הלסדום היינו?

פעם הייתי הולך להפגנות. לא עוד. קודם כול, בימינו הפגנות יכולות להפוך למלכודות מוות בחסות מחבלים מתאבדים, שנית, המקסימום שההפגנות ההן הצליחו להביא זה את אהוד ברק. אז מה? יש למישהו רעיונות יותר מקוריים?

כל עקרת בית מתחילה (גם כל עקר בית לעניין הפוליטיקל קורקט) יודעת כי כשיש פחות – קונים פחות, מצטמצמים. תחילה מוותרים על הקצפת: על נסיעות לחו"ל, על בידור, על מסעדות, אחר כך מחליפים את המכונית או מוותרים עליה, ומקווים כי יהיה טוב ולא יהיה צורך לוותר על קורת הגג (אם יש) ועל הלחם. הדברים משל היו.

במדינה שבה יש שני שרי אוצר, איש מהבכירים לא ביקש להחליף את מכונית השרד שלו, לתרום חלק משכרו ובכלל לשמש דוגמה, מה הפלא שהחוליות החלשות בחברה אינן מהוות באמת דאגה למנהיגנו?

נדהמתי לגלות שמס ההכנסה שלי מהווה נדבך בהגנתו של ראש הממשלה לשעבר אהוד (העושה לביתו) ברק כשהוא עורך קניות מוצרי חשמל עם חברתו החדשה בניו-יורק. למה?

כאשר מדווחים על אמירות של שרים על המצב הם או שממריאים או שנוחתים. מה יש להם כל כך הרבה לעשות בחו"ל, אין כבר משרדים לנהל ושרפות לכבות בארץ?

אגב חו"ל חזרתי עכשיו מאמסטרדם (ללא מימון ציבורי) ושם כולם נוסעים על אופניים. טוב לזיהום אוויר, טוב לבריאות וטוב לחסכון – זה יעד שהייתי ממליצה לבכירינו – אפשר ללמוד מהם.

יחזקאל פרק טז
(מח) חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי ה' אִם עָשְׂתָה סְדֹם אֲחוֹתֵךְ הִיא וּבְנוֹתֶיהָ כַּאֲשֶׁר
עָשִׂית אַתְּ וּבְנוֹתָיִךְ:
(מט) הִנֵּה זֶה הָיָה עֲוֹן סְדֹם אֲחוֹתֵךְ גָּאוֹן שִׂבְעַת לֶחֶם וְשַׁלְוַת הַשְׁקֵט הָיָה לָהּ
וְלִבְנוֹתֶיהָ וְיַד עָנִי וְאֶבְיוֹן לֹא הֶחֱזִיקָה: