זבנג על ראשו של הסוס

בעבר הרחוק כאשר התקינו פרסה לסוס ולא רצו שיכאב לו היו נותנים לו זבנג על הראש. לזה דומה הצהרתו של ביבי נתניהו בדבר פנסיית החובה. את פנסיית החובה היה צריך להנהיג כבר לפני שנים בתנאי תעסוקה נורמאליים. היום כאשר למחצית האוכלוסייה בסקטור הפרטי אין עבודה והמחצית השנייה מקרטעת בין מקום עבודה אחד למשנהו לבין מצבי אבטלה ממושכים, לדבר על פנסיית חובה זה כמו לשים פלסטר על פצעי לחץ.

מפרסומי "מרכז אדוה" אפשר ללמוד כי גם למצב כזה יש פתרון. רשת הביטחון הסוציאלי הצרפתי בנויה משני נדבכים: הנדבך הראשון המתקרא SECURITE SOCIAL מהווה מערכת ביטוחית, הקושרת בין ההפרשות שהפריש העובד משכרו במרוצת השנים לבין הקצבאות המוענקות לו. החלק השני המתקרא SOLIDARITE SOCIAL ממומן מכספי המיסים ונועד לתמוך באותם האנשים אשר לא יכלו להפריש כספים במהלך עבודתם. הנדבך הביטוחי מנוהל בשיתוף בין נציגי העובדים ונציגי המעסיקים, ללא התערבות הממשלה (כך הוחלט בשנת 1945 עם הקמת מערכת הביטחון הסוציאלי). הנדבך הלא-ביטוחי מנוהל על ידי הממשלה.

עוד אפשר ללמוד מהפרסום האחרון של "מרכז אדוה", המציג עבודה של ד"ר שרית בן שמחון-פלוג ועו"ד רייצ`ל פרנקו, שבכל המדינות המפותחות שינויים ברשת הביטחון הסוציאלי נעשים לאחר דיון ציבורי מעמיק, בשיתוף עם נציגי עובדים ומעסיקים, אנשי אקדמיה, ונציגי ארגונים חברתיים.

חוק ההסדרים, שבאמצעותו מקובל לבצע בישראל את מרבית המחטפים, מתקבל לעומת זאת באישון לילה בצורה הפוגעת בבסיס הדמוקרטיה. חוק ההסדרים נועד במקורו לשעת חרום בלבד (החטא הקדמון התרחש בשנת 1985, שנה בה גובה האינפלציה היה  400 אחוזים), החוק המכיל מאות סעיפים, המבטלים, משנים ודוחים חוקים שהתקבלו בכנסת לאחר דיונים ארוכים, עובר בחטף, ללא שמיעת מומחים, ללא דיון ציבורי בסמוך לאישור התקציב כשמשמעות ההצבעה עליו אינה לגופו של החוק, אלא היא בגדר הצבעת אימון או אי-אמון לממשלה.

אולם אין חשש חוק פנסיית החובה לא יוכנס לחוק ההסדרים הקרוב וייתכן והוא משמש מעין אקמול לאומי להרגעת הרוחות באשר לפגיעות האחרות בפנסיה. כאשר הרפורמה בבפנסיה תבוצע במלואה (כבר עתה מקבלים גמלאים 2% פחות פנסיה תחת הכותרת של דמי ניהול), יישכח גם הרעיון שהופרח כבלון ניסוי.

עו"ד יהודית קנולר היא עורכת כתב העת לענייני עבודה "נטו +"