Framing - המלחמה על השיח

יוסי דהאן

ראיון ארוך ומעניין עם ג`ורג לקוף, פרופסור לבלשנות ופסיכולוגיה קוגניטיבית מאוניברסיטת ברקלי בקליפורניה, לקוף מסביר מדוע הרפובליקנים השמרנים שולטים בסדר היום הפוליטי והתרבותי האמריקאי החל משנות השמונים, ומדוע שוורצנגר נבחר למושל קליפורניה. אחת הסיבות המרכזיות לדעת לקוף, היא היכולת של השמרנים לעצב את השיח הציבורי מהפרספקטיבה שלהם. השקעה של הון רב במכוני מחקר, בתחנות רדיו וטלביזיה והענקת מילגות נדיבות לאנשים שיקדמו את האג`נדה השמרנית, יצרה תשתית שקובעת במידה רבה את הדרך בה הציבור האמריקאי חושב על סוגיות פוליטיות, חברתיות וכלכליות.

Framing – היכולת לעצב סוגיה ציבורית מהפרסקטיבה הערכית והקוגניטיבית שאתה מעוניין בה, זה סוד ההצלחה של השמרנים האמריקאיים. לקוף, מציג כדוגמה את מדיניות הורדת המיסים, ברגע שהמדיניות הזו כונתה Tax relief, טוען לקוף, זה גרם לאזרחים האמריקאים לחשוב על המדיניות הזו באופן חיובי. כי relief היא מילה המעוררת תגובה חיובית – שחרור מעול. הרפובליקנים העבירו מסר שמיסים הם עול, נטל, שיש להשתחרר ממנו, וכל מי שמתנגד לכך הוא בצד של "הרעים". הציבור האמריקאי אימץ את התבנית הלשונית והקוגניטיבית הזו. אנשים הפסיקו לחשוב, אומר לקוף, שמיסים מממנים תשתיות פיסיות וטכנולוגיות, חינוך, איכות סביבה, ביטחון, שהם אמצעי הכרחי לקיום חברה הגונה וצודקת יותר. 

או אם ניקח דוגמה מהבוקר, ניתן להציג את שיעור ההצבעה הנמוך לבחירות ברשויות המקומיות באופנים שונים, או בלשונו של לקוף, To frame it (לתבנת?) באופנים שונים. למשל, לתאר את התופעה כ"מחאת הבוחרים", כלומר פעולה מודעת של הבוחרים שלא להצביע במחאה על חידלונה/כשלונה/שחיתותה של המערכת הפוליטית הישראלית. Framing אחר של התופעה יעניק לה משמעות אחרת שתעצב מציאות פוליטית שונה.

השיח הישראלי מספק דוגמאות רבות לתופעה שלקוף מדבר עליה. בישראל השיח אודות מדיניות כלכלית, חברתית ומדינית  מעוצב באופן הפועל לטובת הימין החברתי, כלכלי ופוליטי. למשל, מדיניות של העברת כספים מהעשירונים התחתונים לעליונים מוצגת כמדיניות "צמיחה", פגיעה בזכויות העובדים כ"גמישות בשוק העבודה", יצירת מערכת חינוך בדלנית של בתי ספר אקסקלוסיביים למעמד הבינוני-גבוה "כאוטונומיה חינוכית", מרדף וגירוש עובדים זרים "כמדיניות הרחקה של מינהלת ההגירה", ביטויים נוספים כ"מלחמה בטרור", "תהליך השלום", "חישוף", "סיכול ממוקד" הם דוגמאות לעיצוב תודעה ופוליטיקה שמרנית ולאומנית.

הצעתו של לקוף, שיחד עם אחרים הקים מרכז לקידום רעיונות פרוגרסיביים בשיח הציבורי האמריקאי, היא להקים תשתיות של מכוני מחקר, כלי תקשורת ובמות רעיוניות לעיצוב השיח הציבורי מנקודת מבט פרוגרסיבית.

