מדריך פוליטי לפעילי המעמד הבינוני

יוסי לוס

לפני מספר ימים הגיעה אלי סקירה קצרה של שני ספרים שעוסקים בהפרדה שבין פעילים פוליטיים למען שלום וצדק חברתי מן המעמד הבינוני לבין פועלים. הסקירה נראתה לי כה מתומצתת, כה עשירה וכה חשובה שבחרתי לתרגם אותה במלואה ולא להסתפק בהערות כלליות. אין מדובר בביקורות צדקניות שנועדו לקעקע את הפעילות למען שלום וצדק חברתי תוך שימוש ציני בנימוקים שנובעים מתוך סדר יום שמאלי, אלא בניסיונות לשפר את הפעילות השמאלית. לכן, מן הראוי שכל מי שמבקש להביא לשינוי של ממש במציאות החברתית יעיין בהם.

לא קראתי את הספרים ולא יכולתי אפילו להציץ בהם מכיוון שאף ספריה אוניברסיטאית ישראלית לא רכשה אותם, אבל הזמנתי כבר את אחד מהם.

הנה התרגום:

ההפרדה המעמדית

מאת סינתיה פיטרס

בספרה, Bridging the Class Divide, לינדה סטאוט מציינת אירוע שבו פעילים פוליטיים בעלי הכנסה נמוכה עיצבו חוברת שכללה את הציטוט הבא: "משהו חייב להיות משובש אם הממשלה מוציאה כל כך הרבה כסף על הצבא ולא מוציאה כלום עלי!" בשלב מסוים במהלך ההפקה, הציטוט "תוקן" ל"אני לא מבין למה הממשלה מוציאה כל כך הרבה כסף על הצבא וכלום עלי". כאשר יוצרי החוברת ראו את השינוי, הם זעמו: "למה אתה מתכוון כשאתה אומר שאנחנו לא מבינים? בודאי שאנחנו מבינים! האם אתה חושב שאנחנו מטומטמים או משהו?" (עמ` 119).


כאשר פעילים מן המעמד הבינוני מארגנים פעולות בהנחה שהם באים להאיר את עיניהם ולחנך את הפתיים והלא מודעים, הם עלולים בכך לתרום לחלוקה המעמדית אשר נגדה הם נאבקים.

כפי שדייויד קרוטו, אקדמאי מרקע פועלי, טוען בספרו Politics and the Class Divide, "פועלים מודעים לקיומם של בעיות ונושאים משמעותיים פוליטיים וחברתיים", אבל פעילים בתנועות חברתיות "לא מכירים במלואה את המודעות הפוליטית של פועלים" (עמ` 151). קרוטו מצטט פעיל מעמד בינוני באומרו, "אם אתה באמת מתכוון להבין [את הנושאים הללו], אתה חייב לקרוא הרבה מקורות אלטרנטיביים". במחקר המצוין שלו על "אנשים עובדים והשמאל של המעמד הבינוני", מראה קרוטו ש"אין זה בהכרח נכון. לפועלים יש, במקרים רבים, תפיסה מצוינת של נושאים פוליטיים חשובים, והם מכירים בצורך של שינוי בספירה הפוליטית" (עמ` 152).

סטאוט, ממייסדות Piedmont Peace Project, ארגון שצמח מתוך קהילות שמאופיינות בהכנסה נמוכה בצפון קרוליינה, מתארת את המארגנים בני המעמד הבינוני הולכים אתה מדלת לדלת ו"מופתעים לגלות שאנשים באזור שלנו הקדישו תשומת לב לנושאים בקנה מידה רחב. כאשר שאלנו אותם מה הוא הנושא החשוב ביותר לדעתם שהמדינה צריכה להתמודד אתו כיום, רבים מבעלי ההכנסות הנמוכות הללו ענו שההוצאות על הצבא ובזבוז ממשלתי הם הגורמים לבעיות המקומיות שלנו. לא היינו צריכים להסביר להם את הקשר בין המדיניות הפדרלית לבין הבעיות המקומיות. הם יצרו בעצמם את הקשר, בעוד שרבים מאנשי המעמד הבינוני פספסו את הקשרים הללו" (עמ` 108-109).


המחברים של שני ספרים מצוינים אלה הם פעילים פרוגרסיביים שצמחו מתוך מעמד העובדים. הם מסייעים להאיר את ההפרדה המעמדית שהיא כה אופיינית בתנועות לשינוי חברתי של הזמן הנוכחי.

בנוסף על ההנחות של אנשי המעמד הבינוני בדבר "אי ההבנה" של אנשי מעמד הפועלים, מה עוד תורם להפרדה המעמדית?


