כאילו אין להם מספיק במות להביע את דעתם מקבלים לאחרונה שר האוצר ופקידיו טורים בעמודי הפובליציסטיקה בעיתונים השונים. נתניהו כתב את אמרות השפר שלו הקשורות לדמוקרטיזציה של איגודי העובדים, במוסף יום שישי של ידיעות אחרונות. יוגב, הממונה על התקציבים באוצר, פתאום מצא את עצמו בעמוד המאמרים של מעריב. ויו"ר התאחדות התעשיינים, שאומנם אינו שר ואינו פקיד, כתב מאמר בעמוד המאמרים של יום ראשון שוב בידיעות אחרונות. כולם כאחד, כמובן, בעד שינויי חקיקה בנוגע לשביתות שתוצאותיהם יהיו פגיעה חמורה לא רק בזכות השביתה אלא גם בזכות ההתארגנות. לעיתים נדמה שאותו אדם כתב את כל המאמרים הללו, אולי זה לא רק נדמה.
קצרה פה היריעה בכדי לנתח לעומק את מאמרו המשמים של נתניהו, אבל בכל זאת אתייחס לכמה נקודות. טוען נתניהו שבארץ רק 25% מאוגדים. מאפוא הוא שלף את המספר הזה? מחקר אחרון (מאמר של 30 עמוד), שידוע לי, שבדק את שיעור המאוגדים בישראל בשנת 2000 מצא שכ-45% מן העובדים חברים בארגוני עובדים, וכ-56% מכוסים בהסכמים קיבוציים. זאת אומרת שעדיין רוב העובדים בארץ נהנים מהסכמים שחתמו ארגוני העובדים עם המעסיקים (בלי לקחת בחשבון מהגרי עבודה).
אמירה נוספת: "השביתות הפראיות הנהוגות בישראל, ורק בישראל, גורמות סבל עצום לאזרחים..". יש פה הטעיה כיון שרוב השביתות נעשות על פי כללי החוק (חוק ישוב סכסוכי עבודה 1957) כך שבהגדרה הן אינן פראיות. במקום אחר במאמר משחרר אותנו נתניהו מעריצות השביתות. על פי דעתו מימוש אחת מזכויות היסוד שהוכרו באמנות בין לאומיות ונתקבלו בישראל היא עריצות, וחקיקה באמצעות רוב אוטומטי בכנסת היא הדמוקרטיה במיטבה. מלבד הטעיות וחוסר דיוק יש כאן גם שימוש ברטוריקה השואבת את מונחיה מהעולם הלא דמוקרטי כדי להבאיש את ריחם של מי שאינו מסכים עם דעתו.
מלבד התוכן של המאמרים ישנם שני דברים נוספים שלא ברורים לי, האחד, ממתי פקידי ממשלה, כמו יוגב, הפכו לפוליטיקאים אשר מזמרים את זמירות אדונם מעל כל במה? והשני, מדוע העיתונים מאפשרים זאת? אילו היו העיתונים ניטרליים באותו יום שמפרסם שר האוצר מאמר היה צריך לפרסם מאמר של יושב ראש ההסתדרות, וכך עם הממונה על התקציבים. נראה שהעיתונים מנסים לחסוך כסף לאוצר המדינה באמצעות פרסומים אלה, כך לא נדרש האוצר לשלם בעד הפרסומות שלו המציפות את העיתונים כבר זמן רב. מלבד אזרחות טובה ואלטרואיזם, יתכן שהעיתונים הנהנים ממדיניות הממשלה דרך השליטה שלהם בעסקים רבים (ראו פישמן, מוזס, נמרודי) מקדמים פשוט את אותם אינטרסים באמצעות הפרסומים הללו. אבל למה להיות ציני, יתכן שלנתניהו ולשכמותו ניתנה הנבואה ודבריהם, דברי אלוהים חיים, הם האמת שאין בילתה, ואז באמת חבל לבזבז מקום וזמן על הטרחנים שמתנגדים לאותה אמת.
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
אכן, עלית על נקודה חשובה ומעניינת. מדורי הדעות והמאמרים בעיתונות הכתובה מופקעים יותר ויותר למען שרים ומפורסמים "חשובים", שבדרך כלל לא יודעים לכתוב מאמר מעניין ומעורר מחשבה ורק חוזרים על הטיעונים המוכרים שכבר הופיעו, ומופיעים באותו יום עצמו בעמודי החדשות. לא נשאר מקום לעמדה מיוחדת, חריגה, שונה, לניתוח רענן ולביקורתיות. ההנחה של עורכי המדורים היא כנראה שאף אחד, ממילא, לא קורא את המאמרים ולכן חשוב רק שאיש חשוב כתב עבורנו מאמר. אני סבור ששרים, פקידים בכירים ואנשי ציבור אחרים יכולים להתבטא דרך עיתונאים בכל עמודי העיתון, ורצוי שגם יענו על כמה שאלות קשות כאשר הם מופיעים בתקשורת. אין לאפשר להם, בדרך כלל, לרמוס גם את הבמה האחרונה שעוד נותרה לעיתונאים, פובליציסטים ואנשי רוח.
