המצא לך אויב

יחיעם שורק

לאחרונה רוויה העיתונות האמריקאית בחדשות ובכתבות העוסקות ביחסו הנוקשה והמחוספס של ג`ורג` בוש הבן כלפי שליט קובה פידל קסטרו. נשיא ארה"ב יורה מאקדחו משפטים מתגרים בשליט קובה, חלקם גלויים, ישירים, וחלקם עקיפים ומרומזים, על כי תמו ימי הדיקטטורה, על כי ראוי לו לקסטרו לשקול את עתידו, על כי קסטרו כנראה לא ייפרד מקובה מרצונו החופשי ועוד.

אמירות שחצניות אלה, המלוות באיומי הטלת סנקציות על קובה חושפות את מצבו המתדרדר של הנשיא האמריקאי – הקאובוי של אמריקה. אין זו הפעם הראשונה בהיסטוריה, ודאי לא בארה"ב,  שמנהיגים מתנפלים על אוייב דימיוני כדי לשאוב שוב ושוב את מחיאות הכפיים של ציבור התומכים. 

בוש הלם (ועדיין מלקק את פצעיו) באפגניסטן ועוקב בדאבה כיצד דימקרוט המדינה אינו מתקדם על פי התוכנית האמריקאית. מצבו של בוש ירד בסקרים והוא העלה אותו, ממש כקירוב המדחום לגפרור הבוער, על-ידי פתיחת מלחמה נגד עיראק (ביודעו בתוך-תוכו שאין נשק להשמדה המונית, אין אקדח מעשן וערב-הסעודית אשמה הרבה יותר בתמיכה בטרור מאשר סאדאם) – מלחמה מיותרת המוכיחה לקאובוי האמריקאי כי הוליווד היא הוליווד, והמציאות היא המציאות (הרי אפילו שוורצנגר האיום ירד מן העץ ופנה למהלכים דמוקרטיים, תקינים, ולא ברוטליים ודורסניים. הגם שבחירתו די מפחידה אותי, אודה על האמת).

אף בעיראק לא מצא גיבורנו את האקדח המעשן ולא את דימקרוט המדינה. חיילים אמריקאים החוזרים הביתה מתיכרית, כירכוך ובגדד בשקיות פלסטיק שחורות, מוסיפים לצניחת מעמדו של בוש ויוקרתו. גם המצב הכלכלי והחברתי כיום בארה"ב לא מוסיף הרבה בריאות בלשון המעטה לבוש. והנשיא האמריקאי המביט בדאגה על המחט היורדת בברומטר הרייטינג הפוליטי שלו, מחליט לאמץ את הנוסחה הבדוקה של "איל פרינצ`יפה" המקיאבליסטי: "מצא לך אויב, ובהעדרו – המצא אותו". חיפש-חיפש בוקרנו בוש ומצא דמות קשישה, עייפה, מותשת, אך תמיד טובה מול הציבור האמריקאי (כזה שחלקלא קטן ממנו צמא דם). הלוא הוא פידל קסטרו הקובני. נגדו מנהל עכשיו בוש מסע של דה-לגיטימציה (מוכר לנו מאיזה שהוא מקום?). בעזרת בובת וודו זו מבקש הנשיא להעצים את שיעורי התמיכה בו לקראת הבחירות המשמשות ובאות. ראוי לו לבוש לבדוק היטב האם קנה הווינצ`סטר שלו אינו מכוון מול פניו שלו. ראוי לו לבחון האם ידו המטילה את כדור הבאולינג אל עבר "אויביו המרושעים" אינה קשורה לכדור עצמו.

