פנסיה חובה עכשיו

איציק ספורטא

מנהל האתר ביקש ממני לכתוב משהו בנושא הפנסיה. זהו נושא שעל פניו אינו מרתק. לעיתים כשאני מדבר על כך השעמום ניכר על פני השומעים. למרות זאת, לדעתי, זהו אחד הנושאים החברתיים החשובים ביותר, בעיקר כיון שכולנו נצא פעם לגמלאות ואז נצטרך לחיות מפירות החיסכון שלנו בשנים בהם עבדנו. כידוע הביטוח הלאומי בארץ הוא ברמה מינימאלית, בדוח של הביטוח הלאומי נקבע שאם תהליך שחיקת הקצבאות ימשיך קצבת הזיקנה ליחיד תהיה 11% מן השכר הממוצע, בעוד שהיום היא 15% מן השכר הממוצע, בהשוואה בין-לאומית אנחנו במקום השני מלמטה. גם בשיעורה הנוכחי קצבת הזיקנה אינה מאפשרת חיים בכבוד ולראייה כ-רבע מהאנשים מעל גיל 65 נמצאו בשנה שעברה מתחת לקו העוני. רק כרבע מבני 65 ומעלה מקבלים היום פנסיה. בכלל רק ל- 53% מהאוכלוסיה הבוגרת בישראל יש תוכנית פנסיה כמו כל דבר יש הבדלים בין קבוצות אוכלוסיה, שיעורי תוכניות הפנסיה באוכלוסיה היהודית גבוהים ביותר מפי שניים מאלו של האוכלוסיה הערבית (57% לעומת 26%), גברים יותר מנשים (60% לעומת 46%), ובעלי השכלה אקדמית 48% לעומת 22% לבעלי השכלה יסודית. הנתונים הללו מגלים בעת ובעונה אחת פערים בין אוכלוסיות שונות, להם כבר כמעט התרגלנו, אבל גם מצב בעייתי לכלל האוכלוסיה שבה כמעט לחצי מן האנשים אין חיסכון פנסיוני, וכנראה שגם לא יהיה אם המהלכים הנוכחיים להורדת עלות העבודה ימשיכו.

נוסף לכל הצרות תוכניות הממשלה בנושא הפנסיה גורמים לאי בטחון פנסיוני גם לאלו שיש להם חיסכון כזה, המעבר של כספי קרנות הפנסיה לשוק ההון לא יאפשר הבטחת  החזרים קבועים בזמן מימוש הפנסיה. אתמול פורסם דו"ח של קסלמן פיננסים ב"הארץ" ובו ביקורת חריפה על התוכנית הממשלתית. בדיווח נקבע שכל פחות משלוש שנים יצטרכו לעדכן את תשלומי הפנסיה לפחות בשליש מן הפעמים כלפי מטה, מה שיכריח פנסיונרים לחסוך גם בזמן שהם בגמלאות ולא יבטיח להם הכנסה קבועה. ממצא נוסף הוא שההטבות הניתנות לחוסכים מעדיפות באופן ברור את העשירונים העליונים, 40% מן ההטבות יגיעו לעשירון העשירי (העשיר), בעוד שלשלושת העשירונים, 1-3, יגיע אחוז ענק של 0 מן ההטבות, גם העשירונים האחרים ירדו בהטבות ממס לעומת העבר. בנוסף תהיה שחיקה של בין 12%-16% בקצבה הממוצעת. הדו"ח המצוטט כאן מבהיר שתי בעיות, האחת נוגעת למורכבות של הנושא, והשנייה מתייחסת לקלות הדעת של מקבלי ההחלטות באוצר שבמהלך כפיית תפיסת העולם שלהם על הכלל לא עוצרים לחשוב על ההשלכות של החלטותיהם. חששם של כותבי הדו"ח שעקב המצב החדש הפוגע בעיקר בעשירונים העניים יותר יגרום לדרישה לפנסיה ממלכתית שלדעתם הנזק התקציבי שלו גבוה מאוד. בעקיפין ההצעה היא לפנסיה חובה.