גם הימין הישראלי ייבא את האסטרטגיה השמרנית הזו לכאן. דוגמה אחת היא  "מרכז שלם", מרכז עתיר משאבים שעוסק בקידום רעיונות של הימין החברתי והפוליטי. המרכז, במימונו של איל הקוסמטיקה היהודי רון לאודר, מעסיק עמיתי מחקר, מגייס פרופסורים מהאקדמיה, בבעלותו הוצאת ספרים ואנשיו מקדמים באופן אגרסיבי את רעיונותיו בתקשורת. "מרכז שלם" מהווה את אחד ממקורות ההשראה לעולמו הכלכלי, החברתי והתרבותי של מיודענו מר בנימין נתניהו.

אני חושב שהתובנות של לקוף רלבנטיות גם לגבי המציאות הישראלית, התיאור שלו מסביר, בין היתר, גם את חוסר היכולת של השמאל החברתי-פוליטי הישראלי לעצב שיח ייחודי שיגרום לאנשים לחשוב על סוגיות כלכליות, חברתיות ופוליטיות באופן אחר. ליצור framing פוליטי אלטרנטיבי.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. דרור

    נדמה לי שחומסקי מנה את השיטה הזו בין השיטות ל"ייצור הסכמות" (manufacturing consents), אבל קדם לשניהם ג'ורג' אורוול שתיאר את ה-New Speech בספרו "1984", אם כי הוא לא תיאר לו עד לאן השיטה הזו יכולה להגיע.
    אגב, מעניין שמעבר לנקודה מסוימת כל האידיאולוגיות מובילות לאותה תוצאה. אורוול כתב נגד הקומוניסטים וחומסקי כתב נגד השמרנים, ובאופן מוזר הם גילו ששתי הקבוצות משתמשות באותן שיטות, וכיום אפשר לומר שהן השיגו אותן תוצאות – עוני ודלות.

  2. עמי מרון

    נושא ה"פרֵיימינג" (ביטוי חדש עבורי) מעיק ומטריד ותודה ליוסי על הבאתו לדיון כאן. התופעה הזו אינה מזהמת רק את הפוליטיקה, אלא משמשת גם בתרבות הצריכה הממררת את חיינו 24 שעות ביממה (כפי שאמר שייקה באחד המערכונים של הגשש החיוור: "חנות תחתונים = בוטיק התחת"). אבל בּל נטעה בעניין הזה, מדובר באַשכָּרָה דיסאינפורמציה שצריך לשָרֵש מלשוננו.
    הואיל ואין לי ספק שמישהו כבר עובד על מילון של הביטויים המתעתעים הללו, אוסיף לו כמה דוגמאות:
    מלחמה על הבית = הריסת ביתו של השכן
    נזק סביבתי = הרג תמימים במהלך "סיכול"
    כפריים = חקלאים ערבים
    מרצחים = רוצחים ערבים
    לחסל = להרוג ערבי (או לפחות …עבריין)
    הצלת המשק = הנהגת קפיטליזם קניבּאלי
    תכנית הבראה = הרדמת העובדים בטרם פיטורין
    התייעלות/שינוי מבני = פיטורין
    שוק חופשי = חופש פעולה לבעלי הון
    מעגל העוני = גהינום
    ומי שקרס תחת העומס השיקרי הזה ומחפש לעצמו פורקן, חבל לו על הזמן, כבר אין בתי בושת …רק מכוני ליווי.

