דו"ח עוני לפני דו"ח העוני

איציק ספורטא

סטנלי פישר שהיה בקרן המטבע הבין לאומית, וכעת משרת את כיסו, צוטט כאומר שכלכלת ישראל חזקה ובהתאם לנסיבות הביצועים הכלכליים טובים. גם התקציב טוב וגם בנק ישראל פועל כהלכה. אילו הייתי צונח מנפטון והייתי קורא את הכתבה הייתי חושב שגאונים מנהלים את כלכלתנו ומזלנו שהם כאן. אבל מה לעשות ובנק ישראל הוציא דו"ח עוני ,לפני דו"ח העוני הרשמי של הביטוח הלאומי, שמצא שמספר המשפחות העניות שולש בין השנים 1988-2001, כותב המאמר, בראיון ברדיו, טען שהופתע, התייחסתי כבר למופתעים תמיד. אילו אותם מומחים שאין בילתם היו מסתכלים קצת מסביב הם לא היו מופתעים מכל דבר יהיה זה המדד, הגירעון, נתוני העוני, נתוני הרעב ועוד.

דבר אחד טוב יכול לצמוח מן הדו"ח והוא שכולם יסכימו על העובדות. העוני בישראל הוא בלתי נסבל, ופישר ודומיו יכולים להלל ולשבח אבל זה לא משפר את המצב (יש לזכור שאותו פישר מעורב במדיניות הכלכלית הישראלית מאז התוכנית הכלכלית של 1985 ומאז הכל טוב, רק מה בלי לשים לב העוני הגיע לממדים מפחידים). הבעיה מתחילה לא בעובדות אלא בפרשנות, או ליתר דיוק בקשר הסיבתי בין דברים (סיבה ומסובב). משום מה כותב המאמר מבנק ישראל (ד"ר לויתן) החליט גם להיות פילוסוף של צדק ולטעון שמדיניות הממשלה בעצם הייתה לא יעילה כיון שנקטה במדיניות רולסיאנית, קרי (לטעמו), לתת לעניים ביותר את המירב, ולא למקסם את הרווחה הכללית בלי לקחת בחשבון את חלוקת המשאבים. התוצאה, הוא ממשיך וטוען, היא שהקצבאות בעצם לא עוזרות והפתרון צריך להיות באמצעות תעסוקה. ממש המצאה שאף אדם לא יכול היה להעלות על הדעת, ארכימדס בהתגלמותו. 

הכותב משתמש ברולס כדי להוכיח שהממשלה לא נקטה בעצם בתפיסה שכלכלים מסוגו מטיפים למסד כל הזמן, תפיסה שגורסת שחלוקת ההכנסות לא משנה מה שמשנה זה מקסום העוגה הכללית, כיון שהמדיניות לא עושה זאת מספיק המצב נהיה גרוע יותר, והקצבאות משפרות את מצבם של העניים רק בשוליים.

משתמע מכך שיש לבסס וליצר עוד ועוד את האוטופיה של שוק חופשי, לשלם פחות ופחות קצבאות, להכריח אנשים לעבוד בשכר נמוך ובאותו זמן להעשיר את העשירים כי מהם תצמח הישועה (במודל שהוא מציג העשירים תורמים לעניים והללו אינם תורמים לעשירים כלום, כך שהם מהווים נטל). אולי אנחנו לא חיים באותה מדינה, אבל נראה לי שזה מה שעושה הממשלה רק באופן יותר מתוחכם ממה שנראה. קודם הופכים את העבודה למוצר כמו כל מוצר אחר, מורידים שכר והטבות, אחר כך מעלים קצבאות, ואז טוענים שקצבאות הן לא הפיתרון, אלא הבעיה, ומחזירים את האנשים לשוק עבודה מפורק בלי כוח, בלי הכשרה ובלי כלום. במקום להבין סוף סוף שהסיבה לעוני היא המדינות הכלכלית ולא הקצבאות. בכך הם מבלבלים בין סיבה למסובב וממשיכים לטעון כנגד הקצבאות בלי לקחת אחריות על מעשיהם. בדרך הם גם מגלים גילוי מדעי, שאין שני לו, שעבודה היא פיתרון טוב יותר מקצבאות, הם רק שוכחים לומר שלא כל עבודה מחלצת אנשים מהעוני (הארץ רותי סיני), בעיקר לא במצבו הנוכחי של שוק העבודה בישראל. מה נאמר ומה נדבר כל הדרכים מובילות להעמקת העוני ולניקיון כפיים של היוצרים מצב זה.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. אורה לב-רון

    ספוראט נאיבי? אולי כשסטנלי פישר אומר שכלכלת ישראל מנוהלת היטב, העוני לא נסתר מעיניו. אולי מבחינתו זה טיעון לטובת הכלכלה: אם יש עוני, אז יש גם עושר, וזה טוב! הרי אילו כולם היו סבורים שלא טוב היות הישראלי עני, או נטול קצבאות, הוא לא היה נוטל אותן ממנו.
    אורה לב-רון