תפיסת המציאות של בנק ישראל

זאב אמריך וגל לוי

הדו"ח שפרסם בנק ישראל על מצב העוני פועל על-בסיס העקרון הרולסיאני המרכזי של "מסך הבערות". אלא שלא ברור האם הדו"ח והדיון הציבורי שהתעורר בעקבותיו אינם לוקים "בשבח הבערות". (על דו"ח בנק ישראל ראו גם את דבריו של איציק ספורטא בהמשך העמוד באתר – "דו"ח העוני לפני דו"ח העוני").

לזכות הדו"ח ייאמר כי הוא אינו עוסק בדיון כלכלי גרידא, אלא מחבר בין ניתוח כלכלי לבין תפיסות נורמטיביות מתחום המחשבה המדינית (רולס, נוזיק). אולם, נשאלת השאלה האם השימוש ברולס, או בנוזיק, הוא זה הנדרש לשם הבנתן של ההתפתחויות הפוליטיות-כלכליות מאז 1987. זאת במיוחד, לאור העבודה המתמיהה שניתוח זה מתעלם מנתון מרכזי המאפיין את המציאות הפוליטית בתקופה זו, כלומר האינתיפאדה (הראשונה והשנייה) והסכם אוסלו שביניהם. אנחנו לא מתכוונים להכנס בשלב הזה לדיון עמוק יותר, אך השאלה מי הרוויח ומי הפסיד בתקופה בה עוסק הדו"ח, לאור המציאות של הסכסוך (והנסיון לפתרו), אינה עיניין שולי. למשל, סבסוד ההתנחלויות מן הסתם אינו נחשב כחלק מתשלומי ההעברה אליהם מתיחס הדו"ח (כמו גם הטבות מגזריות אחרות; סיבסוד מעסיקים זו דוגמא לא רעה).  

האמת, שאנחנו לא ממש מופתעים מכך שהעקרון הרולסיאני על-פיו, לטענת הדו"ח, פעלה המדינה אינו עובד. כלומר, אינו מביא להקטנת העוני. אין לנו גם ספק שיישומו של מודל נוזיקיאני (אליו גם כן מתייחס הדוח), לא היה מביא לתוצאות טובות יותר. כאשר מודלים מתעלמים מהמציאות הפוליטית-כלכלית הקונקרטית, מותר להטיל ספק במסקנותיהם.

כרגיל, בניתוחים האלה, לא ברור אם יחידת הניתוח – ישראל של גבולות 1967, והאזרחים הישראלים באשר הם (כאן או בשטחים – היא יחידת הניתוח הראויה (תרתי משמע)? מה על השטחים? איפה הפלסטינים? מודל ראוי מן הסתם היה מתייחס גם להיבטים הגיאוגרפיים (גיאו-פוליטיים) של חלוקת ההכנסות בישראל.

בנוסף, לא ברור לנו מהדו"ח מה יעלה בגורלו של פרט, שהוא במקרה עני ומובטל, אם וכאשר יבוטלו הקצבאות כליל. האם מצבו ישתפר? האם הנתון האגרגטיבי של "פרטים מובטלים" ייראה טוב יותר? האם מצב המשק ישתפר בעקבות ביטול הקצבאות (ומה על העני, יבטלו אותו גם כן?). כמו כן, מדוע בנוסחאות המלומדות מופיע ערך של "תועלת מפנאי" של העשיר, ולא מופיע הערך של "תועלת משקט תעשייתי", דבר אותו קונה העשיר באמצעות תשלומי העברה הניתנים על-ידי המדינה?

אז מה דעתכם על מודל חלופי, כזה המציע להסתכל בפשטות על עובדת קיומו של הסכסוך בהשוואה למצב, היפוטטי אמנם, של העדר סכסוך. באילו משני המקרים היה המשק במצב טוב יותר? באילו מהמצבים היה לפרטים טוב יותר? הטרגדיה היא שבישראל, בשני המצבים הכלכלנים תמיד יציעו לנו להפריט. אם רע, אז להפריט כדי שיהיה טוב (כלכלית). אם טוב, אז בטח שכדאי להפריט כי התנאים מבטיחים שכך יהיה יותר טוב. לפרט העני המובטל, כנראה שהכלכלה הזו כבר לא תעזור.

זאב אמריך, הוא דוקטורנט באוניברסיטת קמברידג` באנגליה

דר` גל לוי הוא מרצה בתכנית ללימודי דמוקרטיה באוניברסיטה הפתוחה.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.