אם זו מפא"י אני חירותניק

מסתבר שלא צריך להיות "שמאלני" או סוציאליסט דגול כדי להבין את מדיניות ההרס שממשלת שרון-נתניהו זורעת, ויש עדיין מי שסיסמאותיה של ממשלה זו לא זרו חול בעיניהם.

שמואל סלבין, לשעבר מנכ"ל משרד האוצר, יצא בראיון חריף כנגד "דת ההפרטה" של הממשלה, וכנגד המחירים החברתיים הבלתי-נסבלים שהיא גובה.

מה שמאמר זה מדגיש, יותר מכל, זה שהליכוד היה למפלגה חסרת צבע ודרך. מלבד מלחמת שלום ההתנחלויות, וקידום מדיניותו הכלכלית השמרנית-סהרורית של נתניהו, מפלגת שלטון זו לא יכולה להציע שום דבר לאף אחד. הבעיה היא שאין מי שיציע משהו אחר.

ביום ששי התפרסם במוסף הארץ ראיון עם עינת וילף, מועמדת צעירה ונמרצת מבית מדרשו של מרן שמעון פרס. דבריה נשמעים עוד יותר סהרוריים מאלה של לימור לבנת. חזון, חזון ועוד פעם חזון. זה מה שהיה ליועצת האסטרטגית להציע. מה בעניין הכיבוש, היא נשאלה, ותשובתה: "אין לי מה לחדש". כאילו ששאלת הכיבוש כבר מאחורינו, ורק אם הדור הצעיר והנמרץ של מפלגת העבודה ינסח מניפסטים על "שייכות ומוביליות" נוכל לפתור את כל היתר. מזמן לא נראתה "דמותה של המדינה", עליה מבקשת וילף להאבק, דהויה ובלויה יותר מהפוזה הארכאית בה היא בחרה להצטלם לקמפיין הבחירות שלה.

אם סלבין זה "חרות", אז אני "חרותניק". זה נשמע הרבה יותר טוב מעינת המפא"יניקית המייגעת.

דר` גל לוי מרצה בתכנית ללימודי דמוקרטיה באוניברסיטה הפתוחה