מה הייתם אומרים אילו מישהו סיפר לכם שבישראל יש ממשלה שמעודדת עבריינות. תלוי בנקודת המבט שלכם, אבל סביר שרוב האנשים לא היו מקבלים הצהרה גורפת שכזאת כנכונה. מי שחושב שממשלת ישראל אינה כזאת צריך לחשוב על הנושא מחדש. שר המשפטים והשר, לענייני כל דבר, אולמרט, החליטו להקטין ב-80% את הקנסות למעסיקי עובדים בשבת. גם כך הקנס היה 5000 שקלים, קנס שאינו גבוה מידי, וכעת הם שואפים להקטינו ל-850 שקלים (כ-18% מן העובדים מועסקים בערב שבת, שבת ומוצאי שבת). אני חושב שהצעד הבא צריך להיות לשלם לאותם עבריינים כדי להשלים את המעגל.
שימו לב שר המשפטים מעודד עבריינות שנובעת מתפיסתו הכלכלית, על אף חומרת המעשה לא נקרא את זה בכותרות הראשיות של העיתונים, הוא לא דרעי, אלא בדפים המוצנעים של מדור הכלכלה. בעיניו של הדמגוג של שלטון החוק (לפיד) עבריינות היא רק מה שהוא קובע כעבריינות, לא משנה מה אומר בג"צ בנושא. עוד משפטן דגול, דיקן בית הספר למשפטים באוניברסיטת בר אילן (גלובס 18/7/2001, הדס מגן, "יש הפרזה בחוסר הפופולריות של שחיתות"), טען בעבר ששוחד אינו בעייתי כיון שהוא כלי יעיל לפיתוח המשק. באותה עת שר האוצר, השמח, מקים עוד ועוד יחידות כדי לחפש את עברייני הקצבאות, כי כולם רמאים. רגע, לא כולם, יש עבריינים שאינם עבריינים כי הם משרתים את הדוגמה הכלכלית של בעלי הכח. אותו שר אוצר מאשר לממשלה לחתום חוזים עם עברייני חוק שכר מינימום (חוק ההסדרים סעיף 109). אז מה היה לנו שר משפטים, השר השני, השלישי, ודיקאן פקולטה למשפטים באוניברסיטה ישראלית, מגינים על בעלי הכח הכלכלי, והם גם נותנים לזה שם: שלטון החוק. אני חושב שצריך לתת להם פרס על הגמישות המוסרית וחוט השדרה הלא קיים שלהם.
שר המשפטים שמקל באחרונה על מעסיקים כדי שיוכלו לפתוח את החנויות ולהפעיל את עסקיהם גם בשבת, התכוון לברך אך מה לעשות שיצא מקלל.
עידוד הפעילות העסקית בימי שבת אמנם אמורה להיות טובה למשק ששרוי במיתון. ביום זה גם העובדים מרוויחים לפי חוקי העבודה שכר כפול, וגם בעלי העסקים נהנים מיתרון על פני מתחריהם ומשלל קונים ומבקרים שפנאי בידם. אבל למעשה ומתחת לפני השטח מסתבר כי נוצרה לנו כאן קללה אמיתית לנפש ולמשפחות העובדים.
בבתי עסק רבים שנענים , (וכי מדוע לא יענו,) לדרישת הציבור ופותחים גם בשבת, העבודה ביום שבת הפכה לתנאי לפיו יועסק או יפוטר עובד. ובשוק העבודה כפי שהוא כיום, העובד כבר לא יכול לבחור אם לעבוד או לא ביום היחידי שנותר לו בשבוע לבלות עם משפחתו. וכך, בלי ששמנו לב, נשחקים מאות ואלפי אנשים עובדים עד דק. שימחתם הכמעט יחידה שהיתה מבוססת על בילוי משפחתי יום אחד בשבוע, נגזלת מהם על מזבח הפרנסה הדחוקה, (כן זה בדרך כלל שוב אותם אנשים שפרנסתם דחוקה ואין להם ברירה אחרת), וכך מבלי משים אנו מולידים בחברה זן חדש של עבדים.
כמורדת מסורתית לא חשבתי מעולם שאתמוך בחוקי המסורת אבל אין לי אלא להודות כי צדקה השופטת דורנר. תחזירו את המנוחה לשבת- ולו גם במחיר הנזק שאולי זה יחולל למשק. ובמחשבה שנייה- זה לא ממש חוק מסורת זה חוק אנושי. אז מה טומי, אם זה כתוב גם בתורה, לא צריך להתנגד אבסולוטית לכל דבר רק אם הוא חובש כיפה.