כל מטיילנו חזרו בשלום לבסיסם

סזאר יהודקין

"הצלנואתהישראליםשהיולכודיםבבוליביה", הכריזבליל שבתשרהחוץסילבןשלוםבדרמטיות.

אני רוצה לשאול את שרהחוץממה נבע החשששלוכאשרנתןאתההוראהעלכך.

האםהואחשששמאתתפתחפרשתחטיפהנוספתשלישראליםבאמריקההדרומית? 

האם חלילההייתה סכנה ממשיתלחיי המטיילים?  אושמאיסודהחשששלוהיה נעוץ בכךשהישראליםהצעירים ילמדומהעםהבוליביאנימהו המעשה האזרחי הנכון  שישלנקוט כאשרמישיושבבשלטוןאינוראוילכךודואגרקלעצמו?

האםחשששהמטייליםהישראליםיאמצו את דרכם של הבוליביאנים שהראו לעולם כיצד יש להתנהג כאשרהאליטותשמנהיגותאתהמדינה לארקשמוכרותאתאוצרותהטבעוהנכסיםהציבורייםבזול,אלאשהתמורההמועטה מגיעהלכיסים הלאנכונים?

נכון,לאנעיםלהגיעלטיולבמקום קסום ומרוחק כל כך ולהיקלעלהפגנותסוערותואלימותברחובות.

אבל,לידיעתמפקד חדר המצב במשרד החוץ, מר שלום, ילידיבוליביההםאנשים שלווים.

המחאההנוכחיתמלמדתשקצהנפשםשל הבוליביאנים ממנהיגותכושלתשלאעושהדבר למעןרובהאזרחים,אלארקלמעןמקורביה.

לתשומת ליבו של "המציל הלאומי", הרובהמוחלטשלההרוגיםוהפצועיםבבוליביה היהמקרבהמפגינים.

"הםלאעושיםכלוםכלהיום,רק לועסים עליקוקהומשתכרים",

אמרהבעלתהמלוןבושהוהמטייליםהישראלים, (גםהיאישראלית)בהתייחסהאלהמפגינים.

דבריההםדוגמאמצוינתשלהתנהגות ישראלית נפוצה, עשיית כסף ממצוקתם של זרים תוך התעלמות משורש בעיותיהם ולעג גס לאורח חייהם ותרבותם.

ודרך אגב, על כולנו לשים לב למקורות המידע בעזרתם אנו מנסים לשפוט מצבים לא ברורים בקצוות המרוחקים של העולם. אם צפיתם בתחנות הטלביזיה האמריקאיות למשל, כשמשרד החוץ האמריקאי מביע תמיכה בלתי מסוייגת בנשיא המודח שנמלט בינתיים למיאמי, הייתם מקבלים את הרושם שבוליביה היא דמוקרטיה שלווה שהמון פרוע מנסה להפר את יציבותה.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. ד"ר יחיעם שורק, מכללות בית ברל וסמינר הקיבוצים

    תחושה "מוזרה", "ביזארית", חולפת במוחי, כי מבצע החילוץ ביוזמת ממשלת ישראל, נועד יותר לחלץ את הממשלה שנקלעה למשבר עמוק (בין "רלוונטיות" ל"אי-רלוונטיות" הראיס, מיסמך ביילין-עבד רבו, חקירות משפחת שרון, השביתות במשק, דו-קרב שינוי-מפד"ל ועוד) מאשר את צעיריה-טייליה. שר החוץ המנהל מסיבת עיתונאים בלבוש הרחוק מחיוט ועינוב, כאילו "כל העם חזית", והוא נמצא ב"בור" המפורסם ועד שימוש ב"קרנפים" (עיינו ערך "אנטבה") מביאים אותי לרבד כמה תהיות מעל תשתית "מבצע ההצלה הנועז בעורף האוייב". תקנו אותי אם אני טועה.

  2. איציק ספורטא

    בלי שום קשר לישראל שיעור העוני בבוליוויה הוא 70%, זו אחת המדינות העניות ביותר בעולם. מדינה שעברה מהפכה נאו-ליברלית בשני העשורים האחרונים.

  3. מתי שמואלוף

    אני מצרף כתבה שכתבתי על טיול בסיני, שקשורה ישירות בחוסר הבנה של הישראלים לרגישות המצב בעולם השלישי, שאליו אנחנו מתקדמים במהירות. שוב סמים ושוב התעלמות.

    מסה על העבדות בסיני, יולי 2003 /מתיתיהו שמואלוף.

    "לא כל העבדים יצאו ממצרים
    אמרו לי רגלי 16-17 השעות עבודה של איסמעיל בן ה-13
    ואני חיפשתי להביא להן את צלו של
    משה כמתנת יום הולדת".

