היום הופיעה ב`הארץ` הקריקטורה היומית של דניאלה בה נראו שני תינוקות "משוחחים" ביניהם: הראשון חף ממותגיות הודיע כי `חזר ליניקה`, בעוד חברו המאובזר מותגית מביט בו. הקריקטורה הזו חושפת בדיוק את השאלה כיצד קרה שפחות ופחות נשים מוותרות על התועלות העצומות של ההנקה ועוברות, ותמורת תשלום למה שמכונה `תחליף` (אין בעצם תחליף לחלב אם – זה רק עוד מוצר/ מותג)? השאלה שעשוי לשאול את עצמו חוקר מזמן או מתרבות אחרת היא: איך הצליחו תאגידים לגרום לנשים לקנות משהו ולוותר על מה שקיים אצלן בשפע ובחינם והוא אף טוב יותר?. נכון – לא כולן יכולות להיניק אבל הרוב יכולות אם רק יתמידו וירצו בכך. גם למי שעובדת מחוץ לבית יש פתרונות – בצורת משאבה.
הפתרון נעוץ ככל הנראה בתדמיות, ובדרך בה מלמדים ציבורים שלמים איך לנהוג, אפילו כשזה נוגע לתינוקות. תרבות המיתוג והפרסומות מעודדים באגרסיביות מגמה זו.
יותר ויותר מחקרים המתפרסמים לאחרונה מעודדים אמהות להיניק, שכן ההנקה מחזקת את הקשר בין התינוק לאמו ומחזקת את בטחונו וגם מבטיחה לו מזון מתאים לצרכיו האישיים ובמקביל תורמת לאם. תינוקות שגדלים על חלב אם הם שקטים יותר ורגועים יותר. כיום נשים רבות פעילות במאבק על שליטה בגופן- והנקה היא בפירוש סוג של שליטה בגוף- הבחירה להיניק את תינוקך. אך שליטה זו מוגבלת לפלח קטן יחסית של נשים, כפי שאסביר בהמשך.
במבט רטרוספקטיבי לאחור ניתן לקבוע בוודאות כי עד להמצאת הפסטור נשים היניקו תינוקות. עם המצאת הפסטור נמצאו לו שימושים רבים, ביניהם הזנת תינוקות מבקבוק.
בארה"ב נשים מיניקות סולקו ממקומות ציבוריים. רק ב 1993 (!) התירו מדינות ניו יורק ופלורידה לנשים להיניק במקום ציבורי (זה לא אומר שהנורמה השתנתה, אלא רק החוק).
תינוק המוזן מתחליפי חלב `לומד` מגיל אפס להסתמך על גורמים חיצוניים ולא על עצמו וגופו: להבדיל מפעולת היניקה, הרי ההזנה מבקבוק לא מצריכה כל מאמץ של התינוק להשיגו, הוא מקבל אותו בקלות. התינוק המוזן מבקבוק הוא פסיבי ונשלט ע"י אחרים. הוא הופך לצרכן התלוי באחרים מלידה. זו המשמעות התרבותית לדעתי של ההזנה מבקבוק.
להבדיל מהבקבוק, ההנקה- תמיד זמינה ומתאימה את עצמה לצורכי התינוק ולתהליך התפתחותו. לעומת זאת, הבקבוק הוא משאב נגמר (לא כמו השד האינסופי), וכל התינוקות מקבלים את אותו המזון, פחות או יותר. אמהות לא סומכות על גופן אלא על מקור אחר, שיש לקנות אותו והוא לא זמין תמיד באופן מיידי.
"פרשת רמדיה" אינה הפעם הראשונה בה נפגעים תינוקות. כך בעולם השלישי הופעת תחליפי מזון אם גרמה לתמותת תינוקות. נציגי החברות שהגיעו `ללמד` את הנשים שילדו כיצד להאכיל את התינוקות מבקבוקים נתנו את התחליפים חינם . אולם לאחר תקופה קצרה בה הוזנו התינוקות מבקבוקים יבש חלב האם והן נאלצו להמשיך ולקנות את התחליפים. מחוסר אמצעים סניטריים מתו תינוקות שהוזנו מתחליף שעורבב במים לא מורתחים. המוצר שהוצע לאמהות בעולם השלישי לא התאים לצורכיהן ולתרבותן, מה שגרם לקטסטרופה.
