עלות-תועלת

במאמר בסוף השבוע ב"ידיעות אחרונות" (אלכס פישמן, 26/12/2003, מוסף לשבת) נשאל הרמטכ"ל שאלות רבות, אחת מהן נגעה בנושא התוכנית להתנקש בחייו של סאדם חוסיין, התשובה הייתה "כל מהלך- לתקוף את הנהגת החמאס, לבצע סיכול ממוקד או לבצע פעולת ענישה נגד טרוריסטים- צריך לבחון במונחים של עלות מול תועלת". כאן אני רוצה לדון מעט במושג עלות-תועלת שבמידה רבה השתלט על הדיון הציבורי לא רק בנושא כלכלה אלא גם בנושא ביטחון.

על פניו נראית שיטת הניתוח הזאת כשיטה מדעית, אנו בוחנים מהי עלות פעולה למול התועלת שלה והתחשיב מראה לנו באיזה פעולה לנקוט. ומה טוב מהמדע המאפשר לנו קבלת החלטות נכונות? הדוגמה שאני נותן תמיד למופרכותה של השיטה היא מקרה שאירע בשנות השישים ונוגע ליצור מכונית שנקראה פורד פינטו. על פי התחשיב נקבע שלא כדאי לבצע תיקון שעולה כ-10 דולר למכונית כיון שהעלות של התיקון עולה על התועלת. כיון שנקבע שאף על פי שיהיו מאות הרוגים בתאונות ויותר מכך פצועים התחשיב מראה שהתועלת של מניעת מותם קטנה מעלות התיקון. מכך נובע שאין לבצע את התיקון. כל אדם סביר שהיה נשאל האם כדאי לבצע את התיקון הנזכר למעלה היה אומר כמובן, אבל המדענים כביכול הסיקו על בסיס תמחור חיי אדם שזה אינו כדאי.

ניתוח עלות-תועלת נובע מתפיסה שבה כביכול לשום דבר אין ערך עצמאי, אין זכויות בסיסיות ואין חובות. בנוסף צריך לקבוע מחיר לכל דבר, גם לדברים שאי אפשר לתמחרם, כמו חיי אדם. כדי לקבוע מחיר באופן אמיתי צריך שיהיה שוק שבו נקבע המחיר אם אין שוק בעצם אנו קובעים מחיר על בסיס תפיסה מוסרית בסיסית שיש לנו לגבי ערך של משהו. על פי מה נקבע את ערכו של אויר נקי, שקט, נוף יפה, בטיחות בעבודה אם לא על בסיס תפיסת העולם שלנו.

קביעת ערך כספי לכשעצמה מורידה מערכו של הדבר שלגביו נקבע המחיר. דברים שאינם בשוק יש להם ערך בגלל שאינם שם, למשל, רגשות ויחסים בין אישיים שאם נתמחר אותם יהפכו למוצר וזהו. קביעת מחיר גם אינה מאפשרת מצב של לא מכירה ושל דברים שיש להם ערך פנימי בלי קשר לשוק.

גם בעולם העבודה ששם המחיר הוא דבר חשוב נתקבעה התפיסה שעבודה אינה מוצר וזאת לאחר מאבק של עובדים. אם אנו רוצים לנהוג על פי אמות מוסר אוניברסאליות שאינן הופכות כל דבר למוצר עלינו להימנע משימוש בלתי אחראי בניתוחי עלות-תועלת כתרופת פלא לכל בעיותינו, החברתיות והביטחוניות.