מי צריך בית דין לעבודה?

איציק ספורטא

שר המשפטים יוסף לפיד החליט להכפיף את בית הדין לעבודה למערכת המשפט, בעמוד 107 בתוכנית הכלכלית הוצע להקים וועדה שתבחן את האפשרות של איחוד שכזה, אבל האדמו"ר מתל אביב, הגאון הידוע החליט כבר הוא לא צריך ועדה, מה לו ולמומחים הוא הרי בשלטון כדי להפוך את החברה הישראלית לחברה הנשלטת על ידי עשרים ומשהו משפחות וכמה פוליטיקאים. השלטון בישראל במסווה של דמוקרטיה שכח את מי הוא משרת והחליט לרמוס ברגל גסה כל מוסד שחלק מהוויתו היא הגנה על זכויותיהם של אזרחים, במקרה זה אזרחים שגם עובדים. בעזרת הרוב האוטומטי של הימין המדיני והימין הכלכלי שמשום מה חד הם, הכנסת יכולה להחליט מחר שהשמש זורחת ממערב ולא בג"צ ולא אף גוף אחר יוכל לעמוד בדרכה, הברוטאלית כבר אמרתי, והאופוזיה עסוקה בחגיגות השמונים למנהיגה.

הם ישתמשו בשפה של יעילות אבל מה שמפריע להם בבית הדין לעבודה הוא עמדתו הבסיסית שעובדים הם חלשים ממעבידיהם וכיון שכך יש להגן עליהם הן כיחידים והן כציבור. עמדה זו היא עמדה מקובלת ביחסי עבודה ולכן זכו עובדים להגנות הן באמצעות חוקי העבודה המגינים על זכויותיהם האישיות, כמו שעות עבודה, חופשה שנתית ועוד,  והן באמצעות חוקים המאפשרים להם להתארגן. יחסי עבודה נתפסים כיחסים השונים מהותית מיחסים חוזיים שבהם מה שמחליף ידיים הם מוצרים, עבודה היא לא מוצר. נשיא בית הדין לעבודה טען בעבר שבעת שאיגודים מקצועיים נחלשים גדל משקלו של בית הדין לעבודה. בית הדין הופך במידה רבה למחסום האחרון בפני שרירות ליבם של בעלי העסקים שרוממות הכלכלה בגרונם אבל עיקר עניינם בהגברת רווחיהם. בעת שפורסמה התוכנית הכלכלית הקודמת נזדמנתי לאולפן טלוויזיה שבו היה גם נשיא התאחדות התעשיינים, לאחר הויכוח הטלוויזיוני, טען באוזני, אתם החברתיים לא מבינים שהדרך היחידה הקיימת להצלת המשק הישראלי היא להפוך אותנו (אותם) לעשירים יותר. נשיא איגוד לשכות המסחר שהיה פעם במפלגה הליברלית בכלל איבד את הצפון ומציע הצעות שבאף דיקטטורה ממוצעת לא היו עולות על הדעת, ביטול סיטוני של הסכמים קיבוציים, הכרזת מצב חירום על ידי הממשלה וכו`, אמצעים שנועדו להעשיר את אותו הסוחר בעובדים.

פרופסור רמי פרידמן שאינו ידוע כרדיקלי במיוחד טען, ב"בוקר הזה" ברשת ב`, שהחלטה כזו מהווה סכנה אדירה לזכויות עובדים, הוא הוסיף ואמר שמערכת השלטון מנטרלת את החברה האזרחית. מתי התעוררו אותם אזרחים, לא החרדים או הפרזיטים שקל לשנוא, ויבינו שממשלה זו מלבד זה שהיא מובילה אותנו למלחמה אזורית קטנה, מנטרלת את האפשרות שלנו כעובדים וכאזרחים לחיות בכבוד?

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. הדר פורת

    מי מארגן?

  2. דודי מחלב

    הלואי והייתה האופוזיציה עסוקה רק בתיפלויות כמו חגיגות יובל למנהיגיה. יו"ר מפלגת העבודה הפורש העילוי הצעיר ח"הכ פינס , התראיין בעיתוני החג וסופי השבוע והציג את חזונו , ממש בבחינת I HAVE A DREAM , ומה כולל חזונו , יצירת גוש של העבודה , מרץ ושינוי. בקיצור לא אופוזיציה ולא נעליים. להוותנו עשויה להחליפו בתפקיד ח"הכ יולי תמיר.לך תבנה איתם מדינה.

  3. יהודית קנולר

    ניצחון במלחמתו של הראיס בבית הדין לעבודה
    ההחלטה של שר המשפטים , יוסף לפיד, להכפיף את בתי הדין לעבודה למערכת המשפטית הכללית מהווה ניצחון במלחמתו של עו"ד אוריאל לין, נשיא לשכות המסחר ופעיל דומיננטי כנגד בתי הדין לעבודה שהוא גם בעל עניין בחרת כוח האדם "לין ביכלר".

    נשיא בית הדין הארצי לעבודה השופט סטיב אדלר הודה בעבר, כי עם החלשות ההסתדרות ועם התגברות תופעת ניצול העובדים, במהלך השנים האחרונות, בית הדין ניכנס ללאקונה ביחסי העבודה וממלא חסרים בתוכן.

    גם עורכי דין שהתלוננו בעבר על תחושת חוסר היציבות בגלל השינויים הדינמיים בפסיקה והאקטיביזם השיפוטי מעריכים את המסגרת ורואים במערכת "מגדלור" חיוני לשמירה על האיזון ביחסי העבודה בישראל.

    חברות כוח האדם, שאוריאל לין משמש להן פה כנגד מערכת בתי הדין לעבודה מייצגות בישראל תופעה שאינה מקובלת בעולם הנאור, הן מבחינת הקפה והן מבחינת מהותה.
    יש להבין כי תעשיית חברות כוח האדם מגלגלות סכומי עתק בהיקף של עשרות מיליארדי דולרים. לא בכדי הופצו פליירים בין מעסיקים ישראלים בזו הלשון על ידי חברת כוח אדם: "תזמין עובד זר ותקבל 500 דולר":. אנחנו מדברים בעסקים כבדים חובקי עולם.
    חרף העובדה שאמנות בין לאומיות קבעו כי עובד אינו חפץ שניתן לסחור בו, ישראל מובילה בעולם במגמה המתעלמת מכך. העובדים הפכו לנכס שהמסחר בו מניב מאד.

    אלה הן שתי התפיסות שנאבקו ונראה כי ה"לינזם" ניצח בנוקאוט עצוב בעזרת השר הממונה על המשפט והצדק.

    בברכה, יהודית קנולר, עורכת "נטו+" כתב עת לענייני עבודה.

    (נא להתעלם ממכתבי הקודם בנדון)