מיומנו של נציג ציבור במוסד סגור - הסוף

לאחר כמעט שלש שנים של מאבקים ועימותים  כנציג ציבור בשוחות השחיתות והפוליטיזציה של השידור הציבורי בישראל, כתבתי הבוקר לשר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור, אהוד אולמרט, את המכתב הבא:

אדוני,

הנידון: התפטרות

אני מבקש להודיע לך בצער על החלטתי להתפטר ממליאת רשות השידור וועדותיה.

לאחר שרות ארוך כחבר מליאת רשות השידור הגעתי למסקנה כי לנוכח התנהלותם של מוסדות רשות השידור אין שום משמעות להמשך כהונתי כנציג ציבור במליאת רשות השידור. אמנם כהונתי כחבר מליאה עומדת להסתיים בקרוב, אולם סברתי שלאחר שירות ארוך בתפקיד, שאליו התייחסתי  כחובה ציבורית ומילאתי על פי צו מצפוני, תהיה להתפטרותי ערך,  ולו על מנת להתריע פעם נוספת על המתרחש ברשות השידור.

יחד עם חברות וחברים אחרים מוניתי לחבר מליאת רשות השידור כתוצאה מפסק דין של בית המשפט העליון שפיזר את המליאה הקודמת (בג"צ 5933/98 פורום היוצרים הדוקומנטריים). המליאה החדשה כללה חברות וחברים המייצגים מגוון דעות, השקפות וקבוצות חברתיות. לרבים מאיתנו היתה תחושה שניתן לפעול לקיומו של שידור ציבורי בלתי תלוי ועצמאי בפיקוח ציבורי ראוי. אולם חוק מיושן, חסר ולקוי (חוק רשות השידור תשכ"ה – 1965), ופוליטיקאים כוחניים ונעדרי אחריות ציבורית חברו להפיכתו של השידור הציבורי למשרתם של אינטרסים פוליטיים.

השר הממונה על רשות השידור דאז, דר` רענן כהן, וראש הממשלה מר אריאל שרון חברו יחד להשתלטות  על השידור הציבורי. למנהל רשות השידור מונה מר יוסף בראל, שהכריז טרם מינויו שמה שיישמע מעל גלי האתר, ויוקרן על מסכי הטלביזיה יהא תלוי, בין היתר, ברצונו של ראש הממשלה. אמירה, שמן הראוי היה שתביא לפסילתו לעמוד בראש מערכת שידור ציבורי בכל מדינה דמוקרטית.

חברי ועד מנהל חדשים מונו שלא מטעמים ענייניים. את מקומו של דודו דותן ז"ל, נציג האמנים היוצרים, תפס נציג הסוכנות במליאת רשות השידור, ואת נציג המיעוט הערבי שפרש החליף נציג תנועת ש"ס. במשך הזמן הפוליטיזציה של מוסדות רשות השידור רק הלכה והחריפה.

נוכחותו של מקורבו וחברו האישי של ראש הממשלה, מר אורי דן, כפרשן קבוע בתכנית "יומן השבוע",  מהווה סמל הולם לתרבות חופש הביטוי השוררת ברשות השידור.

למעשה אין כיום פיקוח ציבורי על רשות השידור. מאז מינויו  למנהל כללי של רשות השידור השקיע מר בראל מאמצים רבים בהפיכת הפיקוח הציבורי של מליאת רשות השידור וועדותיה לריק מתוכן וחסר כל ערך מעשי. לאחר כשנתיים אין מנוס מלהגיע למסקנה שמר בראל הצליח במשימתו. במקרים רבים אין שום משמעות מעשית להחלטות וועדות מליאת רשות השידור. לעניין זה יש דוגמאות רבות, אולם אסתפק בהצגת דוגמה אחת בלבד. על פי חוק רשות השידור לוח המשדרים של הטלוויזיה חייב לעבור את אישורה של וועדת הטלוויזיה, עבור מר בראל אין שום משמעות להוראת חוק זה, התעלמותו המתמשכת וסילוף החלטות הוועדה הביאו להתפטרות יושבת ראש הוועדה דר` יהודית אורבך ממליאת רשות השידור.

היעדר הפיקוח של מליאת רשות השידור ואי מלוי הוראות החוק רק הלך והחמיר עם מינויו של מר אברהם נתן ליושב ראש מליאת רשות השידור. מאז מינויו העניק מר נתן גיבוי מלא לפעולותיו של המנכ"ל גם כאשר אלו היו מנוגדות להחלטות ועדות המליאה, לעיתים נדמה שמר נתן רואה עצמו כעובד במנגנון הנהלת הרשות ולא כנאמן ציבור – יושב ראש הגוף המפקח על פעולות הרשות. כאשר זו תפיסת התפקיד של יושב ראש המליאה, קשה לחברי מליאה הנאמנים לחובותיהם הציבוריות ומצפונם האישי למלא את תפקידם.  

קשה להמעיט בחשיבותו של שידור ציבורי עצמאי, ביקורתי ובלתי תלוי במדינה דמוקרטית. לצערי בישראל שידור כזה הולך ונמוג. שרידיה של עיתונות חופשית ברשות השידור הם תוצאות עבודתם של עובדות ועובדים שבאומץ ליבם ויושרם המקצועי מצליחים עדיין,  באווירה של היעדר גיבוי, לחצים, פחד ופוליטיזציה ליצור עיתונות עצמאית וראויה.

בכבוד רב

דר` יוסי דהאן

העתקים:

היועץ המשפטי לממשלה – מר אליקים רובינשטיין

מבקר המדינה – השופט בדימוס אליעזר גולדברג

חברי מליאת רשות השידור

מר אברהם נתן – יושב ראש מליאת רשות השידור

מר יוסף בראל – מנכ"ל רשות השידור

עו"ד חנה מצקביץ` – יועצת המשפטית של הרשות

מר אבי בניהו – מפקד גלי צה"ל