התעסוקה אינה צריכה להיות בראש סדר העדיפויות של הכלכלה (גד ליאור ידיעות אחרונות, כלכלה 10/11/2003, מהדורה מודפסת) אומר נתניהו. ולמה? "ראינו מה קורה לכלכלות ששמו את התעסוקה במרכז. הכלכלות האלה נעלמו" (ציטוט מדויק). כמובן שהוא מתכוון למדינות הקומוניסטיות. כאילו הבעיה היחידה שלהן הייתה התעסוקה המלאה, נשכחו הגולגים, הדיקטטורה, אלה לא חשובים רק שאיפתם לתעסוקה מלאה הפילה אותן. חשיבתו הפרימיטיבית של שר האוצר היא במיטב דו ממדית. היא גם קונספירטיבית, נתניהו טוען, שהעלייה המדהימה בתשלומי הקצבאות נובעת מפעולות מירמה של מובטלים לכאורה, המרמים את לשכות התעסוקה. כך בהינף יד נבחר ציבור מחליט שמאות אלפי אנשים הם רמאים. הם מובטלים מרצון ותפקידו של שר האוצר לחשוף את הרמאים. עם תפיסת עולם כזאת אין פלא שראוי לו להיות ראש ממשלה של הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.
מועמד ראוי אחר הוא השר, לכמעט כל דבר, אולמרט. בכתבה העוסקת בעסקת הקרקעות הנדיבה מאוד עם משפחת דנקנר, אמר: "אני חושב שהטענה `לא נוכל להגן בבג"ץ` היא סינדרום מובהק לקשר בלתי ראוי בין הפרקליטות לגורמים חיצוניים, שפועלים בתיאום איתם, כגון האגודה לשמירת עיוות השלטון והחברה לקלקול והגנת הטבע". ממש תחכום שלא נראה במקומותינו זמן רב, וזאת אומר אדם שהקשר בין הון לשלטון, בלשון המעטה, אינו זר לו.
מדבריהם החכמים של שני מאורות הגולה הללו מסתבר שנכון לנו עתיד ורוד כאשר אחד מהם או שניהם יהיו ראשי ממשלה. אני מציע שיהיה שני ראשי ממשלה כמו שיש עכשיו שני שרי אוצר, ואז נוכל למקסם את היתרונות של שניהם.
אתם נורא שליליים באתר הזה. אתם רואים רק את חצי הכוס הריקה. למה שלא תסתכלו על הדברים החיוביים שקורים מסביב? הנה, למרות כל הקשיים ובניגוד לכל הציפיות, הצליחה ממשלת ישראל להעלות את מפלס הכינרת במספר מטרים בשנתיים האחרונות.
הופה היי.
וגם שלחנו איש לחלל
דבריו של שר התמתק"ת (התעשייה, המסחר, התעסוקה, הקרקעות והתקשורת) מצביעים על תפיסה שהולכת ורווחת בקרב "קובעי המדיניות" כלשונו, לפיה הם בעלי האמת המוחלטת ואינם טועים לעולם. מסכנותיהם והחלטותיהם של "קובעי המדיניות" הן סופיות ולא צריכות לעמוד בדיון ציבורי.
לפי שיטה זו לאנשי המקצוע במשרדי הממשלה (פרט למשרד האוצר, שם האנשים ממושמעים) אין דעה עצמאית ועליהם להתנהג בהתאם למוצא פיו של השר התורן.
הגישה היא שבקרב הציבור הרחב אין אף אדם חושב שמסוגל להבין ולבקר את החלטותיהם של "קובעי המדיניות". הארגונים החוץ ממסדים מהווים רק מכשול בדרך למימוש יעדי מדיניות נשגבים, ועל כן ראויים ללעג ובוז.
כל מטרותיהם של "קובעי המדיניות" הן להטיב עם העם. העם מצידו אינו מבין, מתעקש להתווכח ומעכב ללא סיבה את יישומה של מדיניות שדוגלת במקרה הנדון במסחר בקרקעות המדינה*. כך נחסמת עוד הזדמנות לצאת מהמיתון.
* למי שלא הבין עד עכשיו, זהו הקשר בין חלק ממרכיבי משרדו של השר.