  3. ד"ר יחיעם שורק, מכללות בית ברל וסמינר הקיבוצים

    ראשית – הציבור האמריקאי הוא ביסודו ובשורשו שמרני, פוריטני, דתי,מקובע וקונפורמי, וכנגזר מכך ניתן להוליכו בחוטמו, לשדר לו מסרים כלשהם (נאמר מרגיעים) ולגרוף איפוא את תמיכתו. עם זאת קשה לרמותו כמה פעמים: לעסת-נתפסת-אכלת.
    שנית – וכמשתמע מהנ"ל, נתקלים בקשיים ליישום התיאוריה בחברתנו הצינית, המקמבנת והמניפולטיבית. כמה שלא תעטוף את המוצר השיווקי (מתעמולה פוליטית ועד למוצר מדף ממש), זה תמיד ייראה חשוד ומדיף ריח רע בעיני התושב/האזרח/הלקוח. ומתוך כך תתקשה לשווקו. אנחנו במידה מסויימת התוצר הבומברנגי של עצמנו: כל כך התאמצנו להונות את הפריץ במזרח אירופה עד כי שכחנו שזולתנו אינו בהכרח פריץ.
    השמאל הישראלי מתקשה לייצר שיח ציבורי, אג'נדה סוחפת (ואפילו כנקודת ארכימדס) מסיבות רבות ומגוונות: הוא עדיין נתפס בעיני רוב הציבור (שהוא בעיקרו ימני) כמתנשא, מרוחק, אשכנזי, צפונבוני, בוגדני, אנטי-דתי ופוסט-ציוני. אנחנו משקיעים באמת לילות וימים כדי לסייע מכל הבחינות לשכונות מצוקה בתחומי סיוע משפטי, עזרה חינוכית ואף חברתית, וביום פקודה, ביום הבחירות משלשלים הנתמכים פתקה ימנית במעטפת הקלפי. למה? ראו לעיל. הדרך איננה לממש את התיאוריה של לאקוף. היא לא תעבוד במחוזותינו. זקוקים אנו לנקודת ארכימדס (נאמר "הבנות ז'נווה") כדי להוציא את העגלה מן הבוץ ולהוביל שיח ציבורי אמיתי. דמו בנפשכם כי הקוורטט יתמוך בתוכנית, האו"ם יאמץ אותה אל קרבו, מפלגת העבודה המקרטעת תרים את ההבנות כמנוף למישאל עם, הפלשתינאים יכריזו בגאון על תמיכתם בתוכנית … אז ורק אז יש סיכוי ליצור את המומנטום הנחשק. אני אופטימי, ועם זאת אומר אינשאללה!

  4. דוד פלד

    המושג לקוח מתורת המדינה והוא מגדיר את מישור בו מתנהל השיח. לשם הבהרה אבחר דווקא נושא מתחום אחר: תיאוריית ה- Prospect שמפתחיה Kahmeman & Tversky זכו לפרס נובל בשנה שעברה. למעשה זכה רק קהנמאן הישראלי משום ששותפו נפטר לפני קבלת הפרס. התיאוריה טוענת שבניגוד למקובל האדם הרציונלי אינו פועל מתוך המניע להגדלת רווחיו (הנחה עליה מושתת תורת המשחקים) אלא כדי להימנע מהפסדים.

    לתורה יש מספר פרמטרים שהעיקרי בהם הוא כלפי מה מודד האדם את הרווח. כאשר נכנסת עם דולר לרולטה ולאחר זמן מה מצאת עצמך עם מיליון דולר, האם בהימור הבא שלך נקודת המוצא לרווח והפסד היא דולר או מיליון דולר? (התשובה לפי התיאוריה היא – מיליון דולר). כל מערכת השיקולים של הוסטה קבלה Framing סביב נקודה חדשה: האם לסכן או לא לסכן מיליון דולר? על כל המשמעויות החדשות הנכללות בשדה השיח כתוצאה מה-Framing החדש.

    המונח: Framing הוא איפה הגדרת שדה המשחק והגדרה זו אינה מובנית בבעיה אלא תלויה במי שמציג אותה.

  5. Yoav

    I would give the credit to Aldous Huxley rather then George Orwell. I think his book Brave New World gives a much better representation of our present time.

  6. כנ''ל

    אחת הדוגמאות שהשתלטו על שפה המדוברת היא "יש"ע" במקום "השטחים".
    ביטויים כאלה תופסים רק בגלל המצע עליהן הן צומחים וזהו ה-framing המדובר.

  7. ד"ר יחיעם שורק, מכללות בית ברל וסמינר הקיבוצים

    וב-follow-up לקודמי: "חישוף" במקום עקירה, "חיסול" במקום סיכול ממוקד, "כתר" – "סגר" במקום "סתם" עוצר, "מעתק מגורים" במקום גירוש ועוד. הז'דאנוביזם הישן מתחלף בממשלתיזם רענן ופורה. אינני בטוח שבן-יהודה היה חוגג. ואגב, גם בעיתונות האמריקאית אנון עדים, בעידן הבושיסטי, למכבסת מלים, ששרתה, ועדיין משרתת, את הכוחנות והדורסנות האמריקאית (עיינו ערכים: אפגניסטן ועיראק).