"אתה גרמתי לי לעשות את זה"

די מעניין לעיין ברשימת הדוברים, ולראות שכולם זכרים. מה הסיבות לכך?

החברה הישראלית ככלל מדירה נשים מעמדות כוח והשפעה, כמו חברות רבות אחרות בנות זמננו, אבל צריך לעצום את שתי העיניים בכוח רב כדי להאשים בכך את אתר העוקץ. אחת הסיבות לטענה של סמדר טמונה בעובדה שבמקום לכתוב מאמר ולשלוח אותו לפרסום באתר, סמדר בוחרת לספור את המאמרים שפורסמו עד כה. שווה לתהות על המנהג הזה – לספור ולסווג. האם אין הוא "פרקטיקה גברית דכאנית"?
אגב, למיטב זכרוני בתחילת דרכו של האתר היתה כבר מישהי שהתלוננה על כך שרוב הכותבים הם גברים, וגם היא הוזמנה על ידי יוסי דהאן לכתוב ולפרסם מעל גבי האתר, אבל שום מאמר פרי עטה לא פורסם מאז. נשים אחרות, לעומת זאת, פרסמו מספר מאמרים באתר.

סליחה. בטעות חשבתי שההתייחסות היתה לאתר. כנראה שאני נושא רגשי אשם בעניין הזה, למרות שאני לא בטוח לחלוטין שהם מוצדקים. שוב, אני מתנצל על הטעות.

התגובה שלי היתה רק לגבי רשימת המשתתפים בכנס בקולומביה. מצטערת אם לא הובנתי כראוי.

וולדרון לא נכח באירוע.
השערוריה בטיעון של כהן היה שהוא סירב לטעון שהוא מתאר מצב נתון – אין לפלסטינים ברירה אלא לפנות לטרור נגד אזרחים – אלא טען "שבהנחה" שזה כך אזי…..
זה לא ישר כי ברור מה הוא טען אלא שהוא סירב להיכנס לדיון העבודתי האם אכן אלו הם פני הדברים.
בנוסף, יש בטיעון הזה השתקה של נפגעי הטרור ושל הלגיטימיות של המדינה לייצג את הכאב שלהם. זה אבסורד. כאילו יש צד אחד שהוא כל כולו קורבן וצד שני שהוא כל כולו אשם.
זה היה בעיקר שטחי ומעצבן, לא יותר מטיעון סטנדרטי על צביעות של מעוולים בכסות פילוסופית.