עוד חגיגה בביצה

האמנם התקשורת בישראל היא ישראלית? על פי החתך הסוציו-אקונומי של התקשורת בארץ, מדובר בתקשורת שאינך מוצא כמותה בעולם. היא מורכבת למעשה כמין פס ייצור בתעשיה הכבדה מסוף המאה התשע-עשרה. כמעט 95 אחוזים מהעיתונאים באים מאותו בית-מדרש: אשכנזים מהמעמד הבינוני והבינוני-הגבוה, תל-אביבים ברובם או מאזור גוש-דן, בעלי השקפות יוניות רכות שברכות, אשר בז'רגון הלקוי במדינה הזאת הם מכונים "שמאל", ומרביתם בעלי תפיסות חברתיות-כלכליות שמרניות שבשמרניות.
מרבית העיתונאים האלה לא שמו לב עד היום שהרכב האוכלוסיה במדינת ישראל השתנה מאוד , והוא אינו משתקף כלל וכלל בתקשורת הישראלית. אין צורך להיות תלמיד שנה אלף בלוגיקה, כדי לדעת שלא כל הישראלים הם אשכנזים.זאת ועוד אחרת, בעשור האחרון התפתחה בישראל תופעה חדשה המכונה רב-תרבותיות . הציונות שהרסה לפני כמה עשורים הרס מוחלט וללא תקומה את הטיפוס הנהדר של היהודי-ערבי, נאלצת לספוג היום גם את ניפוצו הכמעט מוחלט של הצבר הישראלי, זה עם הכובע טמבל. ניפוץ, אני מטעים, משום שהרב-תרבותיות באה כתוצאה מלחץ מלמטה ובשום פנים ואופן לא כתוצאה של הפנמה אמיתית וכנה של הדומיננטיות האשכנזית.

התקשורת ה"ישראלית", צריכה לעשות את חשבון הנפש האמיתי שלה קודם כל וראשית לכל בנקודה זו.
אבל איני מאמין שחשבון כזה אכן ייעשה, זאת משום שהאליטה התקשורתית לא תוותר לעולם על ההגמוניה שלה בלא מאבק.

משום מה התגובות לדבריו של היועץ המשפטי מזכירות את התגובות הבנליות והשטחיות שמופנות באופן אוטומטי לכל קבוצה שמערערת על ההגמוניה השלטת.
אני האחרונה שאתמוך ביועץ המשפטי הזה אבל אי אפשר שלא לגחך כשהוא אומר את מה שהרבה מידי אנשים מרגישים כלפי התקשורת וכלפי עיתון הארץ בכלל. היועץ המשפטי לא צריך להתרגש כל כך אחרי הכל אנחנו יותר אינטלגנטים ממה שהוא חושב וכשאנחנו קוראים את המאמרים והכתבות בהארץ אנחנו כבר יודעים להבחין בין קו מגויס לאינפורמציה או הגיג אובייקטיבי.
אנחנו כבר יודעים מאיזה חממה כל אחד יוצא, והכי חשוב יש לנו עוד אינפורמציה שמועברת אלינו באינטרנט דרך אנשים אחרים שכותבים ומעצבים לנו תודעה אחרת ורעננה,שלעולם לא יקבלו משרה בעיתון הארץ .
הכעס הגדול של כמה מאנשי התקשורת מדברי היועץ המשפטי והטענה שלהם כאילו מתירים את דמם מזכירים לי את תכניתה של אילנה דיין שהתארחה אצל אריה דרעי בזמן שהוא ישב בכלא מעשיהו כשלסיום הראיון אילנה דיין השירה מבט אל אריה דרעי ואמרה לו בלהט אידיאולוגי אליטיסטי ומזועזע שהיא כועסת עליו בגלל שהוא עירער את אמון הציבור במערכת המשפט שלנו. איזה צחוק. היא באמת מאמינה שהציבור המאוד מסוים שהיא מתכוונת אליו חיכה עד משפט דרעי כדי להבין שאין לו אמון במערכת המשפט. אם היא הייתה מסתובבת במקומות הנכונים יעני בשטח, היא הייתה מבינה שלציבור הזה אף פעם לא הייתה סיבה להאמין ולרבים מהם היו סיבות טובות ולרוע המצב החברתי גם מוצדקות.
לא עלה בדעתה של אילנה דיין שהיא גם משפטנית לתת לנו קצת יותר קרדיט, ובמקום לשאול את עצמה ואת דרעי איך זה שכל כך הרבה אנשים לא מאמינים שאלת הצדק שלנו עיוורת, היה לה יותר נוח וקל להפיל את כל התיק על דרעי.
יש לנו יותר שכל ותבונה ממה שאתם מעריכים. אנחנו יודעים לקרוא טקסטים ולהפריד בין מאמר מגויס למאמר טוב.
בסך הכל לא רק ילד אחד מבין שהמלך הוא עירום אלא רוב הרחוב כבר שנים רואה אותו במערומיו.