ניסיון להיבנות על התפכחות מאשליה וייאוש
כאשר קרוטו ראיין פעילי שלום וצדק מהמעמד הבינוני, הוא מצא ש"התדהמה שפעילים אלה חשו כאשר `גילו` חוסר צדק שימש עבורם גורם מדרבן חזק לפעולה" (עמ` 54). רבים מפעילים אלה הניחו באופן טבעי שגם אחרים יחוו את אותה תדהמה שבגילוי אי צדק והתפכחות מאשליה שבאה לאחר מכן יחד עם כעס כגורם מניע לפעולה. אבל, אנשי מעמד הפועלים, אתם דיבר קרוטו, מעולם לא "קנו את הסחורה שנמכרה להם על דמוקרטיה על ידי מורים, פוליטיקאים והתקשורת". במקום להיות מונעים על ידי תחושת אי צדק ורצון לשינוי, אנשי מעמד הפועלים מגיבים ב"פטליזם משועמם ומתיש" (עמ` 55), אומר קרוטו.

התמקדות בידע במקום בפעולה
הפעילים בני המעמד הבינוני, ככל הנראה מתוך רצון לייצר אצל אחרים את החוויה שהובילה אותם לפעילות, שמים לעתים קרובות דגש רב מדי על חינוך. סטאוט אומרת: "קבוצות רבות מפיקות תוכניות לימוד ללא פעולות נלוות, מתוך אמונה שדי בידע בתחום מסוים כדי להניע אנשים לפעולה לשינוי המציאות. אבל, אני מאמינה שאם אנשים מסיימים תוכנית לימודית בלי לדעת מה הם יכולים לעשות עם הידע שהם רכשו, לעתים קרובות תתפתח בהם תחושת אין אונים חזקה עוד יותר" (עמ` 138).

במקביל , קרוטו טוען שלחשוף בפני פרולטרים אי צדק נוראי בעולם הוא מעשה קרוב לבקש מהם ללמוד על היבטים קשים אבל קבועים של החיים, כמו מזג האוויר. "פעמים רבות אני לא אוהב את מזג האוויר", אומר אחד הפועלים שקרוטו ראיין, "אבל אני לא שובר את הראש כיצד לשנות אותו… אם יורד גשם… אני נכנס פנימה".

מדידת יעילות לא מספקת

קרוטו שאל את טום, עובד בחברת טלפונים, מה יניע אותו למעורבות בארגון לשינוי חברתי. טום ענה, "אני מניח שהייתי מצטרף אילו הייתי חושב שזה ישנה משהו. אבל אני באמת חייב לראות איך זה אמור להשפיע – איך זה אמור לשנות דברים. אני לא אדם שיקום ויעשה דברים רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמי. אני צריך לראות תוצאות. מה שאני יודע לגבי דברים כאלה, הם פשוט נמוגים מעצמם. שום דבר לא משתנה באמת."

להסתפק ב"קרב מוצלח" בניגוד לניצחון

רבים מהפעילים מן המעמד הבינוני, שרואיינו על ידי קרוטו, העידו שעבורם פעילות פוליטית היא "מספקת", "מעניינת" ופשוט "כיף" (עמ` 123). "לומר בפשטות, הפוליטיקה של המעמד הבינוני היא במידה רבה נוחה. מכיוון שעצם ההשתתפות בפעילות מביאה עמה תמורה ומכיוון שהפעילים בני המעמד הבינוני אינם נאבקים על האינטרסים המיידיים שלהם, בדרך כלל השאלה האם הפעולה שלהם השיגה הישגים חברתיים היא שאלה בעלת חשיבות פחותה. עבור אאוטסיידרים כמו הפועלים שראיינתי, מאמץ עקר מתמשך נראה מבלבל. אי השתתפות בתנועות חברתיות דומה לאי השתתפות בבחירות. מדובר, לפחות חלקית, בהכרה שפעולות אלה לא יניבו פירות" (עמ` 125).

אפשר ליישם לקחים אלה בדרכים מגוונות, אבל שאלת המפתח שעליך לשאול את עצמך היא האם אתה מקשיב למה שאנשי מעמד הפועלים אומרים? פעילים רבים מן המעמד הבינוני לא מקשיבים, או שהם חוסמים את הדברים שנאמרים כי הם אינם תואמים את סדר היום שלהם. זוהי רק דרך אחת שבה תנועות לשינוי חברתי הופכות בעצמן למעמדיות ולכן אחת הדרכים שבה אנחנו מערערים את צלם האנוש של התנועות שלנו ומקטינים את סיכויי ההצלחה שלהן.

שני הספרים מספקים לפעילים צוהר להתחיל להקשיב לקולות ממעמד הפועלים.