    המוני ישראלים חזרו ליהנות מחופשת אדונים בחופי סיני, בשנה האחרונה, למרות שאינתיפאדת אל אקצה, לא הפסיקה וגם אני ביניהם. ליבי כאב ודאב, בזמן שעיניי נשטפו בחופים הפראיים של סיני, שנותרו עדיין בתוליים. קינאתי במרחב, ששמלת הבטון המצרית לא הצליחה עדין לאנוס אותו ולמכור אותו לבעלי הון {זרים או מקומיים}.
    נסעתי בפעם הרביעית לחופי "ראס אל שטן" שהפכו למרחב מוכר בשבילי, ולא בגלל העובדה שהבדואים דיברו עברית שוטפת, אלא דווקא בגלל שבפעם הראשונה, הגעתי לחצי האי סיני, כשאני מחובר לזהות המיזרחית שלי, וכשאני מצוייד בהחלטה החשובה – על שמירת תודעתי כשהיא נוצצת ו"נקייה".
    החוף היה מלא בישראלים בעיקר בגיל צעיר והיו שמועות שכל הזרים "הלבנים" מהאוקסידנט נשארו לשבת בשארם אל שייך, אשר נמצאה בקצה החוד של חצי האי סיני ושהם לא העזו לרדת ולהתערבב עם ה"שחורים" {הישראלים}.
    ישבתי כשגופי נשטף בקרני השמש, והרגשתי מהתנהלות של המקום שהבדווים מעולם לא השלימו ולא ישלימו עם המרות המצרית, שכיוונה אותם להיות תושבי קבע. כל היום צללתי במים מלאי האלמוגים, והתבוננתי כיצד המוני ישראלים, {בכל הגילאים} עשנו את עצמם למוות בענני הגראס המקומי, שגדל בתוך חצי האי סיני. היה זה אותו צמח הקנביס שמוחדר לנו למדינה, דרך הגבול הדרומי אל ישראל בכמויות לא מוגבלות. התבוננתי בין ה"חושות" {צריפים העשויים מקש} כיצד התמכרו הישראלים אל תחושת הסטואיות האטומה והצחקוקים הטיפשיים והעקרים, שנסבו על נקודת ההשקה בין התרבות המערבית, באיטצלה של קידמה, אל מול התרבות הבדווית-מצרית-ערבית "הפרימטיבית". הבדווים היו רגילים למצב, ונטו להתעלם מהציחקוקים, שהיו לרוב על חשבונם. הכרתי את המצב מישראל, כשהייתי מוקף בדימויים שהשפילו את המיזרחיים, והצחיקו בעיקר את ההגמוניה האשכנזית ציונית ולצערי גם את המיזרחים הלא מודעים לזהותם.
    תחת איצטלה של כניעה למערב, התנהגו חלק מהבדווים כלפי אותם ישראלים "יענו אדונים", כמו עבדי הבית {מלקולם איקס הבחין בין עבדי האדון, אשר גרים בביתו, וירוצו להציל את האדון, כשהבית בוער, לבין עבדי השדה שירוצו באותו מקרה לחופשי} ובכך חיזקו את תחושת האדונות הישראלית !
    בפגישתי עם אותם הבדווים בנקודות מפגש אחרות הרחוקות מעין ההמון, התגלתה לי לא פעם גאוותם הפגועה ולהם התגלה כמה מבטי שונה ממבט ההמון הישראלי, ציוני, המתנשא. פעמים רבות, הייתי הולך ובודק מה מחיר חייהם, מה הם אוהבים לעשות, שומע אותם, כשהם שרים שירים, שסבתי העיראקית עד היום שומעת דרך תחנות הערביות בטלוויזיה, ונדהמתי לראות כיצד הזהות המיזרחית שלי התחברה ויצרה רצף מיזרח תיכוני מקומי. עכשיו, כשאני חושב על מה שקרה, אני מבין שביני לבינם נוצר אותו רצף ערבי, שההגמוניה הציונית אשכנזית, ביקשה שאמחוק מזהותי המיזרחית. דווקא מחוץ לארצי, הרגשתי והבנתי, כמה אני ערבי-יהודי.
    הישראלים, ניצלו את מחיר המחייה הזול בסיני, וקנו בכספם הנותר גם את גלולת השינה שליכלכה את תודעתם, אולי כדי לשכוח מהחיים הקשים בישראל, אולי כדי לשכוח את מחיר הכיבוש המתמשך עם העם הפלסתינאי המסכן, אולי כדי לשכוח את פער המעמדות ואת השסע העדתי המתרחב, אולי כדי לשכוח את קצב החיים המהירים בחברה המערבית… מאידך, חצי האי סיני איים עליהם בתעמולת השקט שלו,והם נותרו חשופים, ללא רשת החשמל או רשת האינטרנט, או רשת אמצעי הבידור המעוורים והמשכרים.
    הבדווים שהיו זקוקים לכסף הישראלי, היו מוכנים לעשות הכול למענו. וזאת עקב כישלון מדיניות הרווחה המצרית המופקדת על עתידם {במיוחד לאחר השנתיים האחרונות שבהן זרימת התיירות הייתה דלה}. לאט, לאט התחילה להצטייר התמונה האמיתית, שתמיד ברחה ממוחי המעורפל, בזמן שהייתי "מסודר" כחלק מעדר המסוממים האחרים בחופשתי בסיני. הבטתי בתמונה וקראתי את האותיות הגדולות, ע-ב-ד-ו-ת. ילדים קטנים מגיל קטן עד גיל בגרותם {ולפעמים בכל חייהם} נאלצים לעבוד בשביל 300 פאונד מצרי, שזה קצת פחות מ-300 ש"ח לחודש, משעה 7 בבוקר עד 1-2 בלילה {כסף שעובר ישר לכיס אביהם}.
    חראם עליכם, ילדים חמודים !
    המוצא היחידי מהמצב, סיפר לי מוחמד בן 16 הוא להסתיר את כספי הטיפים שלהם מהבוס של המקום וממשפחתם, ולחלום על רישיון נהיגה בגיל 18 כדי לנהוג בטקסי, כמובן כשכירים.
    רק לצורך הקונטקסט הכלכלי המקומי – מחיר מכונית טקסי ישנה משנת 1970 מסוג פיג'ו סטיישן צרפתי {שעדיין שורדת את תנאי המדבר וזרם המטיילים הלא פוסק – מה שמראה על איכותה} עולה כ-70 אלף פאונד מצרי ואוטו סטיישן חדש עולה מעל 100 אלף פאונד מצרי.
    הסברתי למוחמד שבמדינת ישראל, הילדים לא עובדים, אלא רובם הולכים לבית ספר {וניסיתי "לעגל" את כשלון מדיניות החינוך הישראלית – כלומר הכמות הגדלה משנה לשנה, של ילדי הבדווים, או ילדי הערבים-ישראלים, או ילדי המזרחים שמערכת החינוך היקרה והגזענית לא כוללת אותם. או את מחיר הכיבוש הישראלי, שמשלמים רוב הילדים הפלסטינאיים, שבכלל לא מצליחים לצאת מביתם…} .
    שאלתי היכן מסתתרת מדיניות החינוך של ממשלת מצרים?
    היכן מסתתר הכבוד של הנופשים הישראלים, השוכבים מהבוקר עד הערב על החוף, או אפילו בתוך החושות, כי אין להם כוח, בגלל "כבדות עשן הגראס" לזוז ולשבת ב"לובי" הקרוב למטבח, ובדרישותיהם מלאות הלעג, הם ענו את הילדים?!
    ברגע שעלתה הבנתי לגבי העבדות, הזמנתי את האוכל שלי קרוב למיטבח, ואף לקחתי את הכלים חזרה למיטבח, דבר שגרם תוצאה הפוכה: הבוס הבדווי, גער בילדים, שלא הספיקו לפנות את הכלים, עד שהסברתי לו, שככה אני תמיד נוהג לעשות, דווקא בגלל שאני מרגיש בבית, בחוף שלו וכמובן בלי קשר לילדים.
    מפליא אותי שאותם הישראלים, שנוהגים להשאיר טיפים גדולים למלצרים בארצנו, לא השאירו אף לירה מצרית לילדים, שהתחננו למתנה כלשהיא, מבושם, עד שמפו, או שעון, או כל מה שמריח מעושר המערב, שהגיח אל עוניים.
    היצאנו מעבדות לחרות? כנראה שלא.