דר` יחיעם שורק הוא מרצה להיסטוריה במכללת "בית ברל"

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. אברשה טנא

    קראתי בעניין רב את רשימתו של יחיעם שורק על בוש ועל קאסטרו ועל התנהלותו של הנשיא האמריקאי ביוצרו לעצמו בובת וודו שיוכל לתקוע בה את חיציו, והסכמתי בעיקרו של דבר עם כל הנאמר. אלא שלכל אורך הקריאה אפפה אותי התחושה המעיקה כי הבעיה המרכזית איננה שם, אלא במקום אחר לחלוטין.
    אמת, ההסטוריה העולמית תיעתעה בנו כהוגן כאשר העמידה את ארצות הברית של אמריקה כמעצמה העולמית היחידה… לפעמים מצחיק, לפעמים מזעזע לדעת כי בראשה של המעצמה הזאת הקובעת כל-כך את גורלנו הרחוק ואת גורלנו המיידי מסוגלים לעמוד מנהיגים אדירים כמו רייגן או שוורצנגר או בוש, אבל שוב – לא זאת הבעיה! לא זאת הבעיה!
    אני חרד הרבה הרבה יותר למה שמתרחש כאן, בקרבנו, לידנו, בתוך תוכה של הווייתנו. אני חרד לתרבות הנפסדת של השקר ושל הרמייה שהפכה לדרך האידיאולוגית הברורה ביותר היום בידיו של מי שלכל אורך חייו הבוגרים רמס את החוק, סירב פקודות, הוליך שולל את כל מי שמעליו ואת כל מי שמסביבו… אני חרד לאוהדים כאורי דן שאינם נלאים לזמר לנו "לא רציתם אותו כשר ביטחון – קבלו אותו כראש ממשלה…." אני חרד לכיוון הלאומני-הפאשיסטי שעַם שלם מוּלָך בו על ידי קומץ פורעי חוק, אני חרד לכך שכל ממשלות ישראל מימין ומשמאל נתנו יד בגלוי והרבה בהסתר למלאכת הרמייה הענקית במימדים הסטוריים של "תנועת ההתיישבות היהודית" בשטחי יהודה ושומרון, אני חרד לנועם ההליכות המזויף שסיגלו לעצמם הקנאים הלאומניים מן הגבעות בבואם להילחם על דעת הקהל שלנו, אני חרד לזיוף הגדול ולעיוות הנורא שהיהדות הדתית לאומית נתגלגלה אליו… הרי בשנים ההן של ההתיישבות האמיתית ושל המאבק האמיתי בכובש הזר הם עמדו מנגד ולא נקפו אצבע, והנה נתגלגלה לידיהם הזדמנות מטורפת לתקן הכול, אלא שבמירוץ אל התיקון הזה נשתכחו מהם כמה דברים בסיסיים: אין עוד בארץ שליט כובש שצריך להערים עליו ולתכמן אותו בשיטות של חומה ומגדל, יש ריבון בארץ הזאת! יש מדינה, יש ממשלה, יש חוק, וכל גלגול עיניים משיחי כלפי ריבונו של עולם אינו מתיר להם לרמוס את החוק הזה ברשעות, להילחם נגד כל מוסדות המדינה כאילו הם מעליה, לבנות ברמייה את כל מאחזי ה"דמה" שלהם ולאכלסם אחר-כך טיפין טיפין.
    אני חרד לכל אלה. אני חרד מכל אלה, ואין בי מנוחה.

  2. עמי מרון

    בוש משחק באש בהציגו את קובה ומנהיגה כאיום על האימפריה. מדוע זה משחק באש? כי האזרח האמריקני עלול לגלות שני דברים:
    [א] השכנה הדרומית היא בסה"כ ארץ נחשלת עם כלכלה מנומנמת, ואינה מאיימת על איש [ב] תוך כדי חיפוש "הקנה המעשן" עלול האמריקני לגלות שלחברו הקובני יש דברים חשובים שאבדו לו כבר מזמן.
    האמריקני יגלה שהקובני הדל נהנה מחינוך מעולה חינם, ביטחון סוציאלי צנוע, ובריאות חינם (קובה היא אלופת העולם במספר הרופאים לנפש), דברים ש-50 מיליון אמריקנים יכולים רק לחלום עליהם.

  3. יוסי זיו

    מתוך עויינות, מוצדקת, לבוש, התפלאתי לדעת שקאסטרו הוא ממש "האם תרזה" לפי עמי מרון. האנטי אמריקניזם הופך לפעמים למגוחך ממש, כשהוא מגן על כל דיקטטורה שהיא אנטי אמריקאית.

  4. marc ecko

    קראתי בעניין רב…עד שזה נמאס

    und die Welt zahlt laut bis zehn