• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

מה אפשר עוד לבקש?

איציק ספורטא

היום בבוקר חלומי התגשם. לא ידעתי שחלמתי אותו אבל קראתי שהשר אולמרט אמר "חלומם של מיליוני צרכנים בישראל עומד להתגשם" ומי אני שאטען כנגד השר החשוב הזה. עוד קראתי ש"מדובר במפנה בצורת החיים שלנו" ולזה אנחנו מחכים כבר זמן רב. חשבתי ששלום הפציע או אולי גילינו את אבן החכמים שבין לילה תחלץ אותנו ממצבנו הכלכלי הקשה, אבל טעיתי. האמירות הללו כוונו לנושא, באמת לא ישנתי לילות בעטיו, מתן רשיון לשירותי טלפון לחברות הכבלים. כנראה שאיבדתי את היכולת להבין מה באמת חשוב.

מלבד המופרכות של האמירות הללו יש לבחון למי נותנים את הרשיון המיוחל. חברות הכבלים הן חברות שחלקן פשטו את הרגל, כמו תבל, החייבת מעל מיליארד שקל ומופעלת על ידי נאמן. בראש החברה החדשה עומד זה שניהל עד משבר את חברות הכבלים, זאת אומרת שהממשלה שמאמינה בשוק נותנת מתנות לאלה שנכשלו כלכלית. הבעלות על החברות הללו מחזקת את המונופול, לא של עובדי הנמלים, אלא של מספר משפחות עשירות. בחברות הכבלים אנו מוצאים את דנקנר אותו אחד ממפעלי מלח (קרקעות) , בנק פועלים וכן גם הכבלים. גם מקומו של פישמן לא נעדר, אותו פישמן החייב מיליארדים, ובבעלותו נמצא עיתון גלובס, 25% מידיעות אחרונות, וגם הכבלים. גם מקומם של בעלי ידיעות אחרונות ומעריב לא נפקד. זאת אומרת שהמדינה הופכת למכשיר בידי בעלי ההון שמקבלים חלקים הולכים וגדלים מההון הציבורי. ההסבה של הון ציבורי לפרטי נעשית כמו שנעשה כיבוש יבשות רחוקות. את הילידים מרצים בחרוזים (מחירים נמוכים בכאילו) ובאותה עת המשאבים הגדולים הולכים לאלו האמורים להיות אנשי כלכלה מוצלחים גם אם הם כושלים. זהו המקום היחיד בו כשלון הוא הצלחה.

באותו יום שהשתנו חיינו נערך ראיון קצר עם הישראלי העשיר ביותר, סטף וטהיימר,  אלו ניתן לי הראיון ללא שם המרואיין הייתי מזהה אמירות של בעלי הון מסוף המאה ה-19 בארה"ב. כנראה שישראל של 2003 שואפת להיות שם. כנשאל התעשיין על שמירת האינטרס של העובדים אמר: "אינטרס העובד הוא שתהיה הרבה תעשייה ותחרות. לכולנו יהיה יותר טוב. ברוסיה שמרו על העובד- ולא נשאר בסוף כלום". תמיד מרתקים אותי אנשים שעולם המושגים שלהם מסתכם בתחרות ורוסיה, כי למה להפעיל את הראש יותר מידי כאשר אפשר לשכנע את כולם בצמד מילות המפתח הללו. יש בראיון עוד כמה אמירות שעל כל אחת מהן אפשר לכתוב מאמר. אבל נסתפק בזה.

אז כמו שראינו חיינו עומדים להשתנות, לאיזה כיון אנחנו כבר פחות או יותר יודעים, עוד פגיעה בזכויות, עוד עוני אבל העיקר שכאשר נרים את שפופרת הטלפון נדע שזה לא קו של "בזק", ועוד נדע שאנחנו לא רוסיה ושתהיה פה תחרות. מה עוד אפשר לבקש?

כנראה שיעניין אותך גם: