חוק ועובדים שני מקרים

איציק ספורטא

בימים האחרונים שתי קבוצות עובדים שונות ביכולות שלהן ניצבות בפני מעסיקים בעלי עוצמה רבה.  האחת עובדי הנמלים אשר ניצבים בפני מתקפה של המדינה הרוצה להפריט כל דבר, והיכן שקשה, לתת מתנות לעסקים פרטיים כמו מספנות ישראל. מספנות ישראל הופרטה במחיר זול להפליא, 14 מליון דולר, כאשר כרגיל לא נלקחו בחשבון הקרקעות של הנמל והאישור העתידי לפתוח נמל פרטי (דבר הנתון בחקירה של היועץ המשפטי לממשלה). הקבוצה השנייה נסתרת יותר מן העין הציבורית,  קבוצה שאין בכוחה לשתק שום דבר, עובדי חיפה כימיקלים דרום. אלה לא ביקשו דבר רק לממש את זכותם היסודית להתארגן. זכות המוכרת על ידי אמנות בין לאומיות והחוק הישראלי. בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, בשניים ביולי השנה, הכיר בארגונם, ובהסתדרות כארגון היציג שלהם. זה לא הספיק למעסיק (חיפה כימיקלים, באמצעות חברת הניהול נותב, שגם היא חברה שהופרטה למקורבים) והוא פנה לבית הדין הארצי לעבודה, זה לא קיבל את הערעור. אז נעשה נסיון לפסול את השופטים שדנו בנושא כיון שהללו מוטים לטובת העובדים. כאשר גם זה לא הלך, הגישו בג"צ, בג"צ החליט לא לדון בנושא בגלל שלא מצאו שום פסול בהחלטות בית הדין הארצי לעבודה. בדרך ניסה המעסיק להקים ארגון עובדים מטעם דבר שגם הוא לא הצליח. כיון שישראל היא מדינת חוק היינו מצפים שהמעסיק יקבל את הפסיקה הזאת ויקיים דיונים אם נציגי העובדים, אלה שסיכנו לא מעט במאבק הזה, כדי להגיע להסכם שיאפשר עבודה משותפת.

אבל חוק ומה שקורה במדינת ישראל מתחיל להיות דבר והיפוכו. המעסיק התחיל במלאכת האיומים, פיטורין, מכונות אמת וכל טקטיקה אפשרית כדי להרוס את ועד העובדים הצעיר. השיטות אותן נקט המעסיק ידועות בספרות כבר מאות בשנים, וחוץ מאשר במדינות לא דמוקרטיות אף אחד כבר לא מעיז להשתמש בהן. זהו המצב, מי שעובד לפי הכללים מוצא עצמו נתון לשריריות ליבם של מעסיקים פרטיים (העתיד הורוד שלנו), ואלה בחסות החוק או בלעדיו עושים כרצונם, בשם אידיאולוגיה הרואה בעובדים לא יותר מכלי עבודה. הפסיקה במקרה זה היא בגדר המלצה. לעומת זאת כאשר עובדי הנמלים שובתים ובית הדין מחליט על חזרה לעבודה העובדים אצים רצים לקיים את הפסיקה, כמו שצריך להיות במקום מסודר. השאלה הנשאלת היא עד כמה המדינה המפריטה בפרוטות והמעסיקים שומרים על אותו סדר, או מה שנהוג לקרוא, שלטון החוק? קרוב היום שבו הסמכות של בית הדין תשחק עד כדי כך שגם העובדים, כמו המעסיקים והמדינה, ישתמשו בו רק כאשר החלטותיו מתאימות לתפיסתם. הברוטאליות של המעסיקים והמדינה סופה שתתקל בדומה לה ורק אז אולי תובן המשמעות של חוק במדינה דמוקרטית. חוק שאינו נותן רק כלים ולגיטימציה בידי החזקים כדי להשתיק מחאה ומימוש זכויות, במקרה זה של עובדים, אלא בעיקר חוק אשר מגן על זכויותיהם של הזקוקים להגנה. 

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. עמי מרון

    במפגש של "חברה צודקת" לפני מספר שבועות, נדונה התכנית הכלכלית לשנת 2004, ומישהו הצביע על דבר מעניין בפרק המכונה…"שיפור כושר התחרות של המגזר העסקי" בסעיף "שינוי מבני בנמלי הים". כתבתי על כך ל"הארץ" ול"מעריב", אך המכתב פורסם רק ב"מעריב".
    ראשית נזכיר את ה"עובדות" הידועות: מצד אחד חוזר בּיבּי שוב ושוב על תוכניתו להפוך את רשות הנמלים ל-3 חברות מִתחרוֹת. מצד שני העובדים (גם ההסתדרות) משיבים שאינם מתנגדים לחלוקה ל-3 נמלים ולתחרות, אבל יש לעשות זאת בהידברות.
    עכשיו לעובדות ללא מרכאות: האמת היא שהאוצר, ובמפתיע גם ההסתדרות, אינם מדברים לעניין. התכנית הכלכלית לשנת 2004 אמנם מדברת על פירוק רשות הנמלים, אבל ל-4 חברות שאף לא אחת מהן היא נמל !!!
    מה שמציעה התכנית הכלכלית הוא הקמת 3 חברות ל"תפעול הנמל" (אחת לכל נמל) וחברה רביעית "החברה לנכסי הנמלים". כלומר, שלוש חברות כ"א (על כל המשתמע מכך), וחברת ענק אחת שתחזיק בנכסים ובציוד של שלושת הנמלים (ואתם כבר יודעים מי יקנה אותה בתנאי מבצע).
    ההסתדרות והעובדים קראו את התכנית. גם התקשורת קראה. האם אין זה תמוּה שאיש לא חשף את העובדות הללו?

  2. יואש אברהמי

    תגובה הולמת להתנהלות הממשל ומקורביו כנגד העובדים המאורגנים שעדיין יש בכוחם להתמרמר ולהגיב. העובדים הבלתי מאורגנים נדרסו כבר מזמן בגלגלי השלטון הרע הזה וקודמיו. עמיר פרץ שאינו עושה את מה שנועד לעשות רק משמש זרז לפעילות רמיסת זכויות העובדים כיום.