הסרסור הצדיק

לפני מספר חודשים ראיין, משום מה, דניאל בן סימון מ"הארץ" את חיים הכט מבעלי ומנהלי רדיו "קול רגע" בצפון הארץ ומנחה תכניות עתירות רייטינג בערוץ 2, בראיון יצא הכט בשצף קצף נגד האמהות החד הוריות הפרזיטיות הבטלניות שלא רוצות ללכת לעבוד.

בסוף השבוע ב"מעריב" תחקיר של שי להב מגלה כי גם הכט לא כל כך אוהב לעבוד. העיתונאי הסלברטיאי גונב סיפורים עיתונאיים מכתבי הרדיו שלו ומשדר אותם בטלוויזיה כסיפורים מקוריים פרי יצירתו. כשכתבי הרדיו שלו מתלוננים, הם זוכים למכתב פיטורים.הכט העיתונאי שיוצא לחפש את הצדק בערוץ 2, מתעמר בעובדיו, ומפר כמעט כל חוק עבודה אפשרי. כשנשאל הכט על הניסיון לגזול את שכרה של עובדת בחופשת לידה בניגוד לחוק, טען הראיס העושק בנימה חברמנית –  "אני מוכן להתעמת עם כל הנעמ"תיות, מכאן ועד לוב, כי יש בעיה עם החוק הזה".

על תרומתם של תחנות הרדיו האזוריות לתרבות הדמוקרטית אפשר ללמוד מהכט, העיתונאי הצדיק מוכר תכניות למפרסמים ותמורת תשלום הם זוכים בזכות לערוך את תכניות הרדיו ולשווק תוכן פרסומי כמידע עיתונאי. לטענה שיש בעיתיות אתיות בפרקטיקה כזו, משיב תחקירן העל הצדיק של ערוץ 2 – "יבואו איסטניסטים ויבכו על הקוד, או השמוד. אבל אני ארגיש שהפרתי קוד אם הפרסום אצלי לא יעבוד, ושיקפצו לי כל הצדקנים בבית סוקולוב".

קשה להבין איך אדם כזה מקבל זיכיון ציבורי לתחנת רדיו ואיך מועצת רשות השנייה מאפשרת לסרסור עיתונאי כזה לשדר. ליד חיים הכט, ג`ו בראל נראה מועמד ראוי לפרס סוקולוב.