סססססרבאק - מאת קובי אוז (מעריב 7/11/2003)

יוסי דהאן

בתוכנית המצוינת "חדר מצב" עם דוד גלבוע היה דיון על התוכנית הכלכלית.
היה שם דוקטור ספורטה נגד אחד מפרחי האוצר, רן ישי. בחור צעיר, שקול,
מדוד, נימוסי ורהוט. על ההתחלה היה ברור שהדוקטור סיים לדבר יפה.
להפתעתי הוא פתח על רן מהאוצר ג`ורה רצינית, ואני התמוגגתי לראות את
הדוקטור הזה שבדרך כלל מדבר מהראש, מוריד את הכפפות ומביא פנתרות
שחורה עמוק מתוך הבוידעם הרגשי שלו. זה היה מחזה דמוקרטי קצת מסובך,
אבל נעים לראות את הבחור הטוב מהאוצר לא מצליח להכניס מילה ואת גלבוע
מנסה להפריד בינו לבין הדוקטור הזועם. היה בזה חן של מכות בשכונה.

בסוף הדיון, אם אפשר לקרוא לזה דיון, סינן דוקטור ספורטה אוף מייק
"סססססראבק", וזו היתה נהמת לבו של כל הציבור שנפגע מהתוכנית הכלכלית.
"סססססראבק" של פועלי הנמל, "סססססראבק" של השכבות החלשות,
"סססססראבק" של העצמאים, של שכבות הביניים, "סססססראבק" של כל מי
שיתקשה להחזיק מעמד בשנים הקרובות. "סססססראבק" – הסאונד המדאיג מאוד
של השכבות הנמחצות תחת הנטל.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. חיים

    קובי אוז מבטא הנאה קצת ילדותית, מדיון לא אקדמי, ולא תרבותי.
    ספורטא יכול להמשיך לשחק את הפושטק מהשכונה, בעוד בפועל הוא מרצה מאולף מרמת אביב.

  2. איריס מזרחי

    הפושטקים האמיתיים יושבים במשרד האוצר ועם משכורות כמו שלהם ותכניות כלכליות כושלות שמעשירות את העשירים קרי את עצמם אין להם שום סיבה לומר בכעס …..ססראבק.

  3. גל לוי

    אז סבבה לקובי אוז על תשומת הלב. כמו שכבר נאמר בכל מיני מקומות, המצב הנוכחי קורא לצעקות, לא להסברים שקטים ומנומסים. גם לי נגמרו כבר המלים…

  4. שלי יחימוביץ'

    בשנה האחרונה הושלכו פקידי האוצר, שלא בטובתם, אל עין הסערה התקשורתית. לא שהם לא מזדהים עם מדיניותו של שר האוצר שלהם, הם בהחלט כן, כיוון שכולם באו מאותו בית-ספר של הכלכלה הנאו-ליברלית, וכולם משתחווים מידי בוקר לאלוהי "כוחות השוק".
    אלא ששר האוצר הנוכחי, המכיר בכוחה של התקשורת ובחיבתה הרבה לגישתו הכלכלית, משגר אותם גם למסעות יחסי ציבור, וכך מוצאים את עצמם פקידים עלומים ממצמצים בעל כורחם מול מצלמות הטלוויזיה, במקום לשקוד באפרוריות במשרדיהם על קיצוצים נוספים לעשירונים הנמוכים.
    רן ישי שהופיע מול ספורטה הוא האס של האוצר. פקיד נמוך-דרג יחסית, אבל מצוייד באילן יוחסין רלוונטי. הוא קרוב משפחה של אלי ישי, והוא מזרחי. לשיטת האוצר, אם בן משפחה של אלי ישי מופיע מול ספורטה, כי אז הסתתמו כל הטענות. רן ישי לצורך העניין הוא מיני-מאיר שיטרית.

  5. shoshana gabay

    indeed doctor Saporta is one of a kind!
    he has Witt, wisdom , charm, courage, anger and sympathy that is making him one of the best people Israel has to offer

  6. יהונתן אורן

    זאת הערה לא כל-כך הוגנת, מטעמים מובנים. הוא לא הגיע לטלוויזיה "בעל כורחו", והוא לא אם חד הורית שניצלו את מצוקתה. לא כל דבר הוא תודעה כוזבת: מר ישי נוהג ע"פ מה שהוא חושב לנכון. לא ברור לי מה זה "לשיטת האוצר", אבל גם אם מישהו התכוון לנצל אותו לצרכי יחסי-ציבור זה חלק מדרכי ההתנהלות בעולם המודרני. אין מה לבוא דווקא לאוצר בטענות על כך.

  7. עמי מרון

    לא זכיתי לראות את ספורטא בשעתו היפה. מה חבל. את רן ישי ראיתי בטלביזיה בהזדמנויות אחרות, ואני מבין היטב מה מקור העצבים שחטף ספורטא. הצעיר הזה נועד לגדולות – איציק סודרי מש"ס נראה לידו כמו אבטיפוס פרימיטיבי.

  8. יובל

    קובי אוז מתלהב ממחאה של אחרים, אך מאד נזהר לא לבטא מחאה אמיתית בשיריו או שהוא שבע מידי מכדי להזדהות באמת.

  9. האמת

    עובדי הנמלים? בזק? חשמל? נפל לך המתח בחשמל של המוח? או שכבר נהיית בורגני בטוטאליות? עובדי הנמלים מרוויחים פי עשר מאשר הפועל יצור הכי מרוויח בארץ על מה אתה מדבר? טול קורה יא באבא

  10. מרסלו וקסלר

    איך נקרא לאלו שמרמים אותנו יום ולילה? אין נכנה את אלו שעושים מהאמהות החד הוריות ומהמובטלים קרימינלים? איך נתייחס ליאפי המצוי, שעושה "שופינג" ולא קניות, ומסתובב עם ה"ארבע על ארבע" שלו ולא סתם עם מכונית? איך נגיב מול תמונה של ילדה (ברמת אביב ג', או מקום דומה לזה) שאומרת בטלביזיה שהיא למדה לגלוש בשלג באלפים, כי החרמון "זה לא זה"?
    איך נתסכל לעינים של ילד שאבא ואמא אינם מסוגלים לשלם עבור הטיול השנתי והוא נאלץ להישאר בבית הספר? איך נסביר את הזקנים המחפשים אוכל בפחי הזבל? איך נוכל לזעוק את כל הכעס והתסכול של מאות אלפים?
    השפה היא ביטוי לא רק של דעות, אלא גם של רגשות, והזעם הוא זעם הוא זעם.
    בגלל זה הם חארות, הפקידונים המסריחים של אוצר, וכל עבדיהם המניאקים המשרתים שלטון של הרס וחורבן. החולירות האלו שדופקים לנו ולילדנו את החיים. הרמאים והרשעים האלו שאין להם אלוהים, פרט לעגל הזהב. לא מגיע להם שנתייחס אליהם בכבוד הראוי. כי הם מתייחסים אלינו כמו אוויר. אנחנו מבחינתם לא קיימים, ואם קיימים אז אנחנו בעיה שצריכים "לטפל" בה.
    להתחיל לאבד את הפחד מולם, זה להגיד להם מה אנחנו חושבים עליהם. בלי לייפות. דוגרי, בפרצוף. גם אם זה לא "אקדמי ומלומד". זה לרעוד, אבל מזעם, על כל האי צדק, על ההשפלה, על חוסר התקווה. זה לחלום על עתיד טוב יותר, בו נוכל להמציא מחדש את השפה שלנו, למעננו ולא מענם.