ככל שיותר אנשים יצטרפו לתוכנית פנסיה, בחברה שחלקם של הילדים בה הוא שליש, גבוה יחסית במונחים אירופאים שם רק חמישית עד רבע מהאוכלוסיה הם ילדים, יהיו יותר משאבים שיבטיחו פנסיה סבירה. שמצידה תבטיח חיים בכבוד לעת זיקנה, אם משרד האוצר לא יפריע ברפורמות בלתי אחראיות. מלבד משרד האוצר נראה היום שיש כמעט קונסנסוס בצורך בפנסיה חובה (חובת חיסכון פנסיוני בלי קשר להסכמים או לרצונם של הצדדים), שני דוחות שפורסמו על ידי מרכז אדווה דנים בנושא, גם המשנה לנגיד בנק ישראל ויושב ראש וועדת הכספים תומכים בכך, יש אף דרישה של יו"ר וועדת הכספים להבטיח את הנושא בחוק ההסדרים הקרוב, ובכלל עומדות בפני הכנסת מספר הצעות חוק בנושא.

מעניין שעיון מחדש בתוכנית האוצר (הצעת התקציב הקודמת) שבוצעה בחלקה הגדול מתעורר רק עכשיו לאחר שהשביתות בנושא נדמו ונראה שהכל זורם. הגיע הזמן לחשוב לטווח ארוך ולהבטיח תנאי חיים יותר ממינימאליים לכלל האוכלוסיה עכשיו ובעתיד.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. Yoav Mehozay

    You Probably already know it, but in case you missed it, there is a very good book on that issue written by one of my professors:
    "Banking On Death: Or Investing in Life: The History and Future of Pensions"
    by Robin Blackburn

  2. אא

    זה לא ממש תגובה אלא שאלה. הליברלים מתנגדים לפנסיה חובה, מכיון שלתפיסתם צריך לאפשר לכל אדם להכריע אם הוא רוצה להשקיע את כספו ובמה. אני אישית לא מזדהה עם הטיעון הליברלי, אבל במקרה הזה מתעוררות אצלי שתי שאלות:
    1. פנסיה חובה יוצרת הקטנה משמעותית של ההכנסה הפנויה ועשויה להגדיל מאוד את אי השוויון בקרב העובדים (הכוונה להגדלת אי השוויון היום). בחברה שבה אי השוויון בהכנסה כל הזמן גדל, והשירותים החברתיים (בהקשר הזה הכוונה בעיקר לחינוך) מצטמצמים, האם פנסיה חובה לא פוגעת במידת הניידות החברתית שעוד נשארה. לדוגמא, האם זה לא נכון מצידו של הורה להשקיע את כל כספו בחינוך ילדיו במקום לחסוך, גם אם המשמעות היא עוני בגיל הזקנה.
    2. האם פנסיה חובה צריכה להיות ממלכתית ? האם נכון לסמוך על המדינה שתדע לחסוך את כספי העובדים לגיל הפרישה יותר טוב מהעובדים ?

  3. דרור

    לפני שנחקק "חוק ביטוח בריאות ממלכתי" אמרו שהמצב שבו ביטוח הבריאות הוא וולונטרי הוא בלתי נסבל. כיום יש ביטוח ממלכתי חובה, דרך הביטוח הלאומי, אלא שמשרד האוצר אוסף את הכספים האלה אל קופתו ומעביר מן הקופה הזו בקמצנות למערכת הבריאות. המצב יוחרף אם יישמו את הרעיון של "איחוד הגבייה". מי ערב לנו שהשיטה הזו לא תחזור כשיחוקקו חוק פנסיה ממלכתי?