יוסי לוס הא דוקטורנט לאנתרופולוגיה באוניברסיטת חיפה וחבר ב"קשת הדימוקרטית המזרחית"

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. מתענין

    הטענה שפעילי מעמד בינוני משוכנעים שכולם חסרי תובנות פוליטיות חוץ מהם היא מאוד משכנעת. מנגנונים אידיאולוגיים בדרך כלל פועלים הכי טוב למי שחשופים להם ביותר, ואלה בדרך כלל דווקא אנשים מרבדים גבוהים יותר. החלק הזה של הכתבה הוא חשוב. לעומת זאת, קצת קשה להבין למה מועלית הטענה שפעילים ממעמד העובדים מתקשים להצטרף לפעילות כי אין מספיק הצלחות. האם הכותב מנסה לשכנע פעילים חברתיים שהצלחה עדיפה על כישלון? מה המשמעות המעשית של הטענה הזאת? (למעט אולי הצורך להבליט יותר הצלחות, אם ישנן כאלה) ?

  2. יוסי לוס

    אני לא חושב שהכותבים מנסים לטעון שפועלים לא מצטרפים לפעילות במסגרת ארגונים של סוציאליסטים בני המעמד הבינוני בגלל שאין די הצלחות. הכותבים טוענים, אני סבור, שיש בסיס מעמדי להבדלים בהגדרות של הצלחה וכישלון. בעיני אנשים שבעים עצם קיומו של דיאלוג, לימוד פוליטי והפצה של מידע ייחשבו להצלחה ואילו בעיני אנשים שחוזרים הביתה למקרר ריק, קיומו של דיאלוג או לימוד של עובדות נוספות ללא מילוי המקרר שבביתם יהיה מקור נוסף לתסכול.
    על פעילים בני המעמד הבינוני לקחת זאת בחשבון כאשר הם מנהלים דיאלוג עם אנשי הפרולטריון או קבוצות מתומרנות אחרות וגם כאשר הם מנהלים דיאלוג עם השררה בשמם של המנוצלים. בסופה של הסקירה כתבה פיטרס שאפשר ליישם מסקנות אלה בדרכים שונות אבל שאלת המפתח היא האם אתה מקשיב לאלה שאתה מדבר בשמם?

  3. מתענין

    השאלה האם אתה מקשיב לאלה שאתה מדבר בשמם כבודה במקומה מונח, ותמיד חושב להעלות אותה מחדש.
    לעומת זאת, אני קצת מפקפק בעניין הבסיס המעמדי להגדרות של הצלחה וכשלון. רוב רובם של המאבקים החברתיים המוכרים לי לא הסתיימו בהצלחה מבחינת הגשמת המטרות המקוריות שלהן. מי שממשיכים להיות פעילים ולא נשחקים מנסים לנסח לעצמם את משמעות הפעילות שלהם במונחים פחות מוגדרים, כי אחרת הם מתייאשים די מהר. מי שיביטו בהם מבחוץ, מכל מעמד שהוא, עשויים לטעון שאין די הצלחות. אפשר להבין את עמדות שני הצדדים, אבל עדיין לא ברורה לי המשמעות המעשית של הטענה הזאת.

