מה יהיה עם ישראל?בורדייה, שוויון הזדמנויות וארנרייך

יוסי דהאן

מאמר מעורר סערה ומחלוקת של ההסטוריון Tony Judt, בעיתון New York Review of Books, ג`אד טוען כי מדינת ישראל כמדינה "יהודית ודמוקרטית" היא אנכרוניזם בעולם פלורליסטי של זכויות אדם ומשפט בינלאומי. בעקבות הכיבוש וההתנחלויות, האופציה של שתי מדינות לשני עמים לא קיימת יותר. מירון בנבנישתי וחיים הנגבי זוכים לחיזוק מג`אד.

למאמר מגיבים, בין היתר, הסופר עמוס אילון המסכים עם ג`אד, וההסטוריון עומר ברטוב והפילוסוף מייקל וולצר המתנגדים לו. ג`אד משיב למבקריו. 

במאמר בעיתון Washington Post מייקל לרנר, עורך כתב העת "תיקון" וקורנל ווסט, פרופסור לדתות ופילוסופיה באוניברסיטת פרינסטון, יוצאים נגד ראשי המפלגה הדמוקרטית שמנסים למנוע את העלאת סוגיית מדיניות ארצות הברית כלפי ישראל בבחירות לנשיאות. המחברים ממליצים, בין היתר, לשלוח כו"ח או"ם לאזור על מנת לאפשר פתרון של שתי מדינות לשני עמים.

מאמר ביקורת, לא מחמיא במיוחד,  על ספרו של הסוציולוג הצרפתי החשוב פייר בורדייה, Firing Back: Against the Tyranny of the Market. הספר כולל מספר פרקים שמטרתם ביקורת האידיאולוגיה הניאו ליברלית שהשתלטה על החברה והכלכלה העולמית. ספר קריאה חובה במסגרת "דע מה תשיב לפנדמטליסט כלכלי מצוי".

ושוב, אדם סוויפט, פילוסוף מאוקספורד, המסביר בצורה בהירה ומשכנעת מדוע קיום מערכת חינוך פרטית הוא בלתי צודק. סוויפט מתמודד עם התנגדויות שונות ומסביר תוך כדי כך מה משמעות "שוויון הזדמנויות בחינוך". 

ראשי התאגידים בישראל כשלמה דברת ומאיר שני, שנבחרו על ידי שרת החינוך להוביל את "כוח המשימה הלאומי לחינוך" (איזה כינוי מפלצתי),  מכינים לנו מערכת חינוך שתכלול כנראה את כל מה שסוויפט מזהיר ממנו.

דיון על מדיניות חינוך ניתן למצוא גם בכתב העת המצויין Boston Review, המאמר המרכזי יוצא נגד Vouchers, כלומר חלוקת קופונים לצורך רכישת חינוך, אולם תומך במדיניות בחירה בין בתי ספר. יש גם מבחר תגובות למאמר.

ב –  Columbia Journalism Review מאמר ארוך על גיבורת תרבות של האתר, הסופרת, העיתונאית, הפמיניסטית והסוציאל דמוקרטית, ברברה ארנרייך, שבין יתר ספריה, רב המכר הקלסי "Nickel and Dimed", שעומד לצאת בקרוב בתרגום עברי בשם "כלכלה בגרוש" בהוצאת "בבל"

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. יוסי זיו

    יוסי שלום,
    תודה על ההפניות המעניינות שלך.
    המאמר של ג'אד, שהתפרסם כבר לפני כמה שבועות, מצויין ומטריד מנוחה, אבל נראה לי שהפתרון שהוא מציע לא יתכן באווירה של היום ושל העתיד הנראה לעיין. תהליך פיוס אצלנו נראה מאוד אוטופי, תהליך של איחוד למדינה דמוקרטית אחת שתכיל את שני ה"שבטים" אכולי השנאה והנקמה, נראה עוד יותר אוטופי. אני חושב, עדיין, שפתרון שתי המדינות הוא יותר ריאלי. אבל במצב שבו המתנחלים מפחידים במלחמת אזרחים אם יפונו התנחלויות, ואין ממשלה שתעז לעשות את המעשים המתבקשים, גם פתרון כזה נראה רחוק. רק התערבות מסיבית מבחוץ יכולה, אולי, לגרום לשינוי.

  2. יוסי דהאן

    שלום יוסי
    אני מסכים, הפתרון של ג'אד הוא בלתי ריאלי לחלוטין, אני חושב שעם כל הבעייתיות עדיין הפתרון המעשי היחיד הוא שתי מדינות לשני עמים, מבחינה זו אני מסכים עם הביקורת של וולצר על המאמר. באשר לדרך למימוש הפתרון הזה, התערבות חיצונית נראית כדרך יעילה אבל אני לא רואה מדינה שהולכת להציב חיילים בקרבת חבית חומר נפץ, ודאי לא אחר הניסיון העירקי
    אל תשכח להמשיך לכתוב

  3. דבי

    חשבתי שהספר של ארנרייך יופיע תחת השם "פרוטה לפרוטה" – מה קרה?
    חוץ מזה באותה הזדמנות – תודה על האתר המצוין.

  4. יוסי דהאן

    אנשי הוצאת "בבל" החליטו לשנות את השם, לטעמי השם "כלכלה בגרוש" המכיל יותר ממשמעות אחת מוצלח יותר מ"פרוטה לפרוטה". אבל העיקר זה שהספר יוצא לאור בעברית.