עצומות - תמיכה בסרבנות הטייסים וסירוב לגירוש עובדים זרים

על שתי עצומות אלה חתמתי גם חתמתי, במלוא לב ומוח. נכון שמול ההתקרנפות הפושה בחברה הישראלית (בעיקר בעניין הטייסים האמיצים) המקדשת ללא ניד עפעף את הקונצנזוס המקודש, את מדורת השבט ואת האתנוצנטריות, נראים אנו, תומכי הטייסים, כבוגדים, כשועלים המחבלים בכרמים, כעושים יד אחת עם אויבינו ומספקים לארטילריה שלהם תחמושת קטלנית. אנו, "מה לעשות", השפויים שבחברה, הזועקים ש"המלך עירום", והמנודים כמצורעים, עתידים לראות, בנחישותנו ובאמונה בצידקת דרכנו (מונח השאול מן הטרמינולוגיה המקורנפת) את האור בקצה המינהרה. חברים יקרים, שוו בנפשכם שמוטי'ם אשכנזי'ם היו ממלאים את כיכרות הערים לא אחרי ולא בזמן אלא לפני, ואפילו, כן-כן, לבושי מדים ועטויי סרבלים. היינו אולי לא נופלים לטראומת מלחמת אוקטובר 1973 הנוראה. נחתום עכשיו, נעמוד איתנים מול מדיניות של כיבוש וחיסולים, ואולי לא נזדקק להסביר בעוד 30 שנה לבנינו, נכדינו, נינינו, מדוע סרבנו לקרוא את הכתובת הנכונה שעל הקיר.