הון באקדמיה ובתקשורת ופילוסוף אחד

מאמר לעיונו של איתמר רבינוביץ` נשיא אוניברסיטת תל אביב – "המפריט האקדמי הגדול".

סקירה על ספרו של נשיאה לשעבר של אוניברסיטת הארורד, דרק בוק. Universities in the Marketplace: The Commerceialization of Higher Education

Derek Bok מזהיר מפני מסחור ההשכלה הגבוהה, הוא מצביע על שעבוד המחקר המדעי לאינטרסים מסחריים. שעבוד הפוגע בערכים כחקר האמת, חופש המחקר האקדמי ופלורליזם מחשבתי. אוניברסיטאות המעונינות בכספי התאגידים נכנעות לתכתיבים שלהם ומאמצות פרקטיקות אנטי אינטלקטואליות כגון, שמירה על סודיות המחקר והימנעות מפרסום תוצאות שאינן משרתות את האינטרסים הכלכליים של התאגידים. כשההגיון הכלכלי משתלט על ההגיון החינוכי אינטלקטואלים הופכים סוחרים.

לעומת דרק בוק, נועם חומסקי לא מתפעל מהאקדמיה, בראיון ל"ניו יורק טיימס" אומר חומסקי שרוב הפרופסורים באוניברסיטאות עוסקים בעבודה פקידותית ושגרתית. הוא מכיר לא מעט עובדי ייצור שהם אינטלקטאולים עמוקים יותר מפרופסורים, בעלי תובנות חודרות בעניינים שונים, רק ששבוע עבודה בן 50 שעות בשבוע לא מותיר להם זמן רב לחשוב ולחקור.

ומאמר המציג סקירה מקפת על המרד נגד ההשתלטות המוחלטת של בעלי ההון על התקשורת האמריקאית, רוברט מקשסני, שספרו Rich Media Poor Demcoracy הפך לספר קלסי על התקשורת האמריקאית, וג`ון ניקולס, מתארים כיצד פעילותם של ארגונים למען חופש הביטוי ותקשורת חופשית והתנגדותם של חברי קונגרס מנעו את העברתם של כללים שהיו מחזקים את בעלותם הצולבת של תאגידי התקשורת הגדולים.

"האיש הרע" בפרשה הוא מייקל פאואל, בנו של שר החוץ האמריקאי, העומד בראש הראשות הפדרלית לתקשורת. פאואל השמרן הקדיש את כהונתו לחיזוק שליטתם של בעלי ההון על התקשורת. פאואל הוא מין מקביל גרנדיוזי לאהוד (יסדר) אולמרט, צאר התקשורת שעובד עבור הכסף הגדול בעיירתנו הקטנה.

ולבסוף מאמר של קולין מקגין, פילוסוף בריטי שברח, בזמן מתקפתה של תאצ`ר על מערכת ההשכלה הגבוהה בבריטניה, לארצות הברית.

מקגין, בנו של בנאי, הכותב לעיתים תכופות ובבהירות רבה על סוגיות אקטואליות שונות, מסביר מה הביא אותו לבחור בפילוסופיה כקריירה, ועל הדמיון שבין פעילות ספורטיבית לפעילות פילוסופית.