הממזרים משנים את הכללים

תגובתי הראשונה היתה בדיוק כמו שלך. אחר-קראתי שוב את הידיעה, בעיון. מובאים בה נתונים _מסוימים_ ומובאת בה החלטה לשנות מדיניות קבלה. לא מובאים שום תימוכין לכך שהשינוי נבע מאותם נתונים שהכתבת בוחרת לצטט. הכל הוא פרי פרשנותה, שיתכן כי היא נכונה אבל יתכן באותה מידה שלא.
אחר-כך גם נזכרתי שכבר נתקלתי באי-דיוקים, בלשון המעטה, אצל ראלי סער, כאשר היא כתבה על נושאים שהייתי בקיאה בעובדות המלאות לגביהם. (וסתם דוגמית שולית מהידיעה הזאת: סיעוד הוא לא בדיוק "חוג יוקרתי").
עם כל הכבוד, אני למדתי להתייחס קצת יותר בספקנות למה שכתוב בעיתון. אפילו אם הוא הארץ.

הבה נניח לרגע לניתוח האספקטים החינוכיים והחברתיים של בעיית מבחני הקבלה, וננסה גישה אחרת:
לימודים גבוהים הם מוצר. למוצר זה יש ביקוש גבוה מן ההיצע. קפיטליסט הגון יסכים שמצב כזה מחייב עליית מחיר המוצר ו/או הגדלת ההיצע. הואיל ואין לנו בממשלה ובכנסת קפיטליסטים הגונים, אלא רק פּופּוּליסטים משָרתי-הון, המחיר לא יועלה (על הדעת), וגם הגדלת ההיצע "בלתי אפשרית" כי …נכון, אין כסף ויש סדר עדיפויים.
ממשלה הגונה היתה דואגת לעוד ועוד מכללות, אוניברסיטאות, אולפנות, וכל דבר שמלָמד. האזרחים זקוקים לזה, זה טוב לשילטון, וזה מספק פרנסה לרבים. מוסדות לימוד רבים (בכל הרמות) ישתיקו את הטענות על כך שהאוניברסיטאות חייבות "להגן" על רמתן, וחשוב מכך ישנו את אופיים של מבחני הקבלה. המבחנים יהפכו מכּלי ה"מדלל" את הסטודנטים, לכּלי שבאמצעותו המוסדות מתחרים על לִבּם. הבדל ענק.

1940

…
מאולמי הספרים
יוצאים השוחטים.

חובקות את ילדיהן
עומדות אמהות וחוקרות שפלות-רוח
את השמים להמצאות המלומדים.
…
בני הצעיר שואל אותי: שאלמד מתמטיקה?
למה, אני רוצה לומר. ששתי פרוסות לחם הן יותר מאחת
תגלה גם ככה.
בני הצעיר שואל אותי: שאלמד צרפתית?
למה, אני רוצה לומר. המדינה הזאת שוקעת. רק
שפשף בידך את הבטן ותמה
ויבינו אותך.
בני הצעיר שואל אותי: שאלמד היסטוריה?
למה, אני רוצה לומר. למד לתקוע את ראשך באדמה
אז אולי בסוף תישאר.

כן, אני אומר, למד מתמטיקה,
למד צרפתית, למד היסטוריה!

הזמנים החשוכים 1938-1941

מתוך "גלות המשוררים" עמ' 184-186

התגובה שלי היתה לקטע שכתב יוסי (דהאן) ולא לתגובה של דבי.
מה שטענתי הוא שהכתבת ראלי סער לא ביססה את טענתה ששינוי מדיניות הקבלה נועד לצמצם את מספר הסטודנטים הערבים. זה לא קשור לשאלה האם הפסיכומטרי מוטה נגד ערבים. גם בהנחה שכן, עדיין עליה לבסס את טענתה שבגלל זה ראשי האוניברסיטאות מחזירים את הבחינה הזאת.

זה מתחיל בשילוט, המכווין את הסטודנטים אל הפקולטאות השונות אך לא מופיע בשפה שהם מדברים, זה ממשיך במסגרות ההתנדבות של הפקולטות השונות (ואני לא מתכוון להתנדבות תמורת מלגה) שמסייעות לחברה אך לא לחברה הערבית..
זה הולך עם הסטודנט הערבי בכל שלט או מסמך רשמי של האוניברסיטה, הוא לא מופיע.
כשאני אומר שהסטודנט הערבי לא מופיע איני מתכוון לכל סטודנט וסטודנט כמובן, אלא לתרבותו, שפתו, מער' הערכים ממנה הוא בא (אותה נוהגים לכנות כברברית לא נאורה, חשוכה ולא מתקדמת).
היהודים, אמורים לדעת שבאם לא תינתן לערבי הזכות השווה להתקדמות במדינה הזאת הוא לא יעלם, הוא לא ילך לארץ אחרת כדי לקבל את ההזדמנות השווה, שהיא יסוד ובסיס במגינה דמוק'.
רעיון הטרנספר התרבותי, טרנספר המנסה לסלק את הערבי מכל אפשרות להגיע לחיים בכבוד למיצוי היכולת האישית (רעיון שעומד בבסיס ההצדקה של המשטר הדמוק') הוא רעיון חולני, שלא יצלח.
להיפך מה שיקרה זה שהמיעוט הערבי בישראל יתחיל להתקומם נגד אותו שלטון המגביל אותו בכניסה ויציאה מהארץ, המגביל אותו באפשרויות העבודה שלו עקב היותו לא מסוגל לשרת בצבא, המעמיס עליו את נטל ההוכחה לנאמנותו למדינה והמביט עליו במבט חשדני.
שלטון שכזה צפוי לאש בוערת של שנאה יוקדת, ולנסיון צודק לערער על סמכותו.
עלינו כיהודים לתת ככל האפשר למיעוט הערבי את היכולת למצות את עצמו, עלינו להפסיק להתייחס אליהם כנעלם חסר זכויות.
דיקטטורה יהודית במסווה של דמוק' דרכה להעלם מהעולם כדרך כל דיקטטורה.
עוד לא קיים הסכר, שיצליח למנוע מרצונו של האדם לחיים מלאי מימוש עצמי לפרוץ.