    ***

  4. דרור

    הסימפתיה שלך כלפי הילדים הבדואים מובנת לי לחלוטין, אבל מה זה קשור לזהות מזרחית? הלגלוג הישראלי כלפי הבדואים, גם אם הוא לא אסתטי במיוחד, לא שונה מהלגלוג של המצרים כלפי הבדואים או מהלגלוג של הבדואים כלפי המצרים וכד'. אנשים מתרבויות שונות נוטים ללגלג אלה על אלה, וככל שהתרבויות קרובות יותר, כך הלגלוג ההדדי גובר (תרבויות רחוקות נוטות להתעלם אלה מאלה). יש לי גם חשד, שהבדואים לא רואים את עצמם כ"מזרחים" אלא פשוט כבדואים או כמוסלמים (או אולי כערבים), ואני בספק אם הם היו מבינים מה פירוש "להיות מחובר לזהות מזרחית". בקיצור, זהות מזרחית לחוד וסימפתיה לילדים בדואים לחוד.

  5. אורה לב-רון

    מה אשם סילוון שלום שבדיוק כשהוא שר אין מבצע אנטבה או משהו תקשורתי ברמה הזו? גם לא מגיע להצטלם כמחלץ ישראלים גיבור. אז נכון, מדובר בסך הכל בארגון 2 אוטובוסים ותיאום עם חברת התעופה, אבל באין אנטבה, גם לה פס היא אתר קרבות וגם שר חוץ רגיל או שועל קרבות עטור הילה.
    אורה לב-רון