אין לי כסף אין לי,

חוק הדיור הציבורי בוטל בחוק ההסדרים אבל יש מי שמרוויח בלי קשר למה שקורה לדיירי הדיור הציבורי. הסוכנות יהודית מוסד שמספק ג`ובים לפוליטיקאים שלא מהשורה הראשונה יקבל לפי חישוב שנעשה על ידי זיו מאור (ה"ארץ") כ-3 מיליארד שקל, 800 מליון בגין הפרשים בין המחיר בו נמכרו הדירות למחיר שאותו התחייבה המדינה לכסות (39.5 אלף דולר לעומת 18 אלף דולר). היתר בגין התחייבות לרכוש את הדירות שנותרו תמורת 2.2 מיליארד שקל. מי אחראי להסכם הלא חכם הזה? לא תתפלאו לשמוע שעומד מאחורי ההסכם השר במשרד האוצר מאיר שטרית (בהיותו יושב ראש הקואליציה), זה שמופיע בתקשורת כמעט מידי יום ומטיף ונוזף וטוען שיש לעבור מקצבאות לעבודה, ושאין כסף. אבל לממן את פעילויות הסוכנות בארצות עשירות יש ויש כסף, להחזיק משרדים מפוארים בניו יורק גם כן לא חסר כסף. מי צריך לממן את הפעילויות הללו? כמובן אזרחי ישראל ובעיקר אזרחי ישראל העניים. הגענו למנוחה ולנחלה הפכנו את היוצרות, יש לסבסד את העשירים ומי שצריך לעשות זאת אלו העניים. וכרגיל הטיעון הוא שהסוכונות הסתמכה על הכסף הזה כשלקחה הלוואות מהבנקים, טיעון זהה לטיעון של מפעלי מלח. לוקחים הלוואה על סמך בטחונות של נכס ציבורי (קרקע, דירות) כאשר מתברר שההסכמים הללו הם בעייתיים ויש דרישה לשנותם עולה הטיעון המנצח, אבל הסתמכנו על זה, ואז הרחמנים בני רחמנים אומרים, זה נכון באמת הם צודקים. בקיצוצים אחרים, משום מה,  אין רחמים אלא רק אידיאולוגיה נוקשה של מחנכים דגולים הרוצים כביכול בטובת המקוצצים. בואו פעם נעשה את ההיפך, לא בדיוק ההיפך, לא נקצץ לעשירים, חס וחלילה,  אלא פשוט לא נוסיף להם הטבות, מס, הסכמים חורגים (מפעלי מלח, בתי זיקוק, קוקה קולה, טאואר סמיקונדקטורס שאושר לה מענק של 250 מיליון דולר 122 כבר ניתנו), ואז יתברר שלא חסר כסף. רק כאן מצאנו כמעט חמישה מיליארד שקל, בואו נוסיף עוד שלושה מיליארד למה שהם קוראים רפורמה במס, והיא בעצם הטבות שיגיעו ברובן למשתכרים שכר גבוה, והגענו לשמונה מיליארד שקל בלי להתאמץ (תזכירו לי מה היה הקיצוץ בתקציב השנה?). מעתה אמרו יש כסף אבל תלוי למי.