  4. גל לוי

    קראתי את הדיווח על הדוח של קסלמן, וקסלמן כידוע זה לא שם של מכון חברתי חתרני. הממצאים שלהם מעורים חרדות אמיתיות. האמת היא שאנו כאילו קצת התרגלנו. הרי בכל מקום בו זורקים אבן, מתגלה כי משרד האוצר כבר חפר תחת היסודות והותיר את הבניין מט לנפול.
    המאבק למען פנסיה חובה הוא חיוני והכרחי מעין כמוהו.

  5. איציק ספורטא

    תשובה חלקית לאא ודרור. אני אישית בעד פנסיה ממלכתית אבל כמו שנטען צריך שמי שמנהל אותה לא יהיה גוף ממלכתי שעיקר עניינו בהרס כל דבר ציבורי. אפשר לדמות פנסיה חובה לביטוח חובה של רכב, כל אחד חייב בכך אם בבעלותו רכב, והנושא מנוהל לא על ידי הממשלה. עם כל הביקורת על ביטוח בריאות יש לא צדדים חיוביים בעיקר היותו מקיף את כל האוכלוסיה בארץ, מה שלא היה כך לפני כן, בעיותיו נובעות ממה שציין דרור.

    אפשר להרחיב את הטענה של בחירה חופשית כמעט על כל דבר בתפיסה הקיצונית ביותר על המדינה לגבות מס רק כדי להגן על השוק החופשי ועל בטחון האזרחים, כל היתר צריך להיות נתון בידי היחידים. מי אמר שצריך להשקיע דווקא בחינוך או בריאות או ברשת בטחון לאזרחים. הטיעון הנגדי הוא שהחברה בגלל שיקולים ערכיים כמו גם שיקולים אינסטרומנטאליים מחליטה מה חשוב, ובעיקר בנושא ביטוח חשוב שכמה שיותר אזרחים ישתתפו ולא על בסיס של צורך רגעי. אכן יש עלות מידית לחיסכון זה אבל לאורך זמן יש חיסכון חברתי, כי בכל מקרה עוני לעת זיקנה עולה לכלל, ולכן עדיף שלאנשים יהיו אמצעיים משל עצמם. הבעיה שיש היום אנשים שצריכים לבחור בין רכישת תרופות לרכישת מזון, או חינוך לעומת פנסיה היא תעודת עניות למדיניות הכלכלים הישראלית ולחברה הישראלית בכלל.

    למי שמתעניין בנושא הייתי מציע לקרוא את מה שנכתב בפרסומי אדווה אליהם הפניתי במאמר.

  6. יוסי לוס

    לא זו בלבד שעוני לעת זיקנה עולה יותר לכלל, אלא שהמציאות העכשווית של אלה שעדיין לא הזדקנו הופכת להיות מלאה בחרדות, גם בגלל החשש מהשפלה צפויה בעת זיקנה בגלל היעדר אפשרויות הקיום המכובדות לקשישים. רשת ביטחון חברתית לא רק מאפשרת לקשישים קיום מכובד אלא מאפשרת לצעירים לחיות בתחושת ביטחון מסוימת שכשיזדקנו הם לא ייזרקו לעופות הטרף. כך, הם יכולים להתפנות יותר לדאגות העכשוויות, ולהתפנות קצת מדאגות העתיד.

  7. עמי מרון

    אני מצטרף לאיציק ספורטא ותומך בפנסיה ממלכתית. הטעם לכך פשוט: מדובר בזכויות אדם (!) וזכויות עומדות לו לאדם אפילו אינו רוצה בהן. אמנם לא תמיד מציינים את הזכות הזאת ברשימת זכויות האדם למיניהן, אבל **כל אדם** זכאי לסיים את חייו בכבוד, רווחה, וכשהוא חופשי מאיומים (פיסיים, פיננסיים, בריאותיים, וכיו"ב).
    כמובן שיאמרו לי מייד: יצאת מדעתך? הרי אתה יודע שלמדינה אין כסף!, ולזה אני אענה בציטטה מפי הכלכלנית אסתר אלכסנדר:
    "למדינה יש בדיוק כמה כסף שהיא קובעת שיהיה לה".