מי אמר למי? פתרון

נראה לי שכתב החידה לא כל כך עניין את הקוראים, לפחות לא עד כדי כתיבת תגובה. לידיעתכם השפה בה כתוב המסמך המקורי היא כביכול טכנית ומקצועית, מה שהופך את התכנים לכאילו רציניים ועל כן יש לדון בהם באותה דרך. הגישה שמבוטאת בטקסט היא גישה כלכלנית בסיסית ששולטת עדיין בבנק העולמי, בקרן המטבע הבין-לאומית ולרוע המזל גם בממשלת ישראל ובאקדמיה הישראלית. על בסיס גישה זו אפשר לתרץ כמעט כל עוול, כמו יצוא של זהום לארצות הפחות מפותחות, הרי בין כך הם מתים לפני שהם נפגעים מתוצאות הזיהום. ערכם האנושי גם הוא פחות כיון שהם מרוויחים פחות. גם אין להם מספיק זיהום בהשוואה ללוס אנג`לס, חבל שאי אפשר להעביר להם את זיהום האוויר.

שמו של הכותב הוא לארי סמרס. בזמן כתיבת המזכר הוא היה המדען הראשי של הבנק העולמי. גילויו של המזכר עורר מורת רוח רבה. אחד המגיבים היה השר לאיכות הסביבה של ברזיל שכתב: "הטיעונים שלך לוגיים לחלוטין אבל גם מופרעים לגמרי… המחשבות שלך הם דוגמה קונקרטית שלא תאמן, של ניכור, חשיבה רדוקציונית, אכזריות חברתית ובורות יהירה של כלכלנים ביחס לעולם בו אנו חיים, אם הבנק העולמי ימשיך להעסיק אותך הוא יאבד את אמינותו. לי הוא יאשר מה שאני אומר תדיר.. הדבר הטוב ביותר לעשות הוא להעלים את הבנק העולמי".

מה אתם חושבים קרה? השר הברזילאי פוטר וסמרס עלה כפורח, הוא שימש כשר האוצר בממשל קלינטון וכעת הוא נשיא אוניברסיטת הרוורד שם הוא הסתכסך עם קבוצה של מרצים אפריקאים-אמריקאים שעזבו את האוניברסיטה בעטיו. כך פועל העולם הרציונאלי והמסודר של חכמי הכלכלה, אז למה אנו מתפלאים שאין פתרון לבעיות פשוטות הן בעולם הפחות מפותח והן בעולם המפותח.