט (גם בלי להיכנס להיבטים מוסריים), כמו כן, מעולם לא חשבתי שהפלסטינים ינהגו כמו מהטמה גנדי או הדלהי למה, אבל קשה מאוד לדבר על הסבל הפלסטיני אחרי פיצוץ בתחנת אוטובוס – כשאוספים גופות לשקיות שחורות אף אחד לא מוכן לשמוע.

  2. ע.

    הטרור הערבי לא החל עכשיו . הוא משתולל כבר יותר ממאה שנה. התירוצים משתנים, המעשים לא.
    באשר לג'נין. אינני יודעת באשר "לשקרים ישראלים". על המחבר לזכור שהאמת אינה נר לרגלי הפלסטינים.

  3. ד"ר יחיעם שורק, מכללות בית ברל וסמינר הקיבוצים

    הנני מתקשה לירד לסוף דעתו של הכותב (יוסי לוס) הבא חשבון עם תנועות השלום ופעיליו, אשר עושים לילות כימים, תוך סיכון עצמי גבוה (אש מ"כוחותינו" – מן המתנחלים באירועי מסיק שונים) על-מנת להביא לקדמת הדיון הציבורי את נוראות הכיבוש, את זוועותיו ואת הבומרנגיות המשחיתה שלו. להשתלח בהם זה כמו לסכור את פיו של הילד ההוא שזעק ("איזו בושה?"): "המלך עירום". גם כאשר נציגי קואליציית השלום ופעיליה נוקטים בלשון לא נוחה ולא נעימה לדיביזיות של שומעים וקוראים קונצנזוסיאליים, נועד הדבר לזעזע את המחנה כי "העיירה בוערת". לבחון את כוונותיה של קואליציית השלום תוך כדי התקלתה בניואנסים לינגוויסטיים, הרי זו הסטה מליבת העניין. כולה שלום וכל נתיבותיה שלום.

  4. פרי

    נציגי קואליציית השלום ופעיליה אולי נוקטים בלשון לא נוחה ולא נעימה אך הד"ר יחיעם שורק עצמו מנעים את העין כשהוא משתמש בפועל "לירד", האופייני ללשון המישנה. ישר כוח.

    אשר לאתר, הוא ממשיך להיות מעניין ונחוץ בכל יום.

  5. יוסי לוס

    הטקסט שלי לא "בא חשבון עם תנועות השלום ופעיליו" אלא עסק אך ורק בנטייה נפוצה בקרב מתנגדי כיבוש רדיקליים והיא עמידה מאחורי כל אמירה פלסטינית אשר עושה דמוניזציה של ישראלים והימנעות מכל ביקורת על פלסטינים, אפילו לא ביחס לפיגועים המוניים. טענתי שם שהסיבה לעמדה מתבטלת זו היא רגשי אשמה קשים ביחס לעוול ארוך השנים שישראל גרמה לפלסטינים.

    ראשית, אני חושב שדמוניזציה לא מבוססת היא לא מוסרית. מכיוון שאני מייחס למתנגדי הכיבוש מוטיבציה מוסרית בדרך כלל, אינני סבור שהדבר מכוון, אלא נובע מרגשי אשמה. שנית, לא זו בלבד אלא שאני סבור שדמוניזציה לא מבוססת גם מזיקה פוליטית. היא מזיקה למאבק נגד הכיבוש ולטובת חיים משותפים של פלסטינים ויהודים. לכן, פירטתי חמש השלכות על השיח היהודי-ישראלי ועל השיח הפלסטיני ועל הדיאלוג ביניהם.
    באשר למישהו יש כוונות להיאבק באפרטהייד ובדיכוי, ולא להעמיד את עצמו כצדיק יחיד בין רשעים, עליו לתת את הדעת על השלכות אלה.

    הסיוע לפלסטינים למסוק זיתים הוא אכן ראוי להערכה, כמו גם פעולות נוספות כמו בניית בתים שנהרסו, העברת שמן וענבים למכירה בישראל, העברת משלוחי מזון לפלסטין ועוד, אלא שלא על פרקטיקות כאלה כתבתי. לראות בדברי דקדקנות לשונית לשם סכירת פיות, משמע לטעמי אי הבנה גסה. אני מקווה שלפחות אצל חלק מהקוראים, העמדה שלי היא לגיטימית וראויה למחשבה.

  6. ד"ר יחיעם שורק, מכללות בית ברל וסמינר הקיבוצים

    אינני נוהג להתעמת עם תגובות על תגובות. עם זאת מנסה אני לגייס את מיטב כוחותי על-מנת להתאפק מן התדהמה האוחזת בי לשמע הטחת אשמת הדמוניזציה השורה ופושה במחנה השלום ובפעיליו. אדרבה, יוכיח לי כבודו, בראיות מוצקות, הכיצד מייחס הוא לנו, לשוחרי השלום ולרודפיו, גחמות דמוניות. האם לימין דמינו?!

  7. ש. יובל

    הסכנה שבנקיטת רטוריקה ימנית אורבת לשמאל הישראלי בכל אשר ילך. יש להיזהר מתהליך זה, כי עם האמצעים משתנה גם המהות.