בפועל, הנקה הפכה לברת מימוש רק בקרב נשים בעלות מודעות לחשיבותה וכאלו שיש להן יותר אפשרויות העסקה. ובכל זאת, כיום ההנקה מעודדת ע"י גופים השומרים על הסביבה ופמיניסטים. מן הראוי שלקח `רמדיה` ילמד ע"י אמהות לעתיד.
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
חשוב לציין שאישה החוזרת למקום עבודתה אחרי 3 חודשים, גם אם היא אם מניקה, תזדקק לחליפי חלב למשך חלק מהיום (כן, ניתן לשאוב, אבל כמה זמן אפשר להיות פרה חולבת?).
לעיתים קרובות החזרה לעבודה היא הסיבה להפסקת ההנקה. ההנקה אומנם נוחה, אך גם מעייפת פיזית.
מעייף להיות אישה עובדת ואם…
להנקה יש גם צדדים לא פשוטים, שעיקרם שחיקה מאד גבוהה של איזור השד – שחיקה שמחירה אינו אסתטי אלא כואב במובן הפיזי הפשוט ביותר (רק נסו לדמיין איבר מגופכם שבמשך שעות אחדות ביום נמצץ בעוצמה בידי פה רעב). אין ספק שלהנקה יתרונות עצומים – אך לא ברור עד כמה הנקה ממושכת היא אכן דבר "טבעי" או "פשוט" עבור כל אשה, כפי שמתיימרת הכותבת לטעון. נדמה שהסוגייה הרבה יותר אמביוולנטית מסתם "שלטון התאגידים" ומדובר באמת בדילמה שבין "אי-נוחות" מסוג אחד לבין "אי נוחות" מסוג אחר.
אני עצמי הנקתי את שני הילדים שלי במשך שלוש שנים כל אחד. זה קשה, זה לא פשוט, אבל זה אפשרי – אם באמת רוצים. אבל הכי קל ופשוט זה לקנות תחליף. טכנולוגיית הפיסטור אפשרה את זה – עובדה שעד אז הנקה כן הייתה אפשרית והכרחית – בלעדיה לא היה יכול להמשיך להתקיים המין האנושי. מה שבכל זאת מוכיח שהנקה היא כן דבר טבעי.
בני יונק 6 חודשים ברציפות ומקבל חלב שאוב בזמן שאני בעבודה.
אמנם בהתחלה היו קצת משברי הנקה אבל ברגע שהוא למד לינוק זה הולך חלק מאוד,
יש היום יותר מבעבר יועצות הנקה יש פורומים רבים בנושא ההיענות והמודעות להנקה גבוהים מאוד.
תחליפי החלב מנסים ליצור מזון תינוקות שיהיה זהה לחלב האם והיום נוכחנו לדעת שדי במרכיב אחד שלא נמצא כדי לגרום נזק בלתי הפיך.
מוזר כיצד שוב מאשימים את הקורבן – מעצימים את רגשות האשמה שלה ומצמצמים את אפשרויות הבחירה שלה, במקום להאשים את האחראים לשינוי הפורמולה.
עוד מוזר ציטוט מחקרים מבלי לשאול מי הם אלו העורכים את המחקרים ומדוע. אולי כדי לעודד נשים לחזור לתפקידיהן
המסורתיים.
ומוזר אחרון האם כשגילו סיליקון בחלב תנובה עודדו גברים לחזור לכפר ולחלוב פרות – טבעי טבעי במקום לשבת במשרדים הממזוגים או כשמגלים קרינה מהטלפונים הסולולריים, קוראים לאוכלוסייה לחזור ליונות צחורות?
העניין האישי לא רלוונטי בעיני מי הניקה, כמה מילדיה וכמה זמן – רלוונטי לאפשר לאישה, לאם את חופש הבחירה
כמו לכל אדם בלי להאשים אותה על בחירותיה.