  4. הנרייט דהאן כלב

    יוסי , רשימתך מצוינת ונוגעת בבעיה שלדעתי היא אחת המרכזיות להסברת הכשל של המחנה הלוחם למען צדק חברתי. עם זה יש כמה דברים בספריהם של סטאוט וקרוטו שמגבילים את הראיה מתוך נאיביות מסוימת לגבי המפלצתיות של הקונספירציה הניאו קפיטליסטית ומציגים את בני המעמד הבורגני כאנשים נאיבים שראייתם והבנתם את המעמד הפועלי מוטעים אך בסך הכל מדובר באנשים טובים שכניראה מצויים לפי התיזה הזו גם בקרב הבורגנים. ובכן, ראוי לחטוף מבט אל המיגזר השלישי – שם חדש לשיטות שמסתירות הרבה רשעות דיכוי וניצול נושנים. המגזר השלישי מושתת בדיוק על בני המעמד הבינוני שעושים בקרב המעמד הפועלי (כמו גם כל האידיאולוגיה עליה מושתתת הדיסציפלינה של עבודה סוציאלית). היסוד הקונספירטיבי של הגופים החזקים השולטים בסדר הגלובי של הקפיטליזם המאוחר באים בסך הכל להחליף את המדינה על ידי העלרה מן האוב את הפילנטרופיה של המדינה הפיאודלית. אני מצטטת לך מן המניפסט הקומוניסטי מתורגם על ידי הקיבוץ המאוחד תשמ"ה עמודים 54-55 "[המעמד הבורגני]בקוראו את הפרולטריון להגשים את שיטותיו ולבוא בשערי ירושלים החדשה, אין הוא דורש ביסודו של דבר אלא כי ישאר בחברה הקיימת, אך ישליך אחר גוו את השגתיו העוינות עליה…אך בשינוי תנאי החיים החומריים [של הפרולטריון] אין סוציאליזם זה [בורגני] רואה בשום פנים ביטול יחסי הייצור הבורגנים, אשר יתכן בדרך מהפכנית בלבד, אלא שיפורים מינהליים, המתחוללים על יסוד יחסי ייצור אלה, כלומר שאינם משנים ולר כלום ביחס שהין ההון והעבודה השכירה, אלא לכל המוטב מצממצמים לה לבורגנות הוצאות שילטונה ומפשטים את משק המדינה…הסוליאליזם של הבורגנות כל עיקרו בעצם המאמר, שהבורגנים הם בורגנים – לטובת המעמד העובד." אם כך הפילנטרופיה החדשה באמצעות סוכניה פעילי השמאל הבורגני פועלים על מנת לשמור על שקט תעשייתי כך נייקי ומקדונלדס במילגות לעניים של דרום מזרח אסיה – לצד העסקת ילדים וחיסול יערות הגשם, אבל כך גם לנו היהודים, הכסף של הקרן החדשה וסוכניה בשתיל בידיד ובסינגור קהילתי. המכונה היא הרבה יותר מורכבת מרק שליחת שליחים לשכונות. היא קונספירטיבית באופן מבני כפי שמראים כנסי הרצליה וקיסריה אליהם מוזמנים מנהלי הקרן החדשה וחלק מתורמיה ונהנים מסעודות מדושנות לצד שרי האוצר והכלכלה שלנו. אבל, ברגע שהעשוקים, הפועלים יתחילו לנשוך את היד המאכילה אותם מכספי הקרנות או במילים אחרות אם תגיד למנהלי הקרן להתערב כדי להעלות את שכר הפועלים (כאן או בארצות המוצא שלהם) מה שאתה בעצם אומר להם זה שהם הם יעלו את שכר העובדים במפעלים ובחברות ההון מהם הם עושים את הונם. רת זה הם כמובן לא יסכימו לעשות כי הסדר הקיים מיטיב עמם ומדוע שיכרתו את הענף עליו הם יושבים?! עדיף לשלם בערב לפעיל החברתי שממלא תפקיד של מפקח על הנעשה בשכונות מאשר לשלם את אותה או מענק בבוקר בצורת שכר הוגן. האם אתה מבין את השטניות שבתהליך הזה? מדובר פה ב"דמוקרטיזציה של הדיכוי" בהתפשטות השיטתה כך שיהיה פיקוח לא רק בשעות העבודה בבוקר אלא גם בשעות הערב. לא רק על הפועל אלא גם על אשתו הפועלת וילדיו במתנס – בפרויקט של הגיל הרך. ראה מה קורה במקומות בהם פועלים פרוייקטים שממונים על ידי הקרנות הללו. חשוב להבין שהקפיטליזם שמאוחר מצוי בפרנויה גדולה ומדימתו היא לשמור על עצמו בכל מחיר. כך הוא מפקח באופן מלא על הנעשה בקרב הבעמד הפועלי, הוא שולח את ילדיו לעשות צדק חברתי ויודע שהילדים יחזרו בסוף לאבא ולאמא התורמים. אז העבודה צריכה להתמקד בחיסול הפילנטרופיה החדשה ולא ביצירת תיקשורת מצד הפועלים שתסביר לבורגנים שהם לא מבינים שהפועלים מבינים טוב מאוד את המצב הפוליטי. יש היום כוחות גם בארץ גם בעולם דוגמת מחבריהם של שני הספרים החשובים (שמזכירים לי קצת את זה שאצלנו פותחים את המקרר של העניים בטלויזיה במקום את זה של העשירים)., שעשו את כל הדרך מלמטה והגיעו לאקדמיה או לפוליטיקה או לעסקים. מודעותם החברתית מתקהה בדרך כלל, אך אלה שכן ממשיכים להאבק תפקידם העיקרי הוא לחדד את החשד של הפועלים בכל טובי הלב שבאים אליהם לשכונות ומעונייניים להציל את הילידים, כן הילידים, כי מדובר בניאו קפיטליזם. תפקידם של אלה שעשו את זה -תפקידנו – לחשוף את הקשרים והיחסים הסימביוטים של התורמים טובי הלב למדינה ולמדינות מהם הגיעו לשכונות.