רובם המכריע של העובדים במגזר הפרטי אינם מאורגנים ואינם יכולים להתארגן. אני, למשל, חייב לחתום על חוזה העסקה פרטי וסודי. העובדה שההסכם סודי מונעת ממני להתארגן עם עובדים אחרים בחברה, שכן התארגנות כזו כרוכה בהפרת הסודיות ומהווה הפרת הסכם. מבחינת החברה אין לי כל אפשרות להצטרף להסכם קיבוצי. אין מניעה שאצטרף להסתדרות, אבל מה הטעם בכך? על-פי החוזה (במשתמע) אין להסתדרות או לגוף ציבורי אחר (למעט המדינה באמצעות חוקים ותקנות) שום אפשרות להגן על זכויותיי או בכלל להתערב בתנאי העסקתי.
המצב שלי עוד יחסית טוב, כי אני חתום על חוזה עם המעסיק שלי בצורה ישירה. עובדי קבלן או חברות כוח-אדם בכלל אינם קשורים למעסיק שלהם, אלא לחברה ש"משאילה" אותם למעסיק.
בקיצור, לידיעת ביבי, העובדה שכמחצית מהעובדים אינם מאורגנים אינה מעידה בהכרח על מיאוס מארגוני העובדים. הרי ממילא אין לעובדים במגזר הפרטי שום בררה (מעניין כמה בררות יהיו להם אחרי ה"דמוקרטיזציה").
ככל שידיעתי משגת אין זה חוקי להחתים אנשים על חוזה אישי ששולל את זכות ההתארגנות. זכות ההתארגנות היא זכות מוקנית שאינה תלויה בהסכמת המעסיק.
על-פי חוזה העבודה שלי, שהוא חוזה אישי סטנדרטי, אני מחויב לשמור את פרטי החוזה בסוד. כיוון שכך, אין לי כל אפשרות להתארגן עם עמיתיי לעבודה, כיוון שכל התארגנות אפקטיבית מחייבת אותנו לחשוף זה בפני זה את תנאי העבודה שלנו, שכלולים בחוזים האישיים. כמעט כל דרישה קולקטיבית שקשורה לתנאי העבודה או לשכר עלולה להתפרש כהפרת חובת הסודיות שבחוזה. גם הצטרפות לארגון עובדים קיים כמו ההסתדרות אינה רלוונטית מבחינתי, שכן אסור לי לחשוף את תנאי העבודה שלי בפני נציגי הארגון. המקסימום שהם יכולים להציע לי הוא היוועצות דיסקרטית עם עורך-דין מטעמם. אגב, כיוון שאין חוק מיוחד שעוסק בחוזי עבודה אישיים, אין אפשרות לטעון לאי-חוקיות סעיף הסודיות.
"נתניהו הנביא" הטוען (במעשיו) שפנסית הגימלאים היא שתציל את כלכלת ישראל "הוכיח" זאת קבל עם וטלויזיה:
בדיוק שבוע מיום שקוצצו פנסיות הגימלאים בשני אחוזים – "יצאנו מהמיתון". ומי יותר אמין בפני צאן מרעיתו הבער:
נתניהו כמובן. כי מזמן הוא הבין מה שהרבה רודנים ומשטרים אפלים הבינו על משקל: "וכאשר יענו אותו כן ירבה" תמיכתו בשליט הרודה המשפיל המדכא המרעיב והמעני (לשון – עוני). כי הנצחת הבורות היא אבן היסוד בחברתנו ההולכת ו"ניבנית" ע"י שרון, נתניהו, ליבנת, אולמרט, טומי לפיד וידידינו משכבר – המפד"ל.
אז….שלא יעבדו עליכם!
כל עיקרון הסודיות כביכול נועד למנוע מצב שבו תוכלו אתה וחבריך לדעת שבעצם הארגון משטה בכם והשכר בין אנשים באותו תפיקד אינו שונה משמעותית. אין זה נוגע לזכות ההתארגנות. אתם יכולים להתארגן ואז לדון על הסכם קיבוצי שבהגדרה הוא הסכם פומבי.