הבעיה נעוצה קודם כל בדרך בה מחנכים את הציבור להעדיף תחליפים. לא מאשימים פה אף אחד בטח לא נשים שאינן מניקות – אלא את חברות תחליפי החלב שהצליחו לגרום להעדפת תחליפים על פני הדבר האמיתי, גם בקרב נשים שכן יכולות להניק וגם יש להן זמן לכך. זה הפך לנורמה, לאופנה – שסוף סוף מתחילה להשתנות גם בעקבות אפשרויות תעסוקה קצת יותר שפויות למקצת הנשים וגם כמובן – תודות למודעות.
מכעיס לקרוא ששוב נשים מדכאות נשים ומצמצמות להן את אפשרויות הבחירה. עניין ההנקה הוא נושא אינדיוודואליסטי ולא אג'נדה קולקטיבית. אי אפשר לצמצם את חופש הבחירה של האישה תחת הכותרת הנקה טובה יותר לילד. לא רחוק היום ונחזור לשמוע משפטים שטובת הילד הוא שאימו תשאר כל היום בבית תקבלו בברכה מהגן , תכין עבורו ארוחה טריה ועוד. נו באמת מתאים לגברים להשמיע כאלו דברים לא לכן.
הטענה, כי תינוק המוזן מתחליפי חלב הופך לצרכן ולפסיבי, בניגוד לתינוק שמוזן בהנקה, נראית לי מלאכותית. גם כאן וגם כאן התינוק מקבל משהו מוכן, באופן פסיבי, והוא תלוי לחלוטין במקור החיצוני. אני טורח לשבת ולכתוב את זה משום שאני מוצא שההערות נגד היותנו חברה צרכנית הן במקרים רבות חסרות משמעות, ומסתמכות על העובדה שלבני אדם יש צרכים (והדבר קיים אצל בני אדם בכל התרבויות ובכל המקומות). הסתירה בטענתך היא שמצד אחד את כותבת שהתינוק שמקבל תחליפי חלב הוא פסיבי וצרכני ומהצד השני טוענת שחלב האם מותאם לתינוק ולצרכיו, כך שהתינוק יכול לסמוך עליו לחלוטין, באופן פסיבי גם כן.
אינני שולל אף אחד מהטיעונים האחרים שלך, אבל הטענה הזו שלך נראית לי חלשה מאוד.
והערה – בתרבויות עולם שלישי, ההנקה משמשת גם כאמצעי מניעה. ההפרשים בין גילאי הילדים של משפחות של עולים מאתיופיה הם בד"כ שנתיים וחצי בין ילד לילד, וזאת בתרבות שאין בה אמצעי מניעה כלל. הסיבה היא פשוטה – כל עוד האם מיניקה, סיכוייה להיכנס להיריון קטנים מאוד. אין לי פרשנות לעובדה זאת, אך אני בטוח שתוכלי להתאימה כך שתתמוך בטיעונייך.
התינוק שיונק משד אמו צריך 'לעבוד' – זאת אומרת – פעולת היניקה מצריכה מאמץ מצידו. תינוק שמוזן מפורמולה מקבל את המזון בקלות, הוא בקושי מוצץ וכבר המזון נגר אל גרונו. ביניקה זה הרבה יותר קשה לו, הוא צריך להפעיל את עצמו כדי לגרום לחלב לצאת. ולגבי טענתך השניה – מזון מפורמולה הוא תמיד בעל אותו הרכב (אחת החברות מתהדרת בכך שיש לה 3 סוגי פורמולות לגילאים שונים: לתינוק צעיר, לבני חצי שנה ולתינוקות משנה ומעלה בחלב אם יש אלפי סוגי חלב) אבל חלב אם – יש בו את כל הרכיבים שתינוק צריך המותאמים בדיוק לצרכיו. למשל, בבוקר החלב שהוא מקבל שונה קלורית מזה שהוא מקבל לפני השינה. הוא לא צורך רק סוג אחד של מזון אלא מגוון רחב ביותר של מוצרים שכולם נמצאים בחלב של האם – מה שאין בפורמולה.
מבלי להיכנס לויכוח האם הנקה עדיפה על הזנה בתחליפי חלב (אם כי אישית אני מסכים שלהנקה יתרונות רבים על התחליפים, הן מבחינת הבריאות הפיזית והן מבחינת הבריאות הנפשית), מובאת הצעה למשרד הבריאות כיצד להבטיח בדיקות נאותות של מזון ושאר ירקות, כגון תוספי מזון המופיעים באיצטלה של תרופות, בהנחה שבדיקת תרופות נעשית על ידי משרד הבריאות עצמו.
