"קחו אותי לדוגמא" סרט על ילד הפלא מיבנה.

ראיון ארוך עם שיטרית, מאת ארי שביט, הופיע במוסף "הארץ" במאי תחת אותה כותרת "קחו אותי לדוגמא". הראיון הסיר את המסכה החייכנית מעל פניו של השר, וחשף בפני הקורא פרופיל של שמרן נוקשה. מי שביקש לדעת מה יחסו של שיטרית לכיבוש, נאלץ להסתפק ברמזים – לא היתה שם מילה אחת בנושא המדיני! האם נרקח "דיל" בין השניים? האם התנה השר את הראיון בהתעלמות מנושא זה? כתבתי אז תגובה ל"הארץ" (היא לא פורסמה) הנה היא לפניכם:

מרוקאי מטיטניום

הראיון עם השר מאיר שיטרית משרטט דמות אדם שניחן ביכולת יוצאת דופן. הביוגרפיה של שיטרית מוכיחה שהוא בעל אינטליגנציה גבוהה, כריזמה לא מבוטלת, ומזג תוסס. אבל השר שיטרית לא ממש מעמיד את הסגולות האלה לרשותנו, כי אינו רואה בשירות הציבור שליחות אלא יעד לכיבוש: "אני מאמין שאהיה ראש ממשלה", הוא אומר, ומבהיר שאם ישתכנע שאין לכך סיכוי – "בו ביום אעזוב את הפוליטיקה".
לא במקרה שואלים את עצמם קוראים רבים כיצד הגיע מאיר שיטרית למקומו ולעמדותיו, לאחר שדאג במשך שנים דווקא להיות מזוהה עם ערי הפיתוח, ואף סיפר כיצד ניסה להצטרף ל"מערך" בתחילת דרכו הפוליטית. הואיל והראיון עוסק רק במישור הכלכלי-חברתי (אף מילה בנושא המדיני!), נמצאת בו רק תשובה חלקית לשאלה זו, אבל המתעניינים ביחסו של שיטרית לכיבוש ולכוחנות, ימצאו בו יותר מרמז.
בראיון מספר שיטרית על עצמו, מעלה זכרונות, מציג את דעותיו, ואט אט נחשף בפני הקורא פרופיל של ארכי-שמרן מובהק. השר שיטרית מתרפק על ההיררכיה הכוחנית אשר עיצבה אותו בצעירותו, ומתגעגע למעמד השליט האבסולוטי של האב. לדבריו, "מדינת הסעד" של שנות החמישים פגעה באב המזרחי עד ש"הפסיק לעבוד, התעצל, ונשבר". הוא עורג לסדר הטוב, שהושג באלימות, בבית הספר הצרפתי במרוקו: "זה יצר דיסטנס, זה יצר משמעת, … התייחסנו למורה כאל אלוהים". כשהיה בן 19, מגלה לנו שיטרית בגאווה, היה מורה בעצמו ונהג גם הוא להכות את תלמידיו.
שיטרית המוכשר, חווה רצף של הצלחות בחייו, וצלח בקלילות את התהום המפרידה בין הציבור הרחב (כור מחצבתו) והאליטה (חבריו כיום). הוא בז לחלשים, ומתקשה להבין את האזרח הממוצע, המתמודד עם מציאות מדכאת, ונכשל בהשגת יעדיו הצנועים פעם אחר פעם. האזרח הזה זקוק, לדעת השר, לטפיחה הגונה באחוריו כדי שישוב וירצה להצליח – ואין מתאים משיטרית עצמו לבצע את המשימה.
כבן גילו של מאיר שיטרית זכורה לי הדלות של שנות החמ-שישים, שעדיין לא נקראה אז "מצוקה", ולא שימשה סולם לפוליטיקאים. הציבור חווה דלות זו בלא מרירות בידעו שהיא נחלת כ-ו-ל-ם. מה שחסר לנו היום, מר שיטרית, זה לא בעיטה בתחת אלא שלטון נאור שיש עמו תקווה. רק התקווה לצדק כלכלי-חברתי ולשלום עם שכנינו תגרום לנו "לרצות" להצליח שוב.

יש משהו כואב בדרך שבה שיטרית רואה את חבריו שנשארו שם מאחור. הוא כאילו שמח לראות את חבריו מהעבר ששמח לברוח ממנו, הוא כאילו שמח להראות את תמונת חברו המנהל חנות נעליים והוא רק כאילו שמח שלקחו אותו לראות הצריף בו גדל. כפי שאני התרשמתי מהסרט שיטרית כבר מזמן מצוי בפאזה אחרת. הוא כבר מזמן לא מנגן על הקטע של המזרחי מהעיירה בדרום הוא כבר חצה את קו הגבול של ההצלחה. מבחינתו הוא שווה ערך לחברו נתניהו, גם הוא מצליח וגם הוא יודע לדבר יפה, ובכלל כל הביקור הזה נראה כמשהו כפוי, אבל פרסום זה דבר שתמיד שווה משהו. חלק מההתנהגות הזו של שיטרית מוסברת לדעתי בשל העובדה שכיום בליכוד ובשאר המפלגות יש נציגים מזרחיים שהם הרבה יותר אותטניים ממנו. מבחינתו כל העסק הזה פאסה. אל תצפו משטרית החדש המצליח לחזור ולהיות שטרית הישן הלוחם. ככלות הכל הוא כבר עשה את שלו – ראו איפה הוא נמצא.

כבוד השר מאיר שיטרית

, אני חושבת שכדאי לך להגיע לביתם של המשפחה הזו לפני שאתה מתחיל לגזור סרטים ומגיע לאירועי פתיחה בכל רחבי הארץ.
נתקלתי באתר המציג בצורה מזעזעת את התנהלות של קבלן בניה ששמו לא רשום.
הדירה משופעת ליקויי בניה באופן מעורר פחד.
הרושם שמיתקבל הוא כי קבלן בניה ממש חרג מגבול החוק ומגבול הטעם הטוב – הוא מנצל את עובדת היותו קבלן רשום – ונראה כאילו הוא מסתתר מאחרי הסכמתך.
http://www.bizayon.com

אני בהחלט מזועזעת מאי טיפולך

http://www.bizayon.com