זיגמונט באומן על חברת הצריכה ו"תכנית ויסקונסין"

ראיון ארוך ומעניין מאד עם אחד הסוציולוגים המקוריים הכותבים היום, זיגמונט באומן (Zigmunt Bauman), באומן יוצא נגד ניתוח המציאות החברתית והפוליטית במונחים פוליטיים מעמדיים, הוא מצביע על עליית האידאולוגיה הניאו ליברלית ופוליטיקת הזהויות כמגמות חברתיות מרכזיות. מגמות המחזקות אינדיבידואליזם וקהילתנות צרה על חשבון אינטרסים וערכים משותפים לכולם. מה שמאפיין את המצב האנושי בזמנים אלה לדעת באומן, זה חוסר ודאות וחוסר ביטחון מתמידים שרובנו חשים לנוכח המגמות הכלכליות, הפוליטיות והחברתיות הדומיננטיות. 

אחת מהתיזות המרכזיות שבאומן מדגיש נוגעת לעובדה שחברות בנות זמננו הן חברות שהמוקד שלהן הוא צריכה ולא ייצור. באומן מציג ניתוח מעניין מדוע העניים מיותרים לחלוטין בחברת צריכה, בין היתר, כיוון שהם אינם צורכים מספיק וככאלה אין למשטר קפיטליסטי הבנוי על צרכנות מתמדת כל עניין בהם.

משמעות מושגים מרכזיים כמו חירות נגזרים מעובדת היות החברה שבה אנו חיים חברת צריכה, משמעות מושג החירות שלנו מצטמצם לחירות לבחור כיצד לספק את ההעדפות והתשוקות שלנו בשוק הצריכה. כלומר, מושג החירות, הוא מושג  שעבר אף הוא הפרטה. הפרטה צרכנית זו גורמת לחוסר עניין בפוליטיקה ואדישות מוסרית כלפי כל פעילות קולקטיבית שמטרתה לממש ערכים וצרכים משותפים. המדינות הדמוקרטיות במערב המעמידות במרכז סדר היום שלהן ערכים כאינדיבידואליזם, יזמות ואחריות אישית רק מחזקות את האדישות והעוינות כלפי פוליטיקה המנסה לממש ערכים כצדק חברתי או טוב כללי אחר.

לבאומן ניתוח מעניין של אידיאולוגית "מעבודה לרווחה" או מה שמכונה בלשון העממית, "תכנית ויסקונסין". מדיניות המאלצת זכאים לקצבאות רווחה לצאת לשוק העבודה, כאשר הסנקציה היא שאם הם לא יצטרפו לשוק העבודה הם יאבדו את הקצבאות המאפשרות להם קיום מינימלי בסיסי. באומן מצביע על כך שתכניות אלו שמקורן בארצות הברית, לא העלו את רמת החיים של העניים. במקום שהמדינה תשלם לנפגעי שוק העבודה "הגמיש" והפראי תשלומי רווחה, היא מעניקה הטבות כספיות ופטורים ממס למעסיקים ובעלי חברות כוח אדם שמוכנים להעסיק את "מקרי הסעד". מדיניות "מרווחה לעבודה" גם מקשה מאד לדעת מהו שיעור האבטלה ונזקים אחרים של המדיניות הכלכלית ובכך מסתירה את תוצאותיה השליליות. מדיניות זו פורמת את רשת הביטחון הסוציאלי ומנמיכה מאד את רמת החיים של העניים. המדיניות הזו, שהיא להזכירכם ציר מרכזי בתכנית "הצמיחה הכלכלית" של נתניהו, יוצרת אטומיזציה של שוק העבודה, היא מחלישה מאד את כוחם של העובדים להתאגד ולהתנגד. בשוק עבודה המאופיין באי ביטחון, אי ודאות והיעדר רשת ביטחון סוציאלית, עובדים יהססו מאד להתאגד על מנת להגן על האינטרסים שלהם. הניתוח הזה אומר באומן, נכון לא רק לגבי העניים אלא גם מנבא מה צפוי למעמד הבינוני.

תופעות מעניינות אחרות המתלוות למדיניות "מרווחה לעבודה" הן העלייה בהוצאות הביטחון, שמירת החוק והסדר והמגמה להפליל יותר ויותר את האוכלוסייה הענייה. באומן מצביע על כך שבמשך חמש שנים בהן יושמה המדיניות בניו יורק, חלה עלייה של 40 אחוזים בתקציב המשטרה ונוספו 12,000 שוטרים למצבת כוח האדם של המשטרה, בעוד שבאותה עת חלה ירידה של 30 אחוזים בתקציב השרותים החברתיים ומספר העובדים הסוציאליים הצטמצם ב 8,000.  לדעת באומן מדיניות "מרווחה לעבודה"  אינה מקדמת, כפי שטוענים תומכיה הניאו-ליברלים ואנשי "הדרך השלישית",  ערכים כאחריות אישית או אתיקת עבודה ראויה יותר, תוצאתה המרכזית היא פירוק מדינת הרווחה, הפרטה של האחריות הקולקטיבית וקידום משטר כלכלי שפועל לטובתם של מעטים בלבד.

הראיון עם באומן מכיל תובנות מענינות גם בנושאים אחרים.