על "התאבדות חינוכית"

משרד החינוך הורה אמש לרשת "אנקורי" לבטל את העימות שתוכנן להתקיים היום בבית ספר תיכון באשדוד, בין טייסים בחיל האוויר לבין טייסים שחתמו על מכתב הסרבנים. בהודעה מטעם המשרד כתבה רונית תירוש, מנכ"לית משרד החינוך,  כי "במדינה דמוקרטית השמעת ביקורת היא עניין לגיטימי כל עוד היא נעשית במסגרת השמירה על החוק".

קראתי את המשפט הזה שוב ושוב ולא הצלחתי לרדת לעומקיו האינטלקטואליים, האם התכוונה המנכ"לית לכך שיש לשלול את הזכות לחופש הביטוי מכל מי שעבר על החוק? האם כל עבירה על החוק? האם מלבד אסירים שיושבים בכלא בשל עבירה על החוק, צריך לשלול את חופש הביטוי גם ממו"לים ועורכי עיתונים, ורדי? נמרודי?, האם גם מעברייני צוארון לבן, עברייני תנועה, עברייני מס, חיילים שסירבו להוראות של מפקדיהם,מה עם שרים וחברי כנסת? האם קיימת שלילה על תנאי של חופש הביטוי לכאלה השומרים על זכות השתיקה? 

ומה עם איזו מדורה קטנה בחסות משרד החינוך שניתן יהיה להשליך אליה את ספרי אפלטון, סופוקלס, תורו, גאנדי (לא שלנו), מרטין לותר קינג, תורו ועוד כמה כותבים ש"השמיעו ביקורת" על השמירה על שלטון החוק, כאשר החוק מנוגד למצפון האישי ולכללי המוסר.  

זו מערכת החינוך שראשיה אינם מפסיקים לקשקש על "חינוך לערכים" אילו ערכים בדיוק? קונפורמיות, צייתנות, חשיבה עדרית, רדיפת השונה, דיכוי דיעות המיעוט, לאומנות, בוז לזכויות אדם ופלורליזם מחשבתי.

מה שמגוחך בצעד האוילי והילדותי הזה, לשמחתנו, זו העובדה שהוא יביא ככל הנראה לתוצאה ההפוכה לה התכוון משרד החינוך. תלמידים שלא נחשפו עד עתה לטענות הסרבנים, זכו בעקבות האיסור, לתמריץ שאולי יגרום להם להתעניין בטענות הסרבנים.

מתן במה לסרבנים , טענה השרה לימור לבנת, היא "התאבדות חינוכית", ברוח המילון המעוות והאפל שהשתלט על חיינו, ניתן לטעון כי הצנזורה החינוכית של משרד החינוך הוא בגדר "סיכול ממוקד" של חופש הביטוי והחינוך לדמוקרטיה. 

ואם לא די בכך, אתמול במהדורת החדשות של "קול ישראל" נאמר  כי ראשי אגודות הסטודנטים קראו לסטודנטים להחרים קורסים של מרצים שחתמו על עצומה התומכת בסרבנים. אני מניח שהקריאה לחרם יצאה בעקבות ישיבה שבה עסקו הראשים הללו בניתוח כתביהם של ג`ון סטיוארט מיל ומרטין לותר קינג.

ארגוני סטודנטים במדינות אחרות מפגינים נגד הפרת זכויות אדם, מארגנים חרם נגד תאגידים בינלאומיים המנצלים עובדים בעולם השלישי, ומוחים על פגיעה בחירות ושוויון. ואצלנו, המנהיגות המקרטיסטית של אליטות העתיד עסוקה ברדיפת מרצות ומרצים שהעזו להביע את עמדתם המוסרית.

צריך אולי גם להזכיר, בימי השביתה הללו, שנציגי אגודות הסטודנטים הם גם שוברי שביתות אדוקים, בזמן שביתת עובדי האוניברסיטה לפני למעלה משנה, עברו האינטלקטאולים הללו  מאולם לאולם ופרצו את דלתותיהם הנעולות בניסיון לשבור את שביתת העובדים.

לליבנת ותירוש אין מה לדאוג, ברחבי הקמפוסים בישראל צומחת לה מנהיגות העתיד, ממשיכת דרכן החינוכית שתפעל ברוח ערכי השרה להתאבדותה של הדמוקרטיה הישראלית.