הסלון האווירי של דן חלוץ בנוסייראת

מירון רפפורט

כמעט בלי משים, בתוך  כתבה גדולה של אמיר  אורן בסוף השבוע ב"ארץ" על נושא אחר בכלל, מסתתר עניין מדהים.  אורן מספר שם על הוויכוח שקדם בצה"ל לשימוש ב"אמצעים החדשים" בהתקפת חיל האוויר בנוסייראת.  אותם אמצעים שברור שצה"ל שיקר לגבי טיבם, אולם טיבם המדויק  עדיין מוסתר מהציבור. אמצעים  שהרגו  14 בני אדם, מתוכם לפחות שבעה חפים מפשע – ילדים, רופא שבא לעזור. אמצעים, כך מסתבר מדברי כתבים ששוחחו עם הפצועים ועם קרובי ההרוגים, שפיזרו כמות גדולה של חצי ברזל, חצים שגרמו כנראה למספר הנפגעים הגדול.

         

   ובכן, מסתבר שהיה  בצה"ל ויכוח על האמצעים האלה. לא ויכוח מוסרי, חס וחלילה, ויכוח מבצעי. האלוף דן הראל, אלוף פיקוד דרום היום ולשעבר ראש אגף מבצעים, התנגד לשימוש באמצעים הסודיים האלה, משום שלדעתו צריך לשמור אותם כהפתעה למקרה של מלחמה גדולה. אלוף ישראל זיו, מספר אורן, תמך בשימוש באמצעים משום ש"המלחמה החשובה מתנהלת עכשיו, מול הפלשתינים, וכדאי להסתכן בחשיפה". ואילו אלוף דן חלוץ, מפקד חיל האוויר, תמך בתקיפה באמצעים ואף הוסיף נימוק לא צפוי. "חלוץ, הקבלן, לא התנגד – מספר אורן – ואפילו הציע להשאיל אותם (את האמצעים – מ.ר.) לאמריקאים במלחמתם בעיראק. אם ייחשפו האמצעים, אמר, ייקל על התעשייה הביטחונית למכור אותם ללקוחות זרים."

           צריך לקרוא את המשפט האחרון שוב כדי להאמין.  כדאי להשתמש באמצעים החדשים, אומר האלוף חלוץ, כדי לחשוף אותם לציבור "הלקוחות הזרים" ובכך להקל על המכירה שלהם בחו"ל. בקיצור, חלוץ תמך בשימוש באותם אמצעים, שגרמו בסופו דבר למותם של 14 אנשים, כדי  לשפר את הגירעון המסחרי של ישראל. ההפצצה הקטלנית בנוסייראת, לפי חלוץ, היתה פשוט מבצע לקידום מכירות.

           

וכאן מתעוררות מספר שאלות. מרושעות, נכון, אבל הן חייבות להישאל. האם חלוץ, כדי להגביר את ""החשיפה", הגביר  את קטלניותם של האמצעים החדשים? שהרי הפצצה שהורגת  חמאסניק אחד בודד, לא זוכה לאותה רמת חשיפה שזוכה  לה הפצצה שהורגת 14 אנשים. אלה כללי שיווק בסיסיים. האם השיקולים המסחריים-צבאיים האלה  נשארו  רק מנת חלקו של חלוץ, או האם גם גורמים בכירים יותר, כמו שר הביטחון וראש הממשלה, המאשרים כל הפצצה מסוג זה, היו שותפים להם? ולבסוף, האם יש כוונה לפצות את הנפגעים הפלסטינים ואולי  אפילו לתת להם אחוז מרווחי מכירת האמצעים החדשים לגורמי חוץ? הרי חברות מסחריות נוהגות לשלם לאנשים  המשתתפים במחקרי שוק שלהם תמורת הזמן והמאמץ שהם משקיעים. והפלסטינים מנוסייראת נתנו הרבה יותר מזמן ומאמץ לניסוי המסחרי הזה. הם נתנו את חייהם.