אין ספק שהקמת מערך ממשלתי לבדיקות כאלה יהיה בזבזני ובלתי יעיל, כמו חלק ניכר ממשרדי הממשלה. אולם, הקמת מערך כזה הוא כורח המציאות, ולא מהיום, על אף שפרשת "רמדיה" שבה והוכיחה את נחיצותו. על משרד הבריאות לאפשר הקמת מעבדות בדיקה, שהן עצמן יעמדו בתקנים מחמירים, שייקבעו על ידי המשרד ויבוקרו על ידו (כפי שהדבר נעשה בעניין תקנים אחרים, ראה למשל – חוק הרשות הלאומית להסמכת מעבדות, אשר עשוי לשמש אב טיפוס לתחום המזון). מעבדות אלו יהיו פרטיות ולא ממשלתיות. כל החברות המייצרות או מייבאות מזון יהיו חייבות להעביר את מוצריהן לבדיקת מעבדות מאושרות כאלה לבדיקה. כל מוצר חדש יחוייב בבדיקה כזו, וכן גם בדיקות תקופתיות, שתכיפותן תיקבע בחוק. הכנסות המעבדות יהיו מתשלומים של החברות עצמן בגין הבדיקות הנ"ל.
כך, נבטיח בדיקות נאותות למזון אשר אנו מכניסים לפינו ולפיהם של התינוקות, נימנע מהקמת מערך ממשלתי מיותר ובלתי יעיל ונימנע מהוצאה נוספת בתקציב המדינה המקוצץ בלאו הכי (אם כי לא בתחומים הנכונים).
מאיר גלבוע
הנקה כן או לא.
במשך שנים הטפתי להנקה בתור אחות במסגרת תפקידי ובתור חברה, שכנה, משפחה…
אין חוקיות בחוסר רצון להניק, זה תופס לגבי נשים רבות ושונות מאד ביכולת ההבנה, ביכולת הכלכלית או אפילו בקרבה למקצוע.
אחד מהסיפורים אותם אני זוכרת מבית הספר לסיעוד סופר ע"י אחת המורות, אחות קהילה ותיקה אשר עבדה שנים כאחות בקהילה האטיופית החיה בבאר שבע.
צוות האחיות שם לב לכך שאמהות ממוצא אטיופי אשר הניקו באטיופיה הפסיקו לעשות זאת בארץ. אחיות מקצועיות ומסורות לתפקידן הלכו וחקרו מדוע השתנו הנורמות. מה שמצאו הוא שבאטיופיה להנקה מעבר לעובדה שתחליפים לא היו בנמצא היה תפקיד נכבד ( אומנם לא בטוח), במניעת הריון. כאשר הגיעו לארץ וגילו את הגלולה או כל אמצעי אחר ויתרו על ההנקה.
ברור לי שמשולבות פה סיבות אחרות אך זו הסיבה הראשונה שעלתה אצל רוב הנשאלות.
אני עדיין מטיפה להנקה מתוך כבוד לחופש הבחירה של כל אישה וללא שיפוט.
אני מרגישה הרבה פעמים שמשרד הבריאות אינו משקיע בפרסום יתרונות ההנקה כמו שמשקיעה חברה המייצרת תחליף חלב.
החוק המחייב כל חברה כזו לכתוב באותיות קטנות " חלב אם הינו המזון הטוב ביותר לתינוק "…
מקביל בחוסר יעילותו למשפט הרשום על קופסת הסיגריות על כך שהסיגריות מזיקות לבריאות.
בהקשר לשערורייה ברמדיה האחראיות מוטלת על החברה ועל משרד הבריאות שלא בדק את המוצר לפני שהוא עבר למדפים בסופרים. אין זו הבמה להטיף מוסר לאמהות שבוחרות לא להניק,
זה לא העניין נעשתה טעות חמורה שעלתה בחיי אדם והמוסדות המעורבים צריכים לקחת אחראיות וללמוד לקחים.
ענת בן משה