Framing - המלחמה על השיח

ראיון ארוך ומעניין עם ג`ורג לקוף, פרופסור לבלשנות ופסיכולוגיה קוגניטיבית מאוניברסיטת ברקלי בקליפורניה, לקוף מסביר מדוע הרפובליקנים השמרנים שולטים בסדר היום הפוליטי והתרבותי האמריקאי החל משנות השמונים, ומדוע שוורצנגר נבחר למושל קליפורניה. אחת הסיבות המרכזיות לדעת לקוף, היא היכולת של השמרנים לעצב את השיח הציבורי מהפרספקטיבה שלהם. השקעה של הון רב במכוני מחקר, בתחנות רדיו וטלביזיה והענקת מילגות נדיבות לאנשים שיקדמו את האג`נדה השמרנית, יצרה תשתית שקובעת במידה רבה את הדרך בה הציבור האמריקאי חושב על סוגיות פוליטיות, חברתיות וכלכליות.

Framing – היכולת לעצב סוגיה ציבורית מהפרסקטיבה הערכית והקוגניטיבית שאתה מעוניין בה, זה סוד ההצלחה של השמרנים האמריקאיים. לקוף, מציג כדוגמה את מדיניות הורדת המיסים, ברגע שהמדיניות הזו כונתה Tax relief, טוען לקוף, זה גרם לאזרחים האמריקאים לחשוב על המדיניות הזו באופן חיובי. כי relief היא מילה המעוררת תגובה חיובית – שחרור מעול. הרפובליקנים העבירו מסר שמיסים הם עול, נטל, שיש להשתחרר ממנו, וכל מי שמתנגד לכך הוא בצד של "הרעים". הציבור האמריקאי אימץ את התבנית הלשונית והקוגניטיבית הזו. אנשים הפסיקו לחשוב, אומר לקוף, שמיסים מממנים תשתיות פיסיות וטכנולוגיות, חינוך, איכות סביבה, ביטחון, שהם אמצעי הכרחי לקיום חברה הגונה וצודקת יותר. 

או אם ניקח דוגמה מהבוקר, ניתן להציג את שיעור ההצבעה הנמוך לבחירות ברשויות המקומיות באופנים שונים, או בלשונו של לקוף, To frame it (לתבנת?) באופנים שונים. למשל, לתאר את התופעה כ"מחאת הבוחרים", כלומר פעולה מודעת של הבוחרים שלא להצביע במחאה על חידלונה/כשלונה/שחיתותה של המערכת הפוליטית הישראלית. Framing אחר של התופעה יעניק לה משמעות אחרת שתעצב מציאות פוליטית שונה.

השיח הישראלי מספק דוגמאות רבות לתופעה שלקוף מדבר עליה. בישראל השיח אודות מדיניות כלכלית, חברתית ומדינית  מעוצב באופן הפועל לטובת הימין החברתי, כלכלי ופוליטי. למשל, מדיניות של העברת כספים מהעשירונים התחתונים לעליונים מוצגת כמדיניות "צמיחה", פגיעה בזכויות העובדים כ"גמישות בשוק העבודה", יצירת מערכת חינוך בדלנית של בתי ספר אקסקלוסיביים למעמד הבינוני-גבוה "כאוטונומיה חינוכית", מרדף וגירוש עובדים זרים "כמדיניות הרחקה של מינהלת ההגירה", ביטויים נוספים כ"מלחמה בטרור", "תהליך השלום", "חישוף", "סיכול ממוקד" הם דוגמאות לעיצוב תודעה ופוליטיקה שמרנית ולאומנית.

הצעתו של לקוף, שיחד עם אחרים הקים מרכז לקידום רעיונות פרוגרסיביים בשיח הציבורי האמריקאי, היא להקים תשתיות של מכוני מחקר, כלי תקשורת ובמות רעיוניות לעיצוב השיח הציבורי מנקודת מבט פרוגרסיבית.

גם הימין הישראלי ייבא את האסטרטגיה השמרנית הזו לכאן. דוגמה אחת היא  "מרכז שלם", מרכז עתיר משאבים שעוסק בקידום רעיונות של הימין החברתי והפוליטי. המרכז, במימונו של איל הקוסמטיקה היהודי רון לאודר, מעסיק עמיתי מחקר, מגייס פרופסורים מהאקדמיה, בבעלותו הוצאת ספרים ואנשיו מקדמים באופן אגרסיבי את רעיונותיו בתקשורת. "מרכז שלם" מהווה את אחד ממקורות ההשראה לעולמו הכלכלי, החברתי והתרבותי של מיודענו מר בנימין נתניהו.

אני חושב שהתובנות של לקוף רלבנטיות גם לגבי המציאות הישראלית, התיאור שלו מסביר, בין היתר, גם את חוסר היכולת של השמאל החברתי-פוליטי הישראלי לעצב שיח ייחודי שיגרום לאנשים לחשוב על סוגיות כלכליות, חברתיות ופוליטיות באופן אחר. ליצור framing פוליטי אלטרנטיבי.