מירון רפפורט הוא עיתונאי, עורך ומתרגם 

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. עמי מרון

    דבריו של דן חלוץ הם תמצית ההתבהמות של החברה בישראל. זו לא פעם ראשונה, כולנו זוכרים את פרשת פצצת הטונה בעזה, ותגובותיו לטייסים ה"סרבנים". זו גם איננה מעידה – חלוץ עקבי עד כאב. האיש הרע הזה הוא המועמד העיקרי לתפקיד סגן הרמטכ"ל הבא, עם סיכויים להתקדם בתפקיד.
    יבוא יום, בקרוב אינשאללה, שהעם בישראל ידחה את האנשים האלה. לא, אנחנו לא נהפוך כולנו ל"צבא הישועה" ביום אחד, פשוט נרגיש סופסוף שהרעל שזורם בעורקינו הורג אותנו !!!

  2. ד"ר יחיעם שורק, מכללות בית ברל וסמינר הקיבוצים

    המידע מדהים, אך לנוכח שפעת האינפורמציה, הלא-כל-כך-מחמיאה לכוחותינו, הן במישור הצבאי והן במישור הפוליטי, מאז קום המדינה ואף שנים לא מעטות קודם לכן, כנראה שאנו מתקשים להיות מופתעים כל פעם מחדש. מכיוון הפוך, אך משלים ל"סלון האוירי" של דן חלוץ, ייאמר כי לא פעם ולא פעמיים נבעו שיקוליה הביטחוניים של מדינת ישראל ממנועי הזזה כלכליים, אך תמיד כאלה שנעטפו בניירות צלופן של הישרדות, הגנה על חפירות חיינו, מוסריות ושאר ביטויים מכובסים. אגב, כאלה גם נמצא אצל מורינו-מלמדינו בארה"ב בזיקה למלחמה ה"צודקת" של נערי בוש בעירק. מי שפוקח עיניים וקורא נכונה את המציאות הנוראה של כוחותינו בשטחים הכבושים, אפילו במחסום בודד כמיקרו-קוסמוס, לא יתפלא למקרא המידע הנידון, אם כי מדובר, בהנחה שהדברים נכונים, בקפיצת מדרגה מאוד מדאיגה.

  3. יונתן לרנר

    ראשית, למיטב ידיעתי השימוש באמצעים הללו אמור להקטין את שעור הנפגעים שאינם נמצאים בתוך המכונית. עד עכשיו לא ברור כיצד נפגעו רבים כל כך.
    בעידן המודרני מחפשים נשק מדוייק מאד שאינו פוגע בחפים מפשע. ככל שירבו נפגעים כאלו דווקא תקטן האטרקטיביות של מערכות הנשק. מכאן שכל התזה שבנה מירון איננה תואמת את הידיעות הבסיסיות ביותר של ראשי הצבא.
    אבל, הענין הזה מצביע על האופן שבו תופס הצבא את המלחמה בטרור ולאן הביאה אותו מדיניות החיסולים. התסכול מהכשלונות ותפיסת ההתמודדות עם הפלסטינים כ"מלחמה על הבית" מדרדרים את הצבא לנקוט בדרכי פעולה שלא היו נסבלות בעבר. באופן כזה משתמשים באמצעים שפותחו על מנת לעמוד בפני צבאות זרים גדולים ושאמורים להוות הפתעה אסטרטגית. תחת אותו הגיון מוכנים לתקוף במקומות ובתנאים שפעם לא היו מעיזים לתקוף בגלל החשש מפגיעה בחפים מפשע.
    ראשי הצבא השתתפו בהתוויות המסגרות האידאולוגיות של הלחימה בטרור הפלסטיני. מחוייבותם לנושא רבה יותר מאשר רק הלחימה במחבלים. היא הפכה למחוייבות אדאולוגית. בעקבות זאת הם מפרקים את הצבא מכל מיני עקרונות שהיו מקובלים בעבר. השימוש באמצעי הזה הוא רק עוד המחשה להתפרקות הזו.