על "התאבדות חינוכית"

יוסי דהאן

משרד החינוך הורה אמש לרשת "אנקורי" לבטל את העימות שתוכנן להתקיים היום בבית ספר תיכון באשדוד, בין טייסים בחיל האוויר לבין טייסים שחתמו על מכתב הסרבנים. בהודעה מטעם המשרד כתבה רונית תירוש, מנכ"לית משרד החינוך,  כי "במדינה דמוקרטית השמעת ביקורת היא עניין לגיטימי כל עוד היא נעשית במסגרת השמירה על החוק".

קראתי את המשפט הזה שוב ושוב ולא הצלחתי לרדת לעומקיו האינטלקטואליים, האם התכוונה המנכ"לית לכך שיש לשלול את הזכות לחופש הביטוי מכל מי שעבר על החוק? האם כל עבירה על החוק? האם מלבד אסירים שיושבים בכלא בשל עבירה על החוק, צריך לשלול את חופש הביטוי גם ממו"לים ועורכי עיתונים, ורדי? נמרודי?, האם גם מעברייני צוארון לבן, עברייני תנועה, עברייני מס, חיילים שסירבו להוראות של מפקדיהם,מה עם שרים וחברי כנסת? האם קיימת שלילה על תנאי של חופש הביטוי לכאלה השומרים על זכות השתיקה? 

ומה עם איזו מדורה קטנה בחסות משרד החינוך שניתן יהיה להשליך אליה את ספרי אפלטון, סופוקלס, תורו, גאנדי (לא שלנו), מרטין לותר קינג, תורו ועוד כמה כותבים ש"השמיעו ביקורת" על השמירה על שלטון החוק, כאשר החוק מנוגד למצפון האישי ולכללי המוסר.  

זו מערכת החינוך שראשיה אינם מפסיקים לקשקש על "חינוך לערכים" אילו ערכים בדיוק? קונפורמיות, צייתנות, חשיבה עדרית, רדיפת השונה, דיכוי דיעות המיעוט, לאומנות, בוז לזכויות אדם ופלורליזם מחשבתי.

מה שמגוחך בצעד האוילי והילדותי הזה, לשמחתנו, זו העובדה שהוא יביא ככל הנראה לתוצאה ההפוכה לה התכוון משרד החינוך. תלמידים שלא נחשפו עד עתה לטענות הסרבנים, זכו בעקבות האיסור, לתמריץ שאולי יגרום להם להתעניין בטענות הסרבנים.

מתן במה לסרבנים , טענה השרה לימור לבנת, היא "התאבדות חינוכית", ברוח המילון המעוות והאפל שהשתלט על חיינו, ניתן לטעון כי הצנזורה החינוכית של משרד החינוך הוא בגדר "סיכול ממוקד" של חופש הביטוי והחינוך לדמוקרטיה. 

ואם לא די בכך, אתמול במהדורת החדשות של "קול ישראל" נאמר  כי ראשי אגודות הסטודנטים קראו לסטודנטים להחרים קורסים של מרצים שחתמו על עצומה התומכת בסרבנים. אני מניח שהקריאה לחרם יצאה בעקבות ישיבה שבה עסקו הראשים הללו בניתוח כתביהם של ג`ון סטיוארט מיל ומרטין לותר קינג.

ארגוני סטודנטים במדינות אחרות מפגינים נגד הפרת זכויות אדם, מארגנים חרם נגד תאגידים בינלאומיים המנצלים עובדים בעולם השלישי, ומוחים על פגיעה בחירות ושוויון. ואצלנו, המנהיגות המקרטיסטית של אליטות העתיד עסוקה ברדיפת מרצות ומרצים שהעזו להביע את עמדתם המוסרית.

צריך אולי גם להזכיר, בימי השביתה הללו, שנציגי אגודות הסטודנטים הם גם שוברי שביתות אדוקים, בזמן שביתת עובדי האוניברסיטה לפני למעלה משנה, עברו האינטלקטאולים הללו  מאולם לאולם ופרצו את דלתותיהם הנעולות בניסיון לשבור את שביתת העובדים.

לליבנת ותירוש אין מה לדאוג, ברחבי הקמפוסים בישראל צומחת לה מנהיגות העתיד, ממשיכת דרכן החינוכית שתפעל ברוח ערכי השרה להתאבדותה של הדמוקרטיה הישראלית.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. דודי מחלב

    אני לא כל כך מתפלא על סימום תודעת ילדי ישראל בלאומנות צרה, פרובינציאלית ומתחסדת.למה כבר אפשר לצפות ממי שמתייחסת לתלמידי ישראל כאילו והיו נתיניה.להזכיר למי ששכח, באוקטובר שעבר פנתה שרת החינוך לעמותות בבקשה שיספקו סנדביצ'ים לתלמידים עניים. על רק תפיסה שכזו בדבר היחס בין השלטון לאזרחים לא פלא שנופל עליה פחד אלוהים מעצם האפשרות של ויכוח דמוקרטי פתוח.

  2. ד"ר יחיעם שורק, מכללות בית ברל וסמינר הקיבוצים

    אין זו הפעם הראשונה שמשרד החינוך מבקש להילחם כנגד השמעת דעות, שאינן, מה לעשות, תואמת את הקונצנזוס המקודש. בתקופתה של השרה לבנת נפסלו ספרי לימוד ("אוטו-דה-פה" במהדורה מודרנית), שהדיפו ולו אבק מרומז של פוסט-ציונות וביקשו להרים אל על את דגל הספקנות האינטלקטואלית (כספרו של פרופ' אייל נווה); הוטמעו ערכים המחוברים בעיקר לשורשיות ולמסורת; הועמקה האתנוצנטריות; והוסיפו לכך את ריטואל טקסי חלוקת תעודת הזהות, הנפת הדגל, תלבושת אחידה, קימה בפני מורה… ולאחרונה יצא סגן שרת החינוך, חה"כ צבי הנדל מן "המחנה הלאומי" וביקש למחוק מתוכנית הלימודים את יצירותיהם של המשוררים והסופרים אשר "העזו" לחתום על מכתב התומך במכתב הטייסים המפורסם. ומה השלב הבא: ז'דאנוביזם?! אנו הופכים אט-אט לחברה מקורנפת, משתחווה לעגל הזהב הקונצנזוסיאלי, בועטת בערכים אוניברסליים והומניטריים ומקדשת את ערכי ה"חדר" היהודי ואת ארון הספרים היהודי המקושת והמקושט בלאומנות ובישיבה יחד סביב מדורת השבט, ונזעק כולנו בגרון ניחר: "ו-י-ר-ו-ש-ל-י-ם". עם סגולה, אייכה?!

  3. אסף

    כסטודנט שנה שניה באוניברסיטה העברית עלי לציין את האנמיות וחוסר המעש של אגודת הסטודנטים הארצית בכלל ואגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית בפרט וזאת הן בעבודתם למען הסטודנט והן בחוסר נסיונם לתת חותם בחברה הסובבת אותם.
    אין אני מתפלא שהם זועקים כאשר משהו מתוך הממסד האוניברסיטאי מרים קול ומביע דיעה בענייני היום, שכן הדבר רק מדגיש את "שתיקת הכבשים" בה בחרו "נציגי הסטודנטים" המייצגים דור של סטודנטים שגדל על ברכי התחרות חסרת הפשרות שמאבקים חברתיים מהווים לה ל"מכשול".
    צר לי על "דור הכבשים" הרץ אחרי העדר, צר לי על נציגיהם שאינם מסוגלים להכווינו לעבר חברה פלורליסטית המעודדת דיון מלא, חופשי ומעמיק בקונפליקטים בחברה ובמקום זאת מעדיפים להצטנף במעטפת הקונצנזוס ובצלו של "שלטון החוק".

  4. דודי מחלב

    שלוש נערות צעירות התבטאו הערב , במשדר מבט לחדשות בערוץ אחד , על סתימת הפיות של הקומיסארית. הנערות הן תלמידות בית הספר בו היו אמורים להיות נוכחים נציגי הטייסים. אמרה האחת: "אני לא רוצה שהשרה תקבע לנו מה לחשוב". הוסיפה השניה: "יש כאן פגיעה בדמוקרטיה". וחתמה השלישית: "יש כאן פגיעה רשמית בחופש הביטוי". מה שנקרא מפי נערות צעירות